במשך עשרות שנים זכתה פיאט למקום של כבוד בקרב צמרת יצרניות דגמים צנועי גודל. נזכיר את ה־127, פנדה, אונו, פונטו – כולן זכו לפופולריות אדירה בחייהן, ומעמד כמעט מיתולוגי בארץ המוצא. אבל מאז זרם הרבה קיאנטי במסעדות טורינו, ולפיאט כיום יש להציע את ה־500 על גרסאותיה. ככה לא מבטיחים המשכיות, בעיקר לא בעידן הנוכחי הסופר־תחרותי.
ועל רקע הבעיה הזו מגיעה ה־600 החדשה, אף היא – כמו ה־500 – נשענת על שם עתיק אך רומנטי. האם היא תהיה זו שתצליח לסובב את המשחתת הכבדה? אולי, רק שמקומה עדיין לא לגמרי ברור. מצד אחד זה דגם שינסה להציג אלטרנטיבה לדגמי סופר־מיני מודרניים ומצליחים כמו יונדאי i20, אולי אפילו למכוניות מעט גדולות יותר, מצד שני היא פוזלת לכיוון רכבי הפנאי ומציעה איפור קרבי. ומצד שלישי, היא נזהרת שלא לחרוג יותר מדי מהקטגוריות המוכרות ובוודאי לא לבצע קניבליזם ב־500X שייצורו יימשך בינתיים. בכלל לא פשוט.
ההיסטוריה חוזרת
את הכלים לעשות את השינוי מעניק לה קונצרן סטלנטיס הענק שנבנה בעיקר על יסודות פיאט ופיג'ו־סיטרואן, עם תמיכה מורלית של אופל. וכך, מתחת למעטפת האיטלקית נשען הדגם על תמהיל כל־צרפתי מוכר, עם פלטפורמה ומערכת ההנעה (חשמל בשלב ראשון, בנזין בהמשך) המשמשות את דגמי פיג'ו (208 ו־2008) סיטרואן (C4) ואופל (קורסה ומוקה).
פיאט הצליחה לשלב – כפי שהיא כמעט תמיד מצליחה – אלמנטים עיצוביים מדגמים היסטוריים (יחידות תאורה, מסגרת שמעל לוחית הרישוי האחורית ועוד). כמו ה־500 המוצלחת, רק בממדי מדיום ולא מיני. והצליח להם. גם עיצוב הפנים משלב מוטיבים היסטוריים כמו למשל קונסולה אופקית במודגש (שגם מספקת אשליית רוחב) וגלגל ההגה עם שני חישורים.
אבל לא הכל היסטורי, וטוב שכך. לוח מחוונים דיגיטלי ("7) ומסך מגע ("10.25) מוכרים מה־500e, ותפעולם למרבה השמחה נוח משמעותית מבדגמי האחיות הצרפתיות שמתעקשות על ייחוד. אהבנו גם את התא הגדול בקונסולה שמכיל משטח טעינה אלחוטי, יחד עם כיסוי שיסתיר את הסמארטפון מעיניים זדוניות. פחות נוח לתפעול הוא בורר מצבי הנהיגה (חיסכון, רגיל וספורט) שחבוי בסמוך לתא שבין המושבים. איכות החומרים היא כמצופה ממכונית בקטגוריה, עם פלסטיק נוקשה ופשוט יחסית, ובמפתיע גם חיתוכים גסים מדי במכונית ההשקה. תנוחת הנהיגה מלפנים מעט מוגבהת, במקום טוב בין סופר־מיני לרכב פנאי, עם מושב שנראה נהדר וכולל גם אופציה לעיסוי, אבל חסר תמיכה מספקת בגוף.
