שלמה ארצי / נתתי לה חיי
"נתתי לה חיי, ירדתי על ברכיי. יאמינו לי כולם, למדתי מה זה סתם. ונעלבתי"
שורת אהבה אולטימטיבית לאישה או למדינה. גבר מאוהב, מתרפס, מתחנן ולומד בסוף מה זה סתם.
וגם הביצוע של השיר באירוויזיון היה מדהים.
עידן רייכל / שיר הטמבל
"אני בודד והסיבה היא זאתי
שמתמיד הייתי בררן
אבל בסוף אמצא את האידיוטית
שתחלק את החיים עם מטומטם"
חבורת כוורת מרגשת. גם בכתיבה הצינית וגם בכתיבה ההומוריסטית שלהם, יש אמפתיה לאיש שהבדיחה היא על חשבונו. בסוף היום הוא נשאר בודד. ובסוף היום הוא מחכה, כמו כולנו, לאהבה.
יהודה פוליקר / התמנון האיטר
כוורת יחד עם התזמורת הערבית של רשות השידור בניצוחו של זוזו מוסא הקליטה בשנות ה־70 קטע אינסטרומנטלי בסגנון ערבי שסנדרסון הלחין שנקרא 'התמנון האיטר'. הייתה בו נעימת גיטרות שמשלבת רוק עם ים־תיכוני וערבי. שיתוף הפעולה הזה היה מוצלח בעיניי. באותה תקופה זה בלט והיה יוצא דופן ממה שהיינו מורגלים לשמוע.
גלי עטרי / היא כל כך יפה
הלחן הוא חיבור של שני לחנים שונים של קלפטר. החיבור עם הטקסט הנפלא של סנדרסון והלחן המדהים הזה של קלפטר האגדי יצרו שיר מרגש מלא הומור ונוגע. "בגינה תשב, עם הטבע להתערבב" ההומוריסטי, ו"הייתי נותן לה שק של סנטימנטים אך אני מתבייש לתת" המרגש.
אביב גפן / נחמד
"מה עושים הלילה,
ממלא לי לפחות את כל היום.
מלידה, מסיבה אחת גדולה,
ואיפה יש זמן ליהנות"
משפט עצוב וציני שנתמך באחד מקטעי הלחן המבריקים שיצאו בישראל. כוורת מבחינתי זה פרוג רוק מבריק. הפזמון מביא אקורדים ששמורים לגדולים ביותר, מן הסתם אני תמיד מבקש מגידי ודני לשיר את הפזמון הזה, לרוב הם מסרבים בנימוס.
נונו / סיפורי פוגי
השיר הראשון ששמעתי של כוורת. כשהייתי ילדה בכל שבת היינו נוסעים כל המשפחה לטייל בארץ ושמים את האלבום הזה. השיר הזה פתח את האלבום, את יום שבת ואת הידיעה שהולכים להיות טיול ונסיעה כיפיים. כשהתארחתי אצל דני סנדרסון באמפי שוני וחיכיתי מאחורי הקלעים, שמעתי את השירים הקלילים והמצחיקים אבל לא יכולתי שלא לבכות לגמרי. נזכרתי ברגעים המשפחתיים במכונית כשהצלילים של כוורת שימחו אותי ואת המשפחה שלי. היה מאתגר לבכות ולשיר בו־זמנית, זה רגע שלא אשכח.
מיקי זוהר / ילד מזדקן
התחברתי מאוד לשיר ולטקסט כי הוא חיבר אותי לתקופות מסוימות בימי חיי הצעירים ולאחר מכן לדברים שחוויתי עם בני הבכור אליאב.
עדן חסון / היא כל כך יפה
יש משהו קליל, נעים ופשוט בשיר הזה שכל אחד שאי פעם החזיק גיטרה ניסה לנגן אותו. מאוד מתחבר לאותנטיות שלו ולישראליות שהוא מייצג.
אביהו מדינה / נתתי לה חיי
"עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה. כשהעולם היה קיים רק בתיאוריה עוד לא הבדילו בין מחר שלשום ואמש היו רבים איפה כדאי לשים ת'שמש". אסכם במשפט אחד: חוש הומור שמוסיף בריאות.
