"אומרים שהחוק היבש לא נרטב אף פעם, גם לא מדמעות של ילדה. אני לא מבקשת יחס מיוחד, רק שלא יקליטו או יעקבו אחריי, שלא יטרידו אותי, גם לא באמצעות מערכת המשפט עם בקשות וצווים. כנראה החוק היבש נרטב לפעמים, אבל לא מדמעות של ילדה.
"עברו ארבע שנים מכתב האישום בתיק האונס ועדיין אסור לי להגיע לדיונים או לדעת מה היה בדיון. אסור לי לראות את כתב האישום או כל מסמך שקשור לתיק, ולא לדבר עם אף אחד על מה שהיה שם כי למרות שכבר העדתי תשע פעמים אני עדיין 'מועמדת לחקירה נגדית', אסור לשבש הליכי משפט. זו האמת. קצת הזוי שכל דבר שאני אומרת או עושה, הנאשמים יכולים להשתמש בו נגדי.
"אני כן הרוסה, ואני כן בוכה פשוט פחות בא לכתוב על זה כרגע. לא מתביישת, פשוט לא רוצה חשיפה. לא רוצה להצטלם בפנים גלויות, בדויות, לא מהגב או תחת קול של פסנתר חשמלי. כזו אני, אוהבת אנונימיות. לפעמים זה נדמה שרק אם קורה משהו כל כך נורא שיזעזע כל כך חזק את הקודים המוסריים שלנו עד שלא נותר אלא לנסות ולהגדיר אותם מחדש כאנשים טובים יותר וחברה טובה יותר. דבר נוסף הוא שאם לא נלמד מההיסטוריה היא תחזור על עצמה.
"לפני 35 שנים התרחש בקיבוץ שומרת אירוע כזה שזיעזע את בטן האדמה של החברה הישראלית, כשנערה בשם יעל גרימברג, בת 14 וחצי, עברה אונס קבוצתי במשך ימים על ידי בנים שגרו איתה באותו הקיבוץ. ליעל לא היו הרבה הזדמנויות לתת את דעתה במשפט, בחקירה הנגדית היא מקבלת את ההזדמנות הזו אבל העניין הוא שחקירה נגדית זה קצת כמו להיות שובר גלים, מגיע גל ואז הוא עובר, בודקים אם נפלת, ואם לא - מנסים להעליב אותך יותר.
"ההליך המשפטי ארך שנים והנזקים שנגרמו ליעל הם עצומים. הליך באורך זמן סביר זה אחד הדברים החשובים ביותר, במיוחד במצבים כמו של יעל כאשר הרקע מורכב והמתלוננת סובלת מהטרדות ומהתעמרויות. במקרים שלא נתפסים מרוב פחד יש נטייה להאשים את הקורבן, זה פחות מפחיד מאשר להפנים שזה אכן קרה. כנראה שלפעמים אחרי שקורה דבר נורא, רק אז נבין שצריך לפעול. באסה.
"ליעל - לא זכינו להכיר, אבל רציתי להגיד לך תודה. תודה שזכית לחיים, תודה שהבאת לעולם ילדות יקרות, על זה שנלחמת בשבילך, בשבילן, בשבילי ובשביל כולם. את הזזת הרים כמו שאף אחד אף פעם לא עשה. אני רוצה גם להגיד לך סליחה. סליחה על איך שהתייחסו אלייך כולם וסליחה שכך נגמרה לך הילדות, אני מצטערת שהיית צריכה לעבור בעצמך את מה שמדינה שלמה ראתה על הבמה ושפרטיותך הופרה באופן סדרתי. סליחה שהרגשת שלא רואים אותך.
"תמיד אמרת ששני דברים בעולם הזה חשובים לך הראשון הוא הבנות שלך והשני הוא שילמדו ממה שקרה לך ושלא צריך להתבייש. לבנות - מדינה שלמה עומדת לצידכן באמת, גם שמרגיש לכן שלא. לכל מי שהמילים האלה יגיעו לעיניו או לאוזניו - בואו נלמד מזה, דברים רעים קורים לאנשים טובים מספיק עם התירוץ הזה של האשמת הקורבן. ליעל - היחידה בעולם שיכלה לעשות את זה, אני סומכת עלייך שעזבת אותנו כשידעת שהיסודות שבנית מספיק חזקים ועכשיו התור שלנו לעשות לבד. אין לך במה להתבייש, את יכולה להיות גאה".
