אבישג סמברג: לוחמת הטאקוונדו הדהימה את המדינה עם מדליית הארד בטוקיו 2020. אף אחד לא ראה את זה מגיע – חוץ ממנה. בזמן שעבר מאז היא קצת נעלמה מהרדאר התקשורתי, אבל לפני חודשיים זכתה בזהב בתחרות הסבב העולמי ואותתה שהיא חוזרת לעניינים. סמברג היא הספורטאית הכי כריזמטית בישראל, יש לה את כל מה שצריך כדי להפוך לסופרסטארית שמוכרת בכל בית. אלה תכונות שאי־אפשר ללמד, ואי־אפשר גם לאבד אותן. או שאתה נולד עם זה או שלא – וסמברג קיבלה את המתנה הזו. היא רק בת 22, יש עוד קריירה ארוכה לפניה עם הרבה עליות וירידות. נקווה שבתשפ"ד היא תהיה שוב בשיאה.
ארטיום דולגופיאט: תשפ"ג הייתה שנה פחות טובה למדליסט הזהב מטוקיו, והוא נאלץ להתמודד עם פציעות שהגבילו אותו. בעוד כשבועיים תיפתח אליפות העולם בהתעמלות וזאת תהיה הזדמנות לראות אותו סוף־סוף בכושר מלא, כשנה לפני פתיחת האולימפיאדה. דולגופיאט הוא כבר עכשיו אחד הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה, והצלחה באולימפיאדת פריז תעלה אותו לדרגת אל. אם יצליח להתאושש מהפציעות המטרידות, אין בכלל ספק שהוא יהפוך לאחד המועמדים למדליה, לפחות בתרגיל הקרקע. שתי מדליות בענף אולימפי מרכזי כמו התעמלות זה משהו שאי־אפשר אפילו להעלות על הדעת – אבל דולגופיאט הופך את התסריט הזה למציאותי. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא אמר שכבר פחות מזהים אותו, אם יזכה במדליה אולימפית נוספת הוא לא יוכל ללכת ברחוב.
מנור סולומון: אחרי שערן זהבי פינה את הבמה (או פונה ממנה), מנור סולומון הוא הכוכב הגדול של נבחרת ישראל, והוא זה שצריך לסחוב אותה על גבו ליורו 2024. מול רומניה ובלארוס הוא לא בלט, אבל סולומון כבר הראה שיש לו אופי חזק. בשלושת המשחקים הראשונים העונה בפרמייר־ליג שיחק רק שתי דקות, אולם במחזור הרביעי כיכב עם צמד בישולים מול בורנמות' והוכיח שטוטנהאם לא גדולה עליו והתחרות לא מפחידה אותו. עם כל הכבוד לאוסקר גלוך ודניאל פרץ, שניהם לא מנוסים ובשלים כמו סולומון. הקשר המבריק הוא עדיין היהלום שבכתר, ונמצא בדרכו להיות הישראלי הכי מצליח באנגליה מאז איל ברקוביץ'.
תמנע נלסון־לוי: הג'ודוקא איכזבה באליפות העולם כשהודחה בשמינית הגמר. עם זאת, אנחנו יודעים שמדובר בספורטאית שיודעת להתעלות על כל הציפיות ולהצליח כנגד כל הסיכויים. היא גם נמצאת בנבחרת מצוינת שיודעת להוציא מתוכה אלופות כמו רז הרשקו וענבר לניר. נלסון־לוי כבר דורגה ראשונה בעולם, כבר השתתפה באולימפיאדה (וזכתה בארד בתחרות הקבוצתית) והיא בדיוק בגיל הנכון שספורטאים מגיעים בו לשיא (29). באולימפיאדה הקרובה רוב הזרקורים בנבחרת הג'ודו יילכו להרשקו ולניר, כך שנלסון־לוי תוכל לעשות את מה שהיא יודעת לעשות היטב: להגיע כאנדרדוג ולהצליח.
דני אבדיה: וושינגטון החליטה סוף־סוף לעשות את הצעד הנכון ולבנות את עצמה מחדש. עזיבתם של בראדלי ביל וקריסטפס פורזינגיס מבטיחה שהכדור יגיע גם לשחקנים אחרים בהתקפה. השלטון הדיקטטורי בוויזארדס הסתיים ויש תקווה לשלטון דמוקרטי במסגרתו משחק ההתקפה יהיה יותר קבוצתי. אבדיה לא מימש את הפוטנציאל שלו ב־NBA, גם באשמתו אבל גם באשמת הקבוצה הכושלת שבחרה אותו בדראפט. אם הפציעות לא יעצרו אותו, ואם הוא יידע לנצל הזדמנויות, אף אחד לא יעצור את דני אבדיה בדרכו להיות שחקן משמעותי בליגה הטובה בעולם. הגיע הזמן שזה יקרה.
