שלום לקפטן הפועל ת"א, דן איינבינדר.
אני מקווה שאתה מוכן לשבוע הקרוב, ואני לא מדבר על יום הכיפורים. ביום שלישי בערב, קצת אחרי השעה 22.30 (תלוי כמה תוספת זמן יפסוק השופט בעקבות השלכת חזיזים והפסקות במשחק), ייצא לראשונה אחרי תשע שנים נחיל אדם אדום ומאושר מאצטדיון בלומפילד. "הפועל ת"א ניצחה בדרבי", יצעק ילד ויחבק את אביו בעל שערות השיבה שצמחו לו טרם הזמן. במדור הספורט של הבוקר למחרת ידווחו על סוף העידן הצהוב בת"א וחזרת הצבע האדום לאופנה. ולא, זה לא פייק ניוז.
איך אני יודע את זה? פשוט נגמרו לי כל האמונות הטפלות, התפוררו כל תחתוני המזל שלי שכבר תשע שנים לא באמת הוכיחו את עצמם, אפילו השום אזל אצל הירקן שלי בשכונה. פשוט כבר אין מה להפסיד יותר, וזו התחושה המשחררת ביותר מאז הפכתי לאוהד הפועל ת"א לפני איזה יותר מ־40 שנה. הרי מה כבר יקרה? נפסיד בדקה האחרונה? כבר הפסדנו ככה. יפסלו לנו גול ונפסיד בגמר הגביע? גם את זה עברתי. נקבל חמישייה? כבר קרה פעמיים. בתשע השנים האחרונות נולדו לי שני ילדים, הפסקתי פעמיים לעשן וחזרתי, וראיתי את כל 682 אלף הפרקים של סברי מרנן, כולל פרק האיחוד.
בתשע השנים האחרונות ראיתי את שחקני הפועל רועדים בחימום, אוהדים שזורקים אבוקות וכדורים על קידוש שמם, ראיתי שוערים שתופסים אוויר, ואווירה כללית של מלחמה. אפילו בכיתי. כלום לא עזר.
אז מה אתה אומר, איינבינדר? אולי הפעם ננסה גישה שונה. הפעם בחדר ההלבשה תבקש מהשחקנים לחייך. כשאתם לובשים את החולצה האדומה תחשבו על הרגע שאתם זורקים אותה לקהל כמתנת ניצחון היסטורית. תסתכל דן, הישאם לאיוס בפרופיל נראה כמו פיני בלילי, לרודריגס יש כבר זקן של ג'ימי טורק וזובאס מתחיל להזכיר איזה מלך. אתה הקפטן שלנו, תזכור טוב מה שאני אומר לך – הפועל ת"א מנצחת בדרבי ביום שלישי. מה כבר יקרה, נפסיד? שמעתי שיש עונה חדשה לסברי מרנן.