ירדנה ארזי / המגפיים של ברוך
"האכיל אותן מרק / כשהקיאו הוא שתק / הוא לקח אותן לסרט כל יומיים"
המגפיים של ברוך הם הרבה יותר מפריט אופנתי. זהו למעשה ניצוץ ראשון של גאונות, הומור, סרקזם חינני וגם אחלה מוזיקה תוצרת כוורת.
באוטובוס של להקת הנח"ל בנסיעות הארוכות האינסופיות לסיני, התקבצו חמישה מתוך שבעת המופלאים: דני סנדרסון על הגיטרה, מאיר פניגשטיין על התופים, אלון אולארצ’יק על הבס ושני זמרים מצוינים - גידי גוב ואפרים שמיר. כבר שם אפשר היה לחוש בהווי המתגבש ביניהם, בחיבה המשותפת לרוק, בהומור השנון והדק ובניצנים הראשונים של מה שלימים יהיה הרפרטואר של כוורת.
'המגפיים של ברוך' נולד באותם ימים ומיד עורר את הדמיון. כמו סרט מצויר שאפשר להאניש בראש. הפשטות בגאונות. ב־1973 חברו כוורת ושוקולד, מנטה, מסטיק לוותיקי הנח"ל להופעות בפני החיילים במלחמת יום כיפור. שם הם כבר היו להקה בתחילת דרכה ואפשר היה לראות בזמן אמת את המפגש הראשון והנלהב של קהל עם המוזיקה שלהם. אני זוכרת שהם התלבטו לגבי 'יו יה', ואמרנו להם שזה פשוט שיר נהדר. אני חושבת שגם הקהל הסכים.
מעניין שכחיילים בלהקה, החמישייה של כוורת פחות התחברה להווי הנחלאי. אפילו קצת צחקה ממנו. ודווקא בכנס להקת הנח"ל לדורותיה בקיץ 1973 הם הביאו הברקה גאונית עם הגרסה שלהם ל'הורה היאחזות'. זו קלאסיקה של הנח"ל שבלהקה חויבנו לבצע בכוונה מלאה כחלק ממורשת הנח"ל. אותם הגישה הזו הצחיקה ובצדק, והגרסה שלהם לשיר פשוט מסתלבטת על הרצינות התהומית וניגשת לשיר בחיוך אבל גם בחיבה. ואולי זה בדיוק סוד הקסם. קצת מזה וקצת מזה. רוק נח"לאי. פטנט ישראלי.
שלומי ברכה / המגפיים של ברוך
אני אוהב את כל השירים שלהם, וגם הושפעתי מהשחרור בכתיבת המילים ומהגיטרות החשמליות של קלפטר את סנדרסון את שמיר. כששמעתי את 'המגפיים של ברוך' ב־1973, הייתי בן 11 בערך. זה לקח אותי בשמיעה הראשונה. כבר ניגנתי גיטרה והייתי מוציא את האקורדים של שירי הלהקה.
רענן שקד / שיר המכולת
בתוך בליל הנונסנס המבריק שהוא 'שיר המכולת' מסתתר לקח חשוב לחיים: "תן עוד שמנת ותן חמאה זה אין לך כסף אז לך הביתה / מה היית עושה אם נולדת שנה, לפני שהמציאו את המכולת".
עכשיו תראו; הדבר הזה גורם לי לחשוב: הרי נולדתי יותר משנה לפני שהמציאו את הטלוויזיה הרב־ערוצית, את המחשב האישי, את הטלפון הנייד, את טיסות הצ'רטר, את אליאנה תדהר. לא היה לי קל, בקושי הסתדרתי, אבל בואו; היה שווה לחכות. לגמרי שווה.
מה שמלמד את כולנו שבעצם אנחנו תמיד שנה, או כמה שנים, לפני המצאת המכולת הבאה - באשר היא. רק חכו קצת, תחרקו שיניים, תמשיכו לחיות, והדבר שישנה את חייכם לבטח יגיע, והחיים שלכם יהיו שמנת וחמאה. מסקנה? שווה להחזיק מעמד, והטוב מכל (ומה יותר טוב ממכולת?) תמיד עוד לפנינו. וזה, נדמה לי, מסכם לא רע את כל הפילוסופיה של כוורת לדורותיה, ואולי גם של המין האנושי כולו.
לינוי אשרם / למרות הכל
השיר האהוב עליי של כוורת הוא 'למרות הכל'. בדיוק כמו בשיר, שהנסיעה הייתה לכיוון הלא־נכון ובדרכים משונות, הם הגיעו אל היעד. זה פוגש אותי בכך שלמרות כל הקשיים שחוויתי במהלך הדרך הגעתי בדיוק לאיפה שאני נמצאת עכשיו מלאת גאווה על הדרך שעברתי, על ההתמדה ועל התוצאה!
