סיפור חייו הקצרים של סמ"ר עוז מנדלוביץ' צרוב על זרועו של אביו בקעקוע של כינור שמתוכו צומח העץ של גולני ומתחתיו המילים "עוֹזי שלי". חזותו של האבא, גבר חסון שהגיע לפגישה על אופנוע, עלולה להטעות. "מאז צוק איתן אני מרגיש כמו עץ זית – ירוק עלים מבחוץ אבל חלול מבפנים, מאוד חלול", אומר עופר מנדלוביץ'.
ומולו, בבית יד לבנים בחיפה, יושב משה וטנברג, לראשו כובע מצחייה עם סמל חטיבה 14 שאיבדה 302 מלוחמיה במלחמת יום הכיפורים. אחד מהם היה אחיו הגדול, רב"ט דוד (דודי) וטנברג, שנפל בקרבות החווה הסינית ונחשב נעדר במשך תשעה חודשים. המפגש הזה מותח קו בין 1973 ל־2014, בין גדות התעלה לרחובות סג'עייה, בין האתלט המצטיין, אלוף הצפון לנוער בהדיפת כדור ברזל, לבין המוזיקאי המוכשר, שהחליף את הכינור במקלע מאג.
החיבור בין האב לאח נולד בעקבות ראיון עם משה וטנברג שפורסם כאן בשבוע שעבר. ב־12 השנים האחרונות, כמעט בכל יום שישי, הוא מגיע למוצבי צה"ל בגזרות השונות, מפנק את הלוחמים בכיבוד ומספר להם על אחיו, שאמור היה לחגוג בשנה הבאה את יום הולדתו ה־70. בתחילת 2014 ביקר אצל לוחמי סיירת גולני בגבול עזה, ובתמונה שצולמה באותו מפגש נראה גם עוז מנדלוביץ'. כמה חודשים אחר כך, ב־20 ביולי, כאשר פרצה חטיבת גולני אל תוך רצועת עזה, נהרג עוז בקרב עם מחבלים.
עופר עוד לא הספיק לקרוא את הכתבה כשקיבל הודעה מהגננת של עוז, שושי שושני. "היא שלחה לי את הקטע שבו מוזכר עוז ומיד החלטתי שאני חייב לאתר אותך", הוא מספר למשה. "היה כתוב שאתה טכנאי רנטגן באסף הרופא, אז יצרתי קשר עם מכון הרנטגן, אבל הגעתי לתקליט שמפנה לקביעת תורים. אמרתי, טוב, אשיג את הטלפון של הכתב".
כך היה, ועוד באותו יום שוחחו בטלפון ומשה שלח לו את התמונה. "זו פעם ראשונה שאני רואה אותה", אומר עופר.
ומה זה עושה לך?
"זה כאילו אתה מגרד בגלד והוא שוב מדמם. וכואב. אני מקנא במשה שפגש אותו".
משה: "לצערי, לא יצא לי לדבר איתו".
כמה ימים לפני נפילת בנו הגיע עופר לבקרו בשטחי הכינוס של גולני בגבול עזה. "בדיעבד אני מצטער שהייתי שם רק שעה, ולא הבאתי לו כלום".
"העיקר זה החיבוק של אבא", אומר משה.
עופר היה בעצמו לוחם בסיירת גולני ומ"פ בחטיבה החומה. אחרי האסון החליט להתנדב שוב למילואים והקים את "צוות בעוז" שאחראי על שטחי הכינוס של גולני בחירום. כמו משה, גם הוא מוצא נחמה בהתנדבות ובפעולות הנצחה שונות. ושניהם הנציחו את יקיריהם בשירים. משה השתתף לאחרונה בפרויקט של עמותת "האחים שלנו" ויד בן צבי, שבמסגרתו נפגש עם הזמר והיוצר אריאל הורוביץ. הוא סיפר לו כיצד נסע כנער בן 17 מחיפה לתל־אביב כדי לחפש את אחיו בין תמונות השבויים, והורוביץ תרגם זאת למילים וללחן. עופר כתב כמה שירים על עוז, שהאחרון שבהם הולחן על ידי קובי אשרת. הוא מספר בו כיצד דאג תמיד לבנו ועטף אותו, חוץ מפעם אחת:
"אך בלילה ההוא, בסג'עייה
אך בלילה ההוא, כשיצאת לקרב
רק בלילה ההוא עם מקלע וקליע
איך לא הייתי שם בשבילך?!"
וכשהוא שר את המילים הללו, אפשר לראות את הסדקים בקליפת עץ הזית שמאחוריה מסתתר חלל גדול. •
