1 שני ערכים מרכזיים מחג סוכות דרושים לנו כרגע בדחיפות: אחדות ושמחה.
אחדות בסיסית, כמו מה שהגננת סיפרה לנו בגן. לחזור לאמיתות התמימות האלה, לגרסה הראשונית והפשוטה של הדברים. בכל דור ודור הרי סיפרנו על ארבעת המינים, שיש בהם טעם וריח, ואין בהם טעם וריח, אבל הם חייבים להיות ביחד. ארבעת המינים מייצגים את האנשים השונים בעם ישראל, ובחג צריך לאגוד אותם ביחד. אי־אפשר לקיים את המצווה בלי ארבעתם. כלפי חוץ אנחנו יכולים לשנוא זה את זה ולהיראות שונים. עמוק בפנים אנחנו חייבים זה את זה.
ומה עם השמחה? זה חג שמזוהה עם שמחה. "ושמחת וחגך והיית אך שמח". רבים מודאגים בימים אלה. ביום רביעי בבוקר פגשתי ברחוב שכנה, מדוכדכת. "שמעת חדשות? בן גביר הולך להגיע לכיכר", אמרה בפנים כבויות. אז אמרתי לה מה עוד היו החדשות, נכון לאותו בוקר: בארצות־הברית מבטלים היום את הוויזה לישראלים. בגרמניה חותמים היום על העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות ישראל. ישראל מוכרת לגרמניה, המדינה שניסתה להשמיד את העם היהודי, את מערכת "חץ 3" שתגן מעתה על גרמניה. ובסעודיה נערך ביקור גלוי היסטורי ראשון של שר ישראלי בדרך להסכם שלום ש"מתקרב מדי יום", לדברי הסעודים. שאלתי אותה אם חשבה לשנייה על אחד משלושת האירועים האלה מהבוקר. היא ענתה שלא. כעבור כמה שעות גם הביקור בכיכר בוטל.
סוכות קורא לנו לצאת לרגע מהיומיום ולקבל פרספקטיבה היסטורית. להסתכל על החיים האישיים וגם הלאומיים במבט־על, עם פרופורציה ואופטימיות. "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". מי שמצליח להרים את המבט בזום־אאוט עד יציאת מצרים, בוודאי מתמלא בשמחה.
הלוואי שנצא מהשבוע הקרוב עם יותר אחדות ושמחה.
2 הייתי בבית הכנסת בר כוכבא בתל־אביב, כשהרב אסף טבצ'ניק נהדף אליו. נהדף, זו המילה, מפני קומץ שהשתולל בכיכר דיזנגוף. לקח יותר מדי זמן לכל הפוליטיקאים להתאפס על עצמם ולגנות את האירוע המכוער הזה. הלוואי שזו נקודת שפל שהיא גם נקודת מפנה. יש לי הרגשה שהזעזוע מקצה לקצה מעיד על כך שמכאן אפשר רק לעלות, לתקן, ביחד.
את הדברים שנשא הרב טבצ'ניק שמעו מאות אנשים המומים, שהגיעו לכיכר לתפילה. הרב ניסה להתחיל את תפילת "כל נדרי" אבל אחרי כמה דקות של צרחות, עלבונות וגם אלימות פיזית, ביקש מכולם להתפנות.
"אלפיים שנה חיכינו למדינה יהודית", הוא פתח בקול רועד. "זכינו. זכינו למה שאבותינו ואמותינו התפללו לו בכל הגלויות. ידענו שזה לא יהיה קל. חכמינו אומרים: 'ארץ ישראל נקנית בייסורים'. ייסורים פיזיים מול אויבים מבחוץ, אבל גם ייסורים של חיבור של כל חלקי האומה ביחד מחדש".
הוא ניסה להחניק את הבכי. "אבא שלי נפטר לפני כמה ימים, והבוקר, ערב יום כיפור, קמתי מהשבעה". רוב הקהל לא ידע שמי שספג לפני כמה דקות עלבונות איבד עכשיו את אביו. "בשבעה עלו הרבה זיכרונות, ונזכרנו איך כשהיינו קטנים, אחותי ואני רבנו המון. ואני זוכר שאבא אמר לנו: 'אתם אחים, ואתם תראו שעוד תהיו החברים הכי טובים'. בזמן אמת לא הבנתי, שאני אהיה חבר שלה?! אין סיכוי. ובאמת המשכנו לריב. אבל היום אנחנו חברים טובים. גדלנו. זה מה שאני אומר על האחים שלנו: אנחנו אחים, ורבים. אבל אנחנו עוד נהיה חברים כשנגדל. אנחנו חייבים".
