הייתי אלחוטן בחטיבה 421, חטיבת השריון שחצתה ראשונה את התעלה. מלחמת יום כיפור תפסה אותנו, כמובן, עם המכנסיים למטה, אז כל החטיבה ירדה עד לתעלה על שרשראות, טנקים. מדובר במרחק גדול, שעושים בדרך כלל באוטובוסים, כשהטנקים מועברים על מובילים.
ואני, צלם חובב שזו המלחמה הראשונה שלו, אומר לעצמי: "איזה דבר יפה זה מלחמה". תדמיינו את זה. שיירות, טנקים, באמת יפה.
יום אחרי שהגענו, הגיע נגמ"ש מכיוון התעלה. הוא התהפך לידינו, הסיפון נפתח, ושמונה חיילים נשפכים החוצה. כולם פצועים. וזה לא כמו היום, שמיד מגיע רופא. אז פשוט זרקו את כולם לרכב אחר ואמרו לנהג: "רק תברח מפה".
אני לא רוצה לתאר את המראות שנחשפתי אליהם שם. זה היה נורא. אחרי שנייה אמרתי לעצמי, "איזה יפה זה מלחמה ואיזה נעליים". מאותו רגע חטפתי בומבה בראש, והבנתי מה זאת מלחמה.
המשכנו בדרכנו, בשטח התעלה. בערך ביום החמישי הרבה חיילים מצרים יצאו פתאום ממקומות המסתור שלהם, מהבונקרים שהסתתרו בהם. הם היו מבולבלים ומבוהלים, חיילים הכי פשוטים שיש. בחיים לא נהגתי במשאית, אבל באותו רגע קיבלתי משאית רוסית ענקית וארבעה שבויים. העמיסו את כולם אחד על השני בקבינה, ואמרו לי: "קח אותם עשרים קילומטרים לחוקר שבויים".
ואני נוסע, לבד עם שבויים, נותן לאחד מהם להחזיק לי את הנשק כי אני נוהג. הם היו כל כך מבוהלים, אבק אדם, אנשים אבודים.
נשארנו שם עוד חמישה חודשים אחרי שנגמרה המלחמה. המח"ט נתן לי ג'יפ ונהג, והיינו נוסעים כל יום בין המוצבים בגבול, מעבר לתעלה, בצד המצרי. הייתי מצלם מפגשים בין צנחנים לחיילים מצרים. הבאנו להם מנות קרב וקפה, לא היה להם כלום. את הכל צילמתי, ואחרי שפיתחנו את התמונות הבאנו אותן לטייסים ב"פאיד", שדה התעופה של מצרים, והם העבירו את התמונות לארץ.
ולא רק את זה צילמתי. איך שירדתי לתעלה עם פרוץ המלחמה לקחתי איתי פילם וצילמתי בלי סוף. צילמתי קרבות אווירונים, מטוסים מצריים, את כל מה שהיה שם. התמונות האלה קיימות עד היום, אבל הפילם נשארו אצל הצלם שאיתו עבדתי, ולצערי נשארה לי גישה רק למעט תמונות מהמלחמה.
לפני שבוע, התקשר אליי הנהג שלקח אותי בין המוצבים אחרי המלחמה. התברר שהוא שמר עד היום את התמונות שהבאתי לו אז. בין התמונות יש תמונה של טנק עובר את התעלה על מעין רמפה, שהעבירה את הטנקים על המים מצד לצד, לפני שבנו את הגשר.
צילמתי גם את גשר הגלילים, שכל הצבא בנה עליו כדי לצלוח את התעלה. הוא היה גשר נייד, עשוי מגלילי מתכת, והטנקים היו אמורים לעבור בעזרתו בין הגדות. אבל בגלל שכל הצבא נע על ציר אחד בדרך לתעלה, הוא היה פקוק כולו ומלא בכלים שבורים.
יום אחד, אלוף פיקוד דרום גורודיש החליט להוריד הוראה להעיף את כל הרכבים שבצדי הדרך כדי שהגשר יוכל לעבור. את כל זה צילמתי, זה היה מחזה מדהים. •
