להורים באמצע החיים
עד שליבך יתנגן, לימודי ימימה // אלומה לב
לפני כמה חודשים, כאשר הושטתי יד אל הספר הזה שמאגד 110 פרקי לימוד של תורת ימימה, לא ידעתי עד כמה הוא ישיט אליי בחזרה תובנות רכות והסתכלות חומלת, מחבקת, איטית, מרגיעה, שכל כך נחוצה לנו בעת האחרונה. לא הנחתי אותו בספרייה, אלא על השידה בחדר השינה, כי גיליתי שזה לא ספר שקוראים בו עד שמסיימים, אלא זהו ספר שאני חוזרת ומדפדפת בו ברגעים שלי עם עצמי, ובכל פעם המילים שמבקשות לדבר אליי – מוצאות אותי. ועוד מצאתי שגם כאשר הקריאות הן קצרות ולפעמים בעמידה, לפני שאני יוצאת מהבית - שורה או שתיים נתפסות בכנף התודעה, משרות רכות בלתי מוסברת, פורמות פלונטר או מושכות חוט מחשבה.
ניכר שהמחברת, אלומה לב שכבר 20 שנה עוסקת בלימודי החשיבה ההכרתית שנמסרה מפי ימימה אביטל, הניחה את המילים באופן שמבין אותי, את הצרכים שלי, את הרצון להירגע, ללכת פנימה, ולחפש פחות - כי הרבה מצאתי. אני יודעת שאם תבקשו לכם את הספר הזה - תמצאו גם אתם את סוד נביעתם של הדברים. ערכה: ילי שנר.
לב רעב // אשכול נבו
"לב רעב" של אשכול נבו נפתח בהופעה של ברוס ספרינגסטין שמטעינה את הסיפורים הקצרים שבו במין געש תת־ קרקעי מתגלגל של חיפוש רעבתני תמידי. חיפוש שעל סולמות הקצב שלו תלויה הישראליות של אמצע החיים.
הגיבורים בסיפורים תרים אחרי משהו שתמיד חסר להם – ולאורך הקריאה אנחנו מרגישים איך אנחנו הולכים ונטענים בהיעדר הזה ומזהים אותו בעצמנו. איך כמותם, גם אנחנו נלחמים על החברויות ארוכות השנים ועל הזוגיות שנלחמת על עצמה, בורחים מהפחדים שמשותפים לנו יותר משאנחנו מבינים, מבועתים מהחמצה, כמהים לאהבה – ישנה או חדשה. כאילו שכל סיפור הוא חלק מהפוסטר שהעיתון נותן בכמה חלקים - ואנחנו מדביקים על הקיר - לכדי תמונה שמגלה לנו לבסוף אותנו. כי ספר שגונבים בו עמוד ועוד עמוד תוך כדי החיים העסוקים, הוא כזה שלא רק אנחנו קוראים אותו, אלא גם הוא קורא אותנו. ובלב רעב שכתוב במיומנות וברגישות אשכול נבואית, ושמתנגן בו דוק של געגוע למה שהיה יכול להיות - יש מי שיודע עלינו שאנחנו לפותים במשפחתיות ורעבים לטירוף, נרמסים תחת יוקר המחיה ושואלים את עצמנו איך נחזור לעוף. ונבו - שכבר מזמן לא צריך להוריד עיניים אל האצבעות שסוחטות את הקלידים - יודע לשחק גם בלב וגם במילים ומסדר את התשובות בתיבות תהודה שמאפשרות לאבד ולעבד, להביט במראה המגדילה של המציאות ולהתעטף בנחמה רכה וסדוקה של אנושיות. ממש כמו שהזמן הטעון הזה מבקש. ערכה: נעה מנהיים.
(גילוי נאות: למדתי ולימדתי בסדנאות הבית של אשכול נבו ואורית גידלי).
שאלות בוערות // מרגרט אטווד
אם במקרה נתבקשתם להיות האוצרים של קפסולת הזמן שתשאיר לדורות הבאים את רצף המחשבות, התהיות, התובנות והמסקנות שלנו בתוך המציאות הכאוטית, המרובדת, המפוקסלת, הפייקית, התזזיתית, המלאכותית ונטולת הבינה של העת האחרונה - הייתי פשוט ממליצה לכם לארוז את הספר "מרגרט אטווד - שאלות בוערות". כי אטווד, סופרת, משוררת, מחברת "סיפורה של שפחה", היא קול צלול, קודח, נבואי, פנומנלי, בלתי מתפשר, בלתי ירא ובלתי נלאה של כל מה שכדאי לנו מאוד לדעת וללמוד על עצמנו. והיא כאן כדי להעיר ולהאיר, ללמד ולתעד הן את המדרונות שאנחנו מתגלגלים אליהם, והן את הפסגות שראוי שנתאמץ לטפס עד אליהן – כי משם רואים טוב יותר. ואין מי שבשנים האחרונות רואה ורועה טוב יותר ממנה את עדר הפתאים הטועים, התועים והתוהים שהפכנו להיות - הרבה באשמת ההתנגשות בין הטכנולוגיה שמאיצה בנו, שמחרבת לנו את הנפש וגורמת לנו להתפרק חסרי נשימה, ובין המהות הקיומית שלנו שלא התרחקה מאוד מזו של אבותינו מהמערות, ורק רוצה לשים רגע ראש ולעצור.