ההמון המשיך לנהור פנימה אל היכל בית הכנסת. בסוף דברי הרב ביקשו שחלק מהקהל ייצא למניין גדול בחוץ, של כמה מאות, כי אין מקום. "כרגע", הוא סיים, "אני גאה להיות בצד שוויתר, שנסוג. קהל יקר, בואו נתחיל. יש פה מאות אנשים, לא לכולם יש סידור ולא כולם בקיאים. אני מבקש שכל אחד יסתכל על מי שלידו ויראה לו באיזה עמוד אנחנו, ושתראו שלכולם יש מקום ושהם מרגישים בבית".
ואז התחילה תפילת "כל נדרי", באיחור.
3 בבוקר, בסוף תפילת שחרית ולפני תפילת מוסף, הרב אסף עלה שוב לבמה. "חברים, גם לי היה קשה להתרכז בתפילת שחרית, בטח גם לכם. המון מחשבות, המון תמונות שקופצות לי בראש מאתמול, המון שאלות. שאלו פעם את הרבי מקוצק: מה הדבר הכי חשוב בעולם? הוא ענה: מה שאני עושה עכשיו. אז אנא, עכשיו אנחנו לפני תפילה מיוחדת מאוד. נסו להתרכז. זה הדבר הכי חשוב בעולם, זה מה שאנחנו עושים עכשיו. בואו נעשה אותו כמו שצריך.
"ואני רוצה לומר עוד דבר: יום כיפור הוא יום של מחילה. אני מוחל למי שפגע בי. אני מבקש שנמחל כולנו, וככה הקדוש ברוך הוא ימחל לכולנו. שופטים אותנו בשמיים כמו שאנחנו שופטים אנשים פה בארץ. בואו נמחל.
"ונקודה שלישית ואחרונה: יש פה כמה אנשים שטרחו המון כדי לשים כיסאות וסידורים כמו בכל שנה. עמדתם בשמש שעות ועבדתם קשה וכיוון שבשנה שעברה הייתה שירה בציבור ל־2,500 איש הכנתם שירונים עם שירים יפים. טרחתם ועמלתם ובקושי הספקתם לאכול סעודה מפסקת. השחיתו את מה שעשיתם באלימות, אבל אלוקים רואה את עמלכם, את כוונותיכם. זה לא היה לשווא.
"עכשיו נעשה את הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. נתפלל".
4 עדכון דופק:
• חג הסוכות תשפ"ד חל בשבת. אין קריאה בתורה של פרשת השבוע, אלא קריאה מיוחדת לחג. מדליקים נרות כרגיל אבל מברכים אחרת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב" וגם - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
• אחרי השבת, במהלך השבוע - חול המועד סוכות. נוהגים ליטול מדי בוקר את ארבעת המינים (אתרוג, הדס, לולב, ערבה) ולברך עליהם. נוהגים לומר (או לשיר) מדי בוקר את פסוקי ההלל מתוך ספר תהילים וכמובן - יושבים הרבה בסוכה, אוכלים בה, לומדים, מארחים ומתארחים.
• הנה כמה ממנהגי החג: שמחת בית השואבה - אירועי שמחה ונגינה שמתקיימים מדי ערב. אושפיזין - בכל יום מגיע "אורח" אחר מאבות האומה לסוכה (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד).
• הלילה האחרון של חול המועד, יום חמישי בלילה, נקרא "הושענא רבה" ונהוג ללמוד בו תורה עד הבוקר. השבת הבאה שוב מתחברת עם חג, שמיני עצרת ("שמחת תורה"). מסיימים לקרוא את התורה ומתחילים מיד לקרוא אותה מבראשית.
שבת שלום וחג שמח.
הסטטוס היהודי: "חג הסוכות מזכיר לנו שלא צריך לגור בארמון כדי להיות מאושר. הסוכה, הבקתה הקטנה הזו, שמלאה בפשטות ובענווה, מתגלה בחג כהרבה יותר יפה מכל בתי האבן המפוארים, כי היא מזכירה לנו שכולנו דיירים זמניים בעולמו של אלוקים" (הרב פרופ' יונתן זקס)