רועי בר נתן / שירות עצמי
"כשעליתי לגן אז גידלתי שפם,
הילדים בי חשדו ובצדק.
החברה לא יכלה לקבל עוד שגיאה
אז התחלתי ללמוד אופנה"
השיר האהוב עליי של כוורת. זו תמצית עסקת החבילה שמביא איתו דני סנדרסון. הומור מבריק והרהור קיומי. תיאור מסע חייו של אדם, מרגע בקיעתו לעולם ועד לסופו הבלתי נמנע. סנדרסון בעולמי הוא אחד שתמיד עושה עניינים, אבל בלי להגזים. אני מבקש שהמפעל לא ייסגר לעולם.
יואב קוטנר / ילד מזדקן
מלווה אותי מאז שהייתי ילד ועד שאני מזדקן. בשבילי, בתוך ההומור של כוורת יש גם הרבה אמת וכאב. זהו אחד השירים שתמיד דיברו אליי לתוך הלב.
אסף גרניט / שיר המכולת
הבן שלי ליאו ואני היינו שרים את השיר הזה כל בוקר בדרך לבית הספר.
אלדד קובלנץ / הבלדה על ארי ודרצ'י
1974, ירושלים. אני מקבל מההורים את התקליט הראשון שלי 'פוגי בפיתה'. בחודשים אחר כך התנחלתי בחדרה של אחותי נטע. היה שם פטפון. שמעתי פעם ועוד פעם ואז עוד שש פעמים ואז קינחתי בעוד. הכרתי כל מילה וכל תו אבל מעל כולם זהרה הבלדה על ארי ודרצ'י. תמהיל מופרע של אימה וצחוק, פשטות אינפנטילית וגאונות לירית. אז בגיל שבע נולדה אהבתי הראשונה, מוזיקה.
1986, יפו. איכשהו הגעתי להיות עורך מוזיקלי בגלי צה"ל. קיבלתי לראשונה את הזכות לערוך את התוכנית 'לא רוצים לישון', לקח לי רק 16 שעות לעמוד במשימה והיצירה הסוגרת היא אותה בלדה.
2009, תל־אביב. בתי הגדולה אמה כבר בת שלוש וזה זמן מעולה לחשוף אותה לקולו של תן. כמה שנים לאחר מכן אנחנו בהופעה של כוורת, שרים את כל המילים ומעסיקים את עצמנו בתמרוני רגליים מהפכניים שיכולים להוציא מטבח מכליו. וזוהי הבלטה על ארי, ארי ודרצ'י.
אבי משולם / נחמד
"כשחוזרים הביתה, התקרה מונחת בול על הרצפה"
המערכונים ואווירת השטות בשירים רבים של כוורת מצליחים לפעמים להסוות את העובדה שלדני סנדרסון, כמו לכל קומיקאי גאון, יש חלק אפל וקודר. סנדרסון, כיאה לאלוף הקריצות שהוא, כתב ל'נחמד' פזמון ומלודיה מבלבלים. מפתה להיאחז ב"מלידה, מסיבה אחת גדולה" ולהתעלם מההמשך המערער "ואיפה יש זמן ליהנות". לא מעט אנשים, רבים מהם מעריצי כוורת ותיקים, משוכנעים שזה שיר אופטימי ששומעים בדרך חזרה הביתה מאירועים חיוביים וחוויתיים, אירועים נחמדים כאלה. אבל האמת היא ש'נחמד' הוא שיר על התרסקות הציפיות, על תחושות של ריקנות, של תסכול ויש בו אפילו ערעור על התוחלת שבקיום האנושי. השורה הזו, על התקרה שמונחת בול על הרצפה, היא שיא סנדרסוני, עם דימוי כמעט משעשע, שבא לתאר את ההפך הגמור - אדם שמסיים יום, ומרגיש שהעולם חרב עליו. מדהים שהוא היה בן 20 וקצת כשכתב את זה.
אלון חזן / גוליית
זה שיר שרץ איתי מאז שהייתי קטן ושרנו אותו המון לילדים שלנו כאשר הם היו קטנים. שיר שרץ אצלנו במשפחה ותמיד סימל עבורי בכל מקום שאליו הגעתי בחיים סוג של ניצחון של דוד על גוליית.
