"הסכם נורמליזציה עם סעודיה", אומר בהתלהבות לא אופיינית לו ד"ר עמי אפלבאום, היו"ר הפורש של רשות החדשנות – לשכת המדען הראשי לשעבר – "יהיה אירוע היסטורי שישנה את פניה של הטכנולוגיה הישראלית. ניחשף לשוק ענק ועשיר, רעב לחדשנות, איתו נוכל לשתף פעולה בתחומים הכי מתקדמים. גם הקשרים הכלכליים והטכנולוגיים עם מצרים וירדן יקפצו הרבה מדרגות למעלה. אני אפילו רואה באופק עמק טכנולוגיות מזרח־תיכוני משותף".
בינתיים ההייטק הישראלי מתקשה להיחלץ מהמשבר.
"העובדות מדברות בעד עצמן. אי־הבהירות המשפטית־פוליטית עוצרת אצלנו את החזרה לצמיחה של ענפי הטכנולוגיה. חברות הייטק מקומיות נמנעות מלהגדיל את הפעילות ואת התעסוקה, חברות הזנק מבקשות להירשם כאמריקאיות והשקעות הון סיכון זר טרם התאוששו מהמפולת הדרמטית של השנה החולפת. הירידה בהן אמנם נעצרה, אך הרמה נותרה נמוכה מאוד. לא סיבה למסיבה. להפך, סיבה לדאגה חמורה. אני חושש מהחודשים הבאים. לא לתמיד יישארו בארץ הכישרון והידע".
יש להייטקיסטים נטייה להתעלם מהשלכות פיצוץ הבועה שנופחה כאן החל מהמחצית השנייה של 2021 והגיעה לשיאים של הערכות שווי מנוגדות להיגיון כלכלי.
"הכסף הזול, כמעט בחינם, אכן היה הגורם העיקרי לניפוח מוגזם של שווי חברות ההזנק והטכנולוגיה. העלאות ריבית רצופות מאז ואכזבה עסקית מחלק מהרעיונות הלא־בשלים הביאו את הבוננזה לסופה, וכרגיל במקרים כאלה המנופחים והממונפים סבלו הכי הרבה. חברות הזנק וחברות טכנולוגיה באמצע הדרך נחנקות מחוסר מימון, נתקלות בקשיי גיוס, והמשקיעים הזרים שנכוו ברותחין נזהרים כעת בצוננים".
רשות החדשנות יכולה לסייע? להציל?
"התקציב השנתי של רשות החדשנות, 1.4 מיליארדי שקל, לא גדל באגורה אחת מ־2002, למרות האינפלציה והצרכים המתרחבים. זה מעט מדי על מנת לבלום את המגמות השליליות. צריך לחזור למהלך של 2021, כאשר הממשלה הזרימה לענף 500 מיליון שקל, הצילה עשרות מיזמים טכנולוגיים שכעבור זמן קצר יחסית נמכרו או הונפקו במיליארדים. עכשיו תקציב מיוחד נוסף של 500 מיליון שקל יכול שוב להציל חברות רבות עם פוטנציאל צמיחה ברור. להחזיר את הצבע ללחיים. לאכזבתי, במקום תוספת הוחלט לקצץ את תקציב הרשות בשנה הבאה ב־100 מיליון שקל. אם לא נתעשת, העולם יעבור אותנו. בדירוג החדשנות הגלובלי ישראל כבר ירדה מהמקום העשירי המכובד ב־2019 למקום ה־16".
"לפי מדד המוכנות לבינה המלאכותית שפורסם השבוע", אומר ד"ר אפלבאום, "ישראל מדורגת שביעית בין המדינות המפותחות. רבים התבשמו מכך ואני שואל: איך קורה שמדינות כמו שווייץ ושוודיה מקדימות אותנו? אצלנו יש יותר ידע, יכולות מחשוב, תשתיות חדשות ותוכנית לאומית לפיתוח בינה מלאכותית בהובלת רשות החדשנות. מה אין מספיק? אין תקציב ואין מאמץ ממשלתי. הממשלה מבזבזת זמן לאומי יקר על מה שמכונה רפורמה המשפטית. זו הסחת דעת מסוכנת ההופכת את ישראל למדינה בכאוס, המבריחה יזמים ומשקיעים. הממשלה חייבת לחזור לפוקוס".
רבים חוששים שההייטק הישראלי ממוקד מדי בתחומים צפופים מאוד כמו סייבר. אתה מסכים?
"מגזר טכנולוגיית הידע הישראלי חזק מאוד דווקא בתחומים חדשניים ביותר, ביניהם בריאות, אקלים, חקלאות, מים, אנרגיה ירוקה ושירותים פיננסיים. וגם, כפי שראינו, הבינה המלאכותית שבה משתמשת מערכת הביטחון שנים על גבי שנים. כשאדי אי הוודאות המשפטית־פוליטית יתפזרו, ההייטק שלנו יחזור להציג הישגים יוצאי דופן. גם בחברות הזנק, בתנאי שינסו לפתור בעיות אמיתיות ולא רעיונות סרק".
כלומר לא הכל אבוד?
"ממש לא. זו לא גזרה מהשמיים שהסיכונים יתממשו. אני לא רואה תרחיש שבו היזמות הטכנולוגית נעצרת, נבלמת לתקופה ממושכת. אנחנו חזקים ביזמות, ביצירתיות, בתחכום העסקי והטכנולוגי, בהמצאה ורישום פטנטים, ביצוא שירותי טכנולוגיה – אבל חלשים מאוד ביציבות פוליטית, ברגולציה תומכת ובקלות עשיית עסקים. לא כשלי השוק אלא כשלי הממשלות מעיקים על הייטק שלנו".
