1. רגע אחרי ראש השנה ולפני שאגיד לכם משהו על כיפור, אני רוצה ברשותכם לשבח שני פוליטיקאים, שניים שבעיניי הנוכחות שלהם בחיים הציבוריים עושה טוב לארץ הזו. הראשון הוא בני גנץ, שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון, חירף נפשו במערכות ישראל מעל 30 שנה, יש לו חיבור אמיתי ליהדות והוא ישראלי פטריוטי מאוד. בעיניי, גנץ הוא מבשר של תקווה בימים הסוערים הללו. הוא לא פראייר, אבל גם לא מחפש להכניע את מי שחושב אחרת ממנו. הוא רוצה שוויון בנטל, אבל אין בו גרם של שנאת חרדים. הוא נאבק בשביל המדינה, אבל לא חושש לחתור להסכמות רחבות. אם יושגו כאלה באמת, הוא גם לא יירתע לאמץ אותן, למרות המחיר הפוליטי. הוא יעשה זאת לטובת ישראל. מאז שנכנס לפוליטיקה, גנץ חטף הרבה מאוד חרא מיותר ממכונת רעל אחת, אבל עמד איתן. לא התלכלך ולא נבהל. אני מביט בו בהתפעלות. יש בו איזו ישראליות שקצת אבדה לנו, ומתינות שאנחנו זקוקים לה כמים קרים לנפש עייפה.
השני הוא השר משה ארבל, בשר מבשרה של תנועת ש"ס, אבל אדם שמוכיח בכל יום מחדש כמה יפה יכולה להיות היהדות וכמה חרדי יכול להיות ישראלי. בשונה מיותר מדי מחבריו בקואליציה, ארבל מקפיד על שיח מתון מול מתנגדיו, הוא פועל בענייניות ומכבד כל אדם. הדברים שמעסיקים אותו אינם מגזריים (הוא פתר את הפקק שהיה בהוצאת דרכונים, דאג לתנאי אסירים ועוד). הוא לא דואג לבוחריו אלא לאזרחי ישראל, החזקים והחלשים, אלה שהצביעו לו ואלה שלא. הלוואי שיהיו לנו עוד משה ארבלים. אחרי שאייכלר פירסם את דברי הבלע שלו, ארבל כתב: מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. צודק.
בני גנץ ומשה ארבל, אתם אנשי השנה שלי בפוליטיקה.
2. הלאה. בואו נדבר על כיפור. תמיד התרגשתי מהרגע הזה: לפני תפילת מוסף בימים נוראים, החזן אומר "הנני העני ממעש", תפילה אישית מרגשת, שתמיד הרטיטה את ליבי. הנני העני ממעש נרעש ונפחד, החזן מכריז, באתי לעמוד לפניך ולבקש רחמים. העוני הוא מטפורה חזקה, שחוזרת לא מעט בתפילות של כיפור. בערב החג אנחנו אומרים בתפילה לריבונו של עולם: "ראה עמידתנו דלים וריקים", ובמהלך כל התפילה אנחנו שרים בסוף הווידוי את "עשה עימנו צדקה וחסד". אנחנו גם אומרים על אלוהים שהוא "תומך עני ורש", ובקיצור, כל הזמן יש דיבור חזק על עוני.
בפשטות, העוני קשור בענווה, גם אותיות דומות, וגם ההיגיון ברור: אתה לא ממש יכול להשתחצן כשאתה חסר כל, אנחנו עומדים ביום כיפור מול שמי מרום בתחושה של דלות, אולי אפילו קצת כנועים.
3. עצירה קלה לטובת משהו יפה מהמקורות על העוני: יש מדרש שדן בפסוקים שמתארים את קורבנות המנחה. הפסוקים מספרים כיצד העשיר מביא בשר משובח, זה שיש לו פחות מביא עוף, והעני מביא משהו מן הצומח: "ונפש כי תקריב קורבן מנחה סולת יהיה קורבנו". ועל הפסוק הזה מסביר המדרש: "לא נאמר נפש בכל הקורבנות אלא במנחת עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו".
