למרות הכל ואחרי הכל - בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה של כולנו. אנחנו רוצים שיצליח. המחאה חשובה. המדינה חשובה יותר. הרבה יותר.
זה לא ברור אם תושג נורמליזציה עם סעודיה. יש עוד כברת דרך לעבור. העניין הוא שבוושינגטון לוקחים את העניין ברצינות. בכל מפגש מאלה שהייתי בהם בשבוע שעבר, במחלקת המדינה של ארה"ב ובמועצה לביטחון לאומי, העניין עלה שוב ושוב, ביוזמת אנשי הממשל. הם רוצים ליצור דעת קהל אוהדת. וכאשר הם אומרים שההסכם בר־השגה - ייתכן, בהחלט ייתכן, שיש להם מושג על מה הם מדברים.
המחאה ברקע. וכאשר נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מדבר על "ערכים דמוקרטיים, איזונים ובלמים", הוא בעצם אומר לנתניהו: אני תומך במחאה. והוא מציע לנתניהו עסקת חבילה שמנהיג לאומי היה מתקשה לסרב לה: נורמליזציה עם המדינה הערבית החשובה ביותר, יחד עם עצירה של החקיקה הדורסנית וחזרה להסכמה הישנה של נתניהו לפתרון שתי המדינות. נתניהו כבר היה שם. זה לא יספיק. סעודיה תדרוש גם צעדים מעשיים.
גם הפלסטינים ברקע. אל נא נטעה. גל האלימות מהצד הפלסטיני לא בא לקדם את השלום. הרי מחבלי החמאס והג'יהאד, שמתעקשים להוציא לפועל עוד ועוד פיגועי טרור, מתנגדים לשלום, מתנגדים לקיומה של ישראל, מתנגדים לנורמליזציה. הרי מדובר בחיזוק אדיר לישראל. ועדיין, אם חבילת הנכונות לוויתורים מסוימים מצד ישראל תהיה כזאת שתפתה את הרחוב הפלסטיני - אז אולי, מי יודע, אפשר יהיה לנטרל את המכשול הפלסטיני.
ומעל כל אלה מרחפת הפוליטיקה הישראלית. ראשית, לא ברור אם נתניהו עצמו מוכן לחבילת הוויתורים שידרשו האמריקאים והסעודים. ושנית, גם אם יסכים, נתניהו צריך להיות גאון פוליטי כדי לשכנע את שותפותיו הקואליציוניות לשנות את כיוון הספינה. גם הסכמה לשתי מדינות לשני עמים? גם חבילת הטבות? גם הקפאה של התרחבות והפסקת הבנייה של מאחזים חדשים? אז זהו. יש בעיה. ייתכן שפעם היה נתניהו להטוטן פוליטי. לא עוד. האגף הלאומני לא ייתן. בן גביר וסמוטריץ' מעדיפים את מאחז חומש על פני סעודיה.
אז איך יוצאים מהמלכודת הפוליטית? אם כל שאר התנאים יתקיימו, ונתניהו יסכים לוויתורים, ההמשך יתאפשר רק במסלול אחד. פירוק הקואליציה הנוכחית לטובת ממשלת אחדות. הכדור יעבור ליאיר לפיד ולבני גנץ. וזה לא פשוט. משום שיש להם אלף ואחת סיבות טובות להתנגד לנתניהו, שמבחינתם הוא נוכל ומושחת שמילה שלו היא לא מילה והבטחה לא הבטחה. אבל אנחנו בסיפור אחר. סיפור היסטורי. נקודת מפנה שיש סיכוי, גם אם בשלב זה קטן, ליצירת מזרח תיכון חדש. זו המשמעות של נורמליזציה עם סעודיה, שתסלול את הדרך לשלום עם עוד מדינות מוסלמיות. נכון, זה יהיה פרס לנתניהו. זה יוציא אותו מהשפל שאליו הוריד אותו יריב לוין. זה יקפיץ אותו בסקרים.
אז מה עושים? ייתכן, רק ייתכן, שתוך שבועות בודדים יעבור הכדור לידי לפיד וגנץ. מותר להעריך שאם אכן יהיה מדובר בכל מרכיבי עסקת החבילה, נורמליזציה עם סעודיה, עצירת החקיקה, ושינוי כיוון במסלול הפלסטיני - הם יקבלו את ההחלטה הנכונה. אבל לפני כן, נתניהו צריך לקבל אותה. כך שאנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. הכדור אצלו. והלוואי שאפשר היה להעריך שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה.