דלית עופר / שירות עצמי
יש שירים יפים ומרגשים ממנו, אבל אני, תיכוניסטית חיפאית צעירה, הולכת עם חברים שלי למופע חדש ועלום, בעל שם מוזר: 'אופרת רוק - מסיפורי פוגי' (מי בכלל שמע אז על להקת כוורת).
אני זוכרת אותנו יושבים באולם אורה החצי ריק. ופתאום בבת אחת - חשמל באוויר ואני עפה! לא שמעתי דבר כזה בעברית מעולם. אני מתאהבת בכל אחד מחברי הלהקה לפי הסדר ואז גידי גוב פוצח בסולו בשיר הזה - 'שירות עצמי'. מבחינתי יש חיים לפני וחיים אחרי.
אופירה אסייג / היא כל כך יפה
להקת כוורת נולדה ונוסדה בעצם בשנה שבה אני נולדתי, 1973, וזו הייתה בעצם צמיחה משותפת. דני סנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, יוני רכטר, אפרים שמיר, יצחק קלפטר ומאיר פניגשטיין וכל שם פה הוא אגדה! השיר הכי אהוב עליי הוא: 'היא כל כך יפה'. אני יכולה לזמזם אותו בכל מצב רוח.
מולי שגב / גוליית
"כל התנ"ך אמר תודה והתרגש.
אם תרצה להיות מלכנו תתקשר מחר בשש"
פנינה שהיא תמצית ההומור הסנדרסוני. השיר 'גוליית' כולו הוא טייק נונסנס בסגנון עדות מונטי פייטון על הסיפור התנ"כי של דוד המלך, מעורבב היטב עם מבט אירוני, שלא לומר קישוני, על הפרוצדורה הבירוקרטית שמאחורי כל אתוס לאומי.
דינה סנדרסון / שיר התעוררות
לפני שהפך ל'שיר התעוררות' המופתי של גידי, השיר הופיע בחדר החזרות של כוורת כדואט מקסים של יוני ואלון. יוני בתור מורה לפסנתר שרק חולם על אהובתו שנעלמה ואלון התלמיד. הם שרים בשני קולות והטקסט פשוט משגע. "במקלדת יש שבע אוקטבות לא נחוץ לי יותר". יוני ואלון, שופעי מוזיקליות, עושים את מה שכוורת מתמחה בו, לחבק ולצבוט. השיר משעשע, מתוק ושנון, וכשהוא מגיע לשורה האחרונה שלו אני חושבת על חברי הלהקה, כיום כסופי שיער אבל עדיין עם ג'ינס שחור, ושומעת את יוני ואלון בני ה־20 שרים להם את המוטו שלהם לחיים, שהשכילו להבין בגיל כה צעיר - "מי שמנגן לעולם לא מזדקן". ובחיי, הם צדקו.
שרן ייני / נתתי לה חיי
"היום תמצא שהנושא לכל ויכוח
הוא מה בא קודם - הביצה או התפוח,
אחד אומר שנגמרים לו השמיים
כשיש מספיק אוויר למדינה או שתיים.
אולי בכל זאת נסתדר,
היא תרצה אז נתגבר,
היא מנעה כל גישה,
זה מה שקרה כש...
נתתי לה חיי"
יש יופי בשירים שהמילים שלהם נוגעות ורלוונטיות גם אחרי שנים. להרגשתי המילים האלו יכולות היו להיכתב גם היום ולעורר רגש.
עינב שיף / ילד מזדקן
"קמת והלכת לתל־אביב בבוקר,
ראית אנשים שעולים כל כך ביוקר.