תראו איזה דבר יפה: אדם חסר כל, בשר אין לו, בוודאי לא בשר משובח, אז הוא מביא מנחה מהצומח. משהו דל. אבל ה' מעלה עליו כאילו הקריב את נפשו. לא פחות. זה כוחו של חסר הכל: הוא נלחם כמי שאין לו מה להפסיד.
4. הגעתי פעם למשחק כדורגל ולא היו לי כרטיסים. הייתי בכיתה י' זה היה בימק"א, אם אני לא טועה, באצטדיון הישן של בית"ר ירושלים, במסגרת לא חשובה, משהו כמו גביע הטוטו כזה. לא היה לי כסף וגם לא נערכתי מראש כמו שצריך. לא הבנתי את הקונספט, והאמת? חשבתי בכלל שאני בא לראות אימון. אני חושב שבית"ר שיחקה נגד איזו שמשון תל־אביב, אבל לא בטוח. היה חורף ירושלמי, את זה אני זוכר היטב, ועמדתי בחוץ מתוסכל. לפתע יצא מישהו מהמועדון, ונתן לי ולעוד כעשרה ילדים שעמדו שם כרטיסים. רצנו פנימה מאושרים והפכנו לגוש העידוד הכי חזק במשחק. לא היו הרבה אוהדים בקור הירושלמי ובמשחק הלא־ממש רשמי ההוא, אבל אנחנו חשנו מחויבים כל כך ונתנו הכל. לא הייתי מטריח אתכם בזיכרון הזה, אילולא הוא היה מזכיר לי את הפתגם הנפלא, מדרש חז"לי שאני מאוד אוהב: היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה. כי בערב ההוא במשחק הביזארי של בית"ר נגד זיבי בגביע הזובי, מאיתנו יצאו תורה ושירה. אנחנו שהגענו בלי כרטיסים, הפכנו למנהיגי היציע.
5. תקשיבו לפתגם הזה. תתבוננו בו. היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה. יש בו איזו אמת רומנטית שמשבחת את העניים, שרואה בהם איזה כוח עם פוטנציאל חירות וכוח. אבל אחד הדברים המעניינים בעיניי באמרה הזו, שכאמור באופן כללי יש בה קסם, היא העובדה שהיא מכוונת לבני העניים ולא לעניים עצמם. מה בעצם הקטע של בני עניים? אם הם עניים בעצמם, אז למה לא להגיד היזהרו בעניים, ואם הם יצאו מהעוני, אז מה זה משנה בנים של מי הם?
ראיתי כל מיני פירושים לעניין הזה, אבל אגיד לכם מה הפירוש שלי: יש משהו באנשים שמגיעים ממקום שלא היה בו הרבה, איזה רעב, איזו נחישות, הם הרי יתאבדו בשביל להצליח. יש להם יכולת הישרדותית גבוהה, הם לא רואים שום דבר כמובן מאליו, הם מעריכים כל דבר שתיתן להם, ומוכנים לעבוד קשה יותר מבני עשירים וממי שנולדו לתוך מעמד וחיים נוחים. וביום כיפור אנחנו רוצים להיות כאלה. בני עניים שצריכים להשיג משהו. לפלס איזו דרך.
6. אנחנו מגיעים ליום כיפור במצב לא משהו. אנחנו אומה במשבר. הדברים שצפו החוצה בחודשים האחרונים, הבעיות שהתגלעו, הביאו אותנו ליום הדין כמעט חסרי כל. האמון בינינו נשבר, תחושת הביחד, התקווה. אנחנו מגיעים כדלים, ומהמקום הזה אולי תגיע הישועה. ממעמקים נקרא וה' ישמע בקולנו, קולם של בני העניים, שמהם תצא תורה. גמר חתימה טובה. ×
הדברים שצפו החוצה בחודשים האחרונים, הבעיות שהתגלעו, הביאו אותנו ליום הדין כמעט חסרי כל. אנחנו מגיעים כדלים, ומהמקום הזה אולי תגיע הישועה