בהשוואה לפיג'ו e208, ה־600 ארוכה בלא פחות מ־11.5 ס"מ (417 ס"מ), רחבה ממנה ב־3.5 ס"מ (178), עם בסיס גלגלים ארוך ב־2 ס"מ (256 ס"מ) ועוד 9 ס"מ לגובה (152 ס"מ). בהתאם, מרחב המחיה בה טוב יותר, אם כי מסילות המושבים הקדמיים גוזלות מרחב מכפות הרגליים של היושבים מאחור. עוד נציין שכניסה למושב האחורי דורשת הנפת רגל מעל קורת הרצפה, ומפתח הדלת צנוע מדי לטעמנו. תא המטען גדול מהצרפתייה ב־50 ליטר (360 ליטר).
אבזור? ה־600 תשווק רק בשתי רמות גימור, מתוך מחשבה על הנגשת תהליך הרכישה: "בחר צבע וסע". וגם כמובן במטרה לפשט תהליכי ייצור וניהול מלאי כדי לחסוך כסף, כמובן. מערך הבטיחות הוא המוכר של הקונצרן לרבות בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת.
ספורט או חיסכון
מערכת ההנעה החשמלית היא העדכנית של קונצרן סטלנטיס, עם 156 כ"ס והנעה קדמית. הביצועים טובים וצפויים, עם זינוק נמרץ שנשמר עד סביבות 60 קמ"ש, כשבהמשך אספקת הכוח מתמתנת. יש שלושה מצבי נהיגה שמפחיתים את ההספק לטובת צריכת חשמל מופחתת – 82 כ"ס במצב אקו ו־109 כ"ס בנורמל, כשאת מלוא ההספק מקבלים רק במצב ספורט או במצערת מלאה. מערכת הבלימה הרגנרטיבית כוללת שני מצבים בלבד (רגיל או B מוגבר), צנוע מהמקובל. חבל גם שאפילו במצב העוצמתי לא ניתן להסתפק בדוושה אחת לצורך נהיגה. סוללות 54 קוט"ש מבטיחות טווח רשמי של 406 ק"מ, אבל תנאי ההשקה מנעו מאיתנו לאמת זאת ולבדיקה מקיפה נמתין למבחן המקומי. טעינה מהירה (100 קילוואט) תאפשר מילוי מ־20% ל־80% ב־27 דקות.
הפלטפורמה (CMP) היא המוכרת של פיג'ו־סיטרואן ולמעשה מוסבת מבנזין לחשמל. מערך המתלים וההיגוי כוילו מחדש ומבחינה זו פיאט מעט פיספסה את המטרה, שכן כמכונית המיועדת בעיקר לשימוש עירוני הכיול נוקשה מדי, ושיבושים מכל סוג מגיעים ללא הרף לתא הנוסעים. תוואי ההשקה לא כלל כבישים מהירים, כך שלא יכולנו להתרשם מבידוד רעשי רוח ודרך. אותו כיול נוקשה עוזר להקטין את זווית המרכב בפניות, ומרסן היטב בכביש גלי. הודות לאחיזת כביש טובה, היכולת הדינמית גבוהה ביחס למקובל בקטגוריה. ההגה קל מדי ובעל שטח מת גדול במרכז, אבל הוא משתפר מעט במצב ספורט עם יותר משקל ותחושה.
קרב מול הסינים
ה־600 היא מכונית סופר חשובה עבור פיאט, שכן היא מאפשרת לה להשתלב בחלל החשמלי שבין דגמי סופר־מיני למשפחתיות קומפקטיות, ובכך עשויה לסייע בחזרה לימי הזוהר של המותג. באירופה היא תעשה את זה, בין היתר בגלל חיבת הקהל למכוניות קטנות וללא ספק בזכות מראה אייקוני, ייחודי ונחשק. אך בישראל המצב שונה. קטגוריית הסופר־מיני נשחקת ומתייקרת בהתמדה, כשבמקביל גדל ההיצע עם מותגים סיניים חדשים שמביאים יתרון בגזרת המחיר ושימושיות משפחתית עדיפה. לשכנע את הלקוח הישראלי לבחור בה על פני האלטרנטיבות תהיה משימה קשה הרבה יותר, אלא אם המחיר יהיה אטרקטיבי מספיק.
הכתב היה אורח חברת פיאט