מה המחיר של ילד מלומד,
שלא רוצה לחיות ומרגיש כמו אף אחד"
ב־1973 אנשים בישראל לא חיפשו את עצמם. זאת הייתה פריבילגיה של עמים שלא נאלצו לשרוד שואה ולנצח במלחמות קיומיות. למי הייתה סבלנות למשוטטים למיניהם, האבודים, אלה שיש להם זמן ולא יודעים מה לעשות איתו. לא התאמת? תישאר בבית. בחוץ מסתובבים רק אלה שהצילו את המולדת. אבל 'ילד מזדקן' פתח את הדלת לאנשים שלא היו צריכים למות בקרב כמו אליפלט כדי שישימו אליהם לב. וברגע הכי יפה בשיר, אלון אולארצ'יק מנחית את הגיבור בליבה הסואן של האומה המתפתחת, זו שכבר יש בה "אנשים שעולים כל כך ביוקר", בעוד הוא עצמו לא שווה יריקה. למעשה היחיד שרואה אותו הוא אולארצ'יק. כנראה רק מהגר בלב ובנפש יכול לכתוב ברגישות כזאת על חוויית אאוטסיידר כה טוטאלית. הילדים והילדות המזדקנים של סתיו 1973 גדלו מאז. חלקם הפכו בעצמם לאנשים שעולים כל כך ביוקר. חלקם סבים וסבתות לילדים מזדקנים, שלא צריכים את תל אביב והמגדלים דוקרי השמיים שלה כדי להרגיש חסרי אונים: את הדיכאון הם חוטפים קומפלט באינסטגרם, ומצד שני את המתנה לחיים שהיא "ילד מזדקן" הם זוכים לקבל בלחיצת כפתור.
אתי אנטה שגב / המגפיים של ברוך
היו כל כך הרבה אופציות אבל בסופו של דבר בחרתי בשיר ההוא ששמעתי בגיל 15 וגרם לי להתאהב בלהקה. אני הייתי אז תלמידת תיכון והשיר היה 'המגפיים של ברוך'. הסיפור המוזר הזה, על בחור בשם ברוך שהתאהב בזוג מגפיים וניקה אותן בספירט כל שעתיים, שהאכיל אותן מרק ואפילו כשהקיאו הוא שתק - הימם אותי. לא שמעתי שום דבר דומה לזה בחיים. ושיאו של האבסורד: "אבל יום אחד הוא קם, עדיין מנומנם, הוא חיפש ת'מגפיים בארון, ובמקום שהן היו, רק גרביים נשארו שסיפרו לו את הכל בהיגיון". ובאמת מה יותר הגיוני מכל הסיפור ההזוי הזה, אבל בתוך תיאטרון האבסורד של סנדרסון וחבריו יש הרבה היגיון, ככה זה בכל השירים שלהם, עולם אסוציאציות מרתק ומפתיע אבל עם היגיון פנימי בלתי ניתן לערעור, עם מילים שנופלות בול בתוך הקצב הפנימי של הלחן, עם הרבה חוכמה והומור. המופרעות היא אולי בנקודת המוצא אבל כל השאר מתגלגל בהיגיון צרוף ומקסים.
אבי אוחיון / אוכל ת'ציפורניים
זה הכי קשה לבחור שיר אחד של כוורת כי יש המון דברים טובים. אני דווקא בחרתי שיר שלדעתי הרבה לא מכירים לא מהלהיטים הגדולים: 'אוכל ת'ציפורניים' מתוך 'פוגי בפיתה'. "עזוב ת'ציפרוניים תאכל ת'אפרסק הלוא אכלת כל היד כמעט עד המפרק", נושא הזוי לכתיבת שיר כמו שרק סנדרסון הגאון יודע להביא והכל בהומור ובגרוב ולחן מושלמים. אני שרוף על השיר הזה.
אור צלקובניק/ שירות עצמי
50 שנה אחרי - אותה רעננות, סטייל, קצב והרמוניה - ואפילו קיימת תחושה של מסר עמוק יותר, לא מפוענח ביצירת המופת הזו.
חן ארצי סרור / יו יה
"כשנכנס סוף־סוף לים,
תוך שניות הוא נעלם.
שניים קפצו אליו מיד
טובעים השניים מן האחד"
המונח 'בדיחות אבא' כנראה נולד בזכות דני סנדרסון ואלון אולארצ'יק שמתחו על הקצה את משחקי המילים באלבום 'סיפורי פוגי'. דוגמה מרהיבה זה השיר 'יו יה' - המנון הלא־יוצלחים שמורכב כולו מפתגמים שעברו עוד משחק מילים. סנדרסון במובנים רבים הוא מחדש השפה העברית בין היתר בזכות השורה המבריקה שהפכה לפתגם בעצמה "ללמוד שחייה בהתכתבות". ב'יו יה' למדנו בדיוק איך זה נגמר, אבל על הדרך קיבלנו גם נבואה שמתאימה בדיוק לימינו: כשלא יודעים לשתף פעולה - טובעים השניים מהאחד.