אז תעצרו על אסופת המסות שלה – וחפשו את אלה שיעניינו אתכם, אולי בגלל הראש הפתוח והדמיון הפרוע, אולי בגלל נבואות הזעם על המשבר הכלכלי ועל אסון האקלים, תגלו מדוע שייקספיר הוא היוצר האהוב עליה ומה היא באמת חושבת על "סיפורה של שפחה". לא כל הפרקים עניינו אותי במידה שווה, אבל הטיול הזה בראשה של אחת הכותבות המושחזות, הפורות, היצירתיות והמתוקשרות בעולם – היה שווה כדי שיגנוב פיסות מהזמן שלי. הספר על המדף. אחזור אליו לפעמים. עורכת התרגום: יעל ינאי.
לסבא וסבתא
הייתם קהל נפלא // יהונתן גפן
"שירים לילדים גדולים", זו כותרת המשנה של הספר "הייתם קהל נפלא" – שכתב יהונתן גפן, ושראה אור מעט לאחר מותו. הילדים שגפן מכוון אליהם את שיריו כבר באמת גדולים, כאלה שעברו כברת דרך וקרעו מסכים מעל כל השקרים, וכעת המשורר שהיה בן גילם, פונה אליהם וגם אל עצמו בכעין מילות סיכום כנות ולפרקים מלנכוליות. אבל כמו תמיד אצל הכותב המחונן הזה, הכל מגיע עם צחוק קטן בצד ועם מבט עמוק על החיים - שאומר את מה שכולם חושבים ושותקים. ספר של שורות קצרות שיודעות לשרוט, אבל גם לנחם, לקרוא תגר וגם לקרוא אתכם, ושמסתיים בשיר שלוכד את מבטו ואת דמותו של גפן, הילד הנצחי – ושמו "נכד אלמוני": כשאני שומע זאטוט בן חמש // צועק אליי, "סבא" // לרגע אני נבוך ומהסס, וראשי מסתחרר // ואני מביט מסביב ומחפש // אל מי הילד הזה מדבר. ערכה: שירה גפן.
במקום פרידה // זיו יהונתן
מה אנחנו מותירים לילדינו? מה מעולמנו הרוחני, התרבותי והפנימי יישאר צרוב אצלם בתאי הזיכרון של התודעה, והאם יש דבר כזה צידה רוחנית, הגותית, גדולה מהחיים עצמם שנוכל לצרור ולהניח עבורם על השביל?
צידה כזו הותיר המשורר נתן יהונתן לבנו, זיו יהונתן, בדמותם של עשרה מכתבים בכתב ידו – כל אחד מהם מתאר את אהבתו ליצירה ספרותית קלאסית, מסביר באיזה אופן היא יקרה לליבו ומדוע הוא מעניק אותה כמטבע חסד של הנצח וכמפת דרכים – מאב לבנו.
אז מי הוא הפלייבוי היווני, מי הוא יורד הים, מי הוא הצעיר מחובט הלב, ומה הוא המסע הזה שלעולם לא נגמר בנפשו של אדם? כדי לגלות אילו ספרים סומנו על ידי יהונתן כאבני הבניין של שארית החיים, תצטרכו לקרוא בספר היפהפה הזה, שמביא זיו – בשם האב ובשם הבן – ומפרסם כאן את המכתבים לראשונה, וגם את התגובות והמחשבות שעלו בו - בעקבותיהם. כל שער בספר נפתח באיור יפהפה של יוג'ין לימאי, שמלווה את הכתוב ומשלים את חוויית הקריאה המיוחדת. ערך: גדעון טיקוצקי.
לילדים ונוער
כראמל, הקומיקס: ההתחלה // מאירה ברנע־גולדנברג
"תשמרו עליו, הוא מותק של חתול וקוראים לו כראמל", אומרת דודה אמילי לשלושת האחיינים הנרגנים שלה ומשאירה אותם עם מתנה – גור חתולים בעל כוחות־על. מה עושים עם גור חתולים שכזה?
מי שיודעת בדיוק מה עושים איתו היא מאירה ברנע־גולדברג, יוצרת סדרת ספרי "כראמל", והסופרת שכתבה כמובן את ספר הקומיקס המצחיק, הרהוט והמטורף הזה. לברנע־גולדברג יש בהחלט כוחות־על שהפכו את החתול הג'ינג'י שהגתה, לדבר שהילדים במדינת ישראל הכי אוהבים. עובדה. השנה ספר הקומיקס שכתבה הוא הנמכר ביותר מבין כל ספרי הילדים ברשת "צומת ספרים", נבחר כספר האהוב ביותר על תלמידי כיתות א-ג על פי סקר של משרד החינוך, הסדרה שהופקה בכאן 11 על פי סדרת ספרי כראמל צילמה כבר עונה שלישית והצגת "כראמל 2" עולה בחנוכה בתיאטרון אורנה פורת. אז אם יש לכם ילדים שאתם ממש רוצים לשמח בחג הזה, וגם לשמח את עצמכם כי תראו אותם נדבקים לספר וקוראים אותו עד בלון הקומיקס האחרון - מצאתם את המתנה שכולם יגידו לכם עליה - מיאו. את האיורים המצחיקים צייר נדב נחמני. ערכה: יעל גובר.
