במשך 50 שנה לא סיפר משה נילי את זיכרונותיו ממלחמת יום כיפור. יחד עם חבריו לצוות הטנק בחטיבה 188, המ"פ אייל שחם, הטען־קשר דוד גולן והתותחן עמי תורג'מן, הם מנעו את פריצת כוחות השריון הסוריים בקרבות הבלימה ביום השני של המלחמה, בנקודה הצפונית ביותר ברמת הגולן, למרגלות החרמון ומול מרחב סחייטה. הוא, נהג הטנק, היה היחיד שנשאר בחיים.
"לא הרשיתי לעצמי לחזור לטראומה ולרגעים שכל כך התאמצתי להכחיש", סיפר אתמול ל"ידיעות אחרונות", "אבל אני מבין שהמשפחות הולכות ומזדקנות, מגיע דור חדש וצריך להנציח את הדברים". לכן, לאחרונה הוא התייצב לפני מיקי שחם־שטיין, אלמנתו של מפקדו הנערץ, אוד גונדר, בעלה של ענת ז"ל שהייתה אחותו היחידה של אייל, והמצלמה - ובמשך שעה ארוכה שיחזר את הקרבות ואת רגעיהם האחרונים של חבריו. רק הבכי שקטע את דבריו הסגיר את המתרחש בתוכו.
"הייתה שם קטסטרופה אמיתית", סיפר, "לא דמיינו שאנחנו במלחמה, אבל המטוסים הפציצו אותנו בלי הרף והפגזים טיווחו את הטנק שלנו. במשך שעות ארוכות אייל עמד חשוף בצריח, ניהל את המערכה והכווין את הארטילריה בכל המרחב, על סמך התצפית על המרחב הסורי שעליה שלטנו. הסורים כיתרו אותנו מלפנים ומאחור, ובזכותו הם לא הצליחו לחצות את תעלת הנ"ט ולהשלים את הקרב".
"כל הזמן הפצרתי בו שיכניס את הראש ויסגור את המדף, אבל הוא אמר שחייב להיות מישהו בצריח ולנהל את המלחמה", המשיך, נושך את שפתיו בחוזקה, "כעבור שעות ארוכות של לחימה פגז מרגמה נכנס אל תוך הטנק מהצריח והרג במקום את אייל, דוד ועמי. המילים האחרונות של אייל היו: 'צריך לטווח ארטילריה, מישהו מוכרח להישאר למעלה'".
שחם־שטיין: “לשמוע מה עבר על אייל ב־48 השעות האחרונות שלו זו הזדמנות שלא תיאמן, וזכות להרגיש את החוויה של המסירות וההנהגה”.
שבועות ספורים לאחר המלחמה הקים אביו של אייל, אלוף־משנה זאב (זוניק) שחם, אנדרטה הבנויה מחלקיו המפויחים של הטנק. היא הוצבה בדיוק בנקודה בה מצאו את מותם, מעבר לגדר הגבול, במובלעת הישראלית בצד הסורי. עד לפני כעשור, עוד יכלו קרוביהם של הנופלים להגיע אל האנדרטה. אך מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה הפך העניין מורכב יותר ויותר.
לפני כמה חודשים תוכנן לפרטי פרטים מבצע צה"לי להעתקת האנדרטה אל רמת הגולן, אך הוא נדחה בשל מתיחות ביטחונית. משפחות הנופלים החליטות כי הן מעדיפות להשאירה במקום הנפילה ואינן רוצות לסכן את החיילים.
בימים אלה, 50 שנה לאחר נפילתם, מוקמת רמפה מיוחדת שצופה אל האנדרטה, בשיתוף עם משרד הביטחון וקק”ל שעומדים מאחורי פרויקט שיקום אנדרטאות בגולן. שחם־שטיין: "אני מסתובבת כבר שנים ברמת הגולן ומחפשת את הנקודה הכי טובה ממנה אוכל לראות את האנדרטה. כעת מצאנו את המקום הטוב ביותר שבו יהיה אפשר לעצור ולשמוע את הסיפור. מדברים על כך שחטיבה 188 נמחקה במלחמה, ומגיע להם שידעו על תרומתם המשמעותית. אייל, עמי ודוד לא ישכחו יותר". על אומץ ליבו וגבורתו בקרב קיבל בעלה את "עיטור המופת" מידי הרמטכ"ל מרדכי (מוטה) גור.
מולי שפיגל, מנהל אגף ההנדסה במועצה האזורית גולן: "נחנוך את התצפית בידיעה שהשלמנו חוב בן יובל שנים".