מי זה אבא שלי // ציפי גון־גרוס
הסופרת ציפי גון־גרוס לוקחת נושא רגיש ומשמעותי – ילדים במשפחות חד־הוריות - ומציבה אותו בליבה של עלילה קולחת שאותה היא כותבת ברגישות ובמקצועיות רבה, כיאה למי שהיא גם פסיכולוגית. את העלילה מוביל גיבור שנכנס ללב, ובעיניי יש לו את האיכויות שאני זוכרת כילדה מגיבור ספרותי אחר - ציון כהן של גלילה רון־פדר.
אנחנו מתוודעים אל עמית כשהוא נמצא בשנת בר המצווה שלו. ליבו נתון לאביגיל, שביחד איתה הוא עושה את כל הדברים הנכונים - מטפח גינה אקולוגית, קושר קשרים עם חבר בעל צרכים מיוחדים - ויש לו גם אמא נחושה שמגדלת אותו בגפה. גם הרבה שאלות יש לעמית, שכן את אבא שלו הוא אינו מכיר. כן, יש לך אבא, אי שם בעולם, אומרת לו אמו, ועמית לא מבין איך זה יכול להיות שהאבא הזה לא רוצה לפגוש אותו. בסוף הסיפור נגלה את התשובה, שכמו הרבה דברים בחיים - היא מורכבת. ביד בוטחת אבל גם מחבקת, טווה גון־גרוס ספר רגיש וקריא מאוד שנכנס ללבבות – של גדולים ושל צעירים, ובעיקר – מעורר הזדהות ומאיר שאלות שוודאי עולות אצל ילדים במשפחות חד־ הוריות, ומעניק להן תשובות לא חד־ממדיות. אני לא שבעתי מהסיפור, ומחכה לספר שני בסדרה. ערכה: יונה טפר.
ספרים חדשים לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים
המלחמה – 50 שנה למלחמת יום הכיפורים // נסים משעל
זהו אלבום מושקע שמספר את סיפור המלחמה במילים, מסמכים וקטעי יומן של לוחמים, תמלולי הקלטות של הרגעים הדרמטיים במהלך הקרבות, למשל במוצב המזח, ההקלטה האחרונה של חטיבה 188, או יומן מלחמה של רופא של התאג"ד, וכמובן יש בו צד ויזואלי חזק ומטלטל של המלחמה בתמונות - חלקן נדירות שלא פורסמו עד היום ושנאספו ממשפחות, מקבוצות לוחמים, מצלמים ששלחו צילומים נדירים מהשטח ועוד. הדפדוף באלבום מניח פסיפס ישראלי ייחודי כואב וצורב, שיצרו נסים משעל שכתב ומירב הלפרין שערכה והוא חובה בכל בית ישראלי. שנדע מאין באנו. שנזכור את המחיר.
יום פקודה – מלחמת יום הכיפורים – להביט לאמת בעיניים // המרכז למלחמת
יום הכיפורים
ספר חשוב ורחב יריעה זה, שצריך שתי ידיים ונשימה עמוקה כדי להחזיקו ולקרוא בו - מביא רטרוספקטיבה מקיפה מאוד, עמוקה ולא מתפשרת על המלחמה שצרובה בתודעה הקולקטיבית הישראלית כבר יובל שנים, על שקדם לה ועל תוצאותיה. הספר עב הכרס והיריעה – נולד כיוזמה של "עמותת המרכז למלחמת יום הכיפורים". מדובר בהתארגנות של קבוצה מבוגרי המלחמה, שלקחו על עצמם לרכז את כל המידע הקשור למלחמה – העדויות הסרטונים התמונות המסקנות והלקחים. הספר מהווה מסמך חד־פעמי וראשון מסוגו, כזה שלא יניח את הדעת ושמיועד לכל ישראלי הנושא בנטל ובאחריות למדינה, שזכאי ורוצה לדעת מה היה "שם" ומדוע סיפורה של המלחמה ההיא ממאן להישכח. בספר משתתפים 44 מטובי הכותבים במדינה, והוא פרוש על נושאים שונים החל ממגעים מדיניים טרום המלחמה ואחריה, דרך נושאי מודיעין שונים, נשק יום הדין, תפקוד הצבא על חלקיו השונים, תפקוד הגורמים המדיניים ועד לזכרונות כואבים ותוצאות קשות של פוסט טראומה שרבים מאיתנו נושאים. כן, גם בני הדור השני למלחמה ההיא. זהו מסמך היסטוריוגרפי־סוציולוגי מרתק וכואב, שחשוב מאוד שנוצר. ערך: גדעון אביטל־אפשטיין.