האם מרכזי מחקר ופיתוח של חברות רב־לאומיות בהן מתבצע רוב המו"פ שלנו יכולים להתקפל מכאן, אם תשתנה האווירה ותימשך החקיקה?
"למרכזי הייטק זרים אין יכולת להוציא מכאן את הפעילות שלהם בזמן קצר או אפילו בינוני. לא אורזים מרכז מחקר ופיתוח בקונטיינר אחד ושולחים לחו"ל. העברה כזו עשויה להימשך שנים ולהסב נזקים משמעותיים לחברות רב־לאומיות, אפילו בעלות כיסים עמוקים. להערכתי, הן יישארו בארץ כל עוד יוזמות החקיקה של הממשלה לא נוגעות בתחומי כלכלה ותעסוקה כמו יחסי עובד־מעביד וממשל תאגידי. מה שכן, הן ימנעו מלהרחיב את נוכחותן כאן".
אפלבאום לא חולק על התרומה הגדולה של מרכזי מחקר ופיתוח בינלאומיים לקידום ההייטק הישראלי, אך מסויג מתרומתם הכלכלית. "הם לא משלמים מסים ישראליים", הוא אומר, "וכמעט ולא יוצרים סביבם מעגלי תעסוקה נוספים בפריון ובשכר גבוה. את הכסף סופרים בחו"ל". לעומת זאת הוא מדגיש את האימפקט המשקי הגבוה, הישיר והעקיף, של השקעה בחברות טכנולוגיה יצרניות: "הן מרוויחות בארץ, משלמות מסים בארץ ומכשירות מאות ואלפי עובדי טכנולוגיה ברמות התמחות שונות". כמו, לדבריו, צ'ק פוינט הישראלית וג'נרל אלקטריק האמריקאית, שהקימה כאן מפעל לייצור גלאים ומכשירי הדמיה דיגיטליים לרפואה גרעינית. גייסה מאות מהנדסים, טכנאים, אנשי לוגיסטיקה ויש לה צבר הזמנות של מיליארדים. "ישראל הפכה לאחד ממרכזי היצור העולמיים של מכשור רפואי מסוג זה", אומר אפלבאום, "ומי ייתן וירבו כמותו. החיבור בין ציבורי לפרטי הוכח כחיוני בעוד מיזמים ארוכי טווח, ביניהם הקמת הענן הלאומי, בניית מחשב־על ישראלי שהביא אלינו את ענקי הטכנולוגיה בתחום זה, ובעידוד מיזמי החלבון החליפי, תחום מסקרן בו ישראל מדורגת היום שנייה בעולם, אחרי ארה"ב".
"בשנים האחרונות", מספר עוד ד"ר אפלבאום, "רשות החדשנות הוצפה במבקרים מחו"ל. הם רצו ללמוד את סוד השיטה הישראלית לתמיכה בהייטק, להעתיק אותה. למודל הישראלי של מעורבות המדינה במימון טכנולוגיות מקוריות וחדשניות, פיתוחן והצמחתן לחברת יוניקורן הנסחרת בעשרה מיליארד דולר ומעלה אין מקביל עולמי. אך בחודשים האחרונים הביקורים הללו התמעטו ופסקו וההתעניינות נמוגה. גם זו אחת התוצאות המיידיות של יוזמות החקיקה".
בתקופת כהונתו של אפלבאום כיו"ר רשות החדשנות התחלפו השרים שהרשות הייתה באחריותם המיניסטריאלית כל שנה וחצי, בממוצע. הוא מסיים את התפקיד במחצית אוקטובר וטרם נמצא לו מחליף. "אני גאה בהישגי הרשות", אומר אפלבאום לסיכום שיחתנו, "אבל בנסיבות כאלה קשה מאוד להוציא לפועל אסטרטגיה לאומית מקיפה ומתמשכת למגזר טכנולוגיות הידע והמדע".
במיוחד קשה כאשר אי־הוודאות המשפטית והפוליטית חונקת את ההייטק ואת המשק.
תומך ישראל
קורות עסקיו רבי התהפוכות של ג'ון פאולסון כמנהל קרנות גידור ומשקיע פיננסי העניקו השראה לספר "המסחר הגדול מכולם", שיצא לאור בארה"ב בסוף 2009 וחלקיו שימשו מקור לסרטים על וול סטריט. מחברו, העיתונאי הכלכלי גרייגורי זוקרמן, תיאר בפירוט מותח כיצד השיגו הקרנות בניהולו של פאולסון רווח פנטסטי של 20 מיליארד דולר בשנתיים של המשבר הפיננסי הגלובלי החל מ־2007. לפני פרוץ המשבר, ובניגוד גמור להלך הרוחות ששלט אז בקהיליית הממון האמריקאית, הימרו קרנות אלו על מפולת קרובה בשוק המשכנתאות בכלל ובאגרות חוב מגובות משכנתאות בפרט. כשהמפולת התחוללה בעוצמה של צונאמי הן גרפו רווחים מסחררים. הונו העצמי הנקי של פאולסון זינק מכמה מאות מיליוני דולרים ל־13 מיליארד ומעלה ב־2014.
אבל אחרי המכה הגדולה באה הנפילה הגדולה. כמו רבים וטובים, פאולסון נתן אמון רב מדי באינטואיציות הפיננסיות שלו, בטח מדי בעצמו והסתבך בהשקעות גרועות. שני שלישים מהונו נמחקו ולפני כשנתיים סגר פאולסון את קרנות הגידור שלו והתמקד בחברה פרטית לניהול נכסים פיננסיים של משפחות עשירות. הוא התקרב לפוליטיקה – שימש זמן מה בצוות היועצים הכלכליים של טראמפ, טרם בחירותו לנשיא – והירבה בתרומות יוצאות דופן למטרות חברתיות, השכלתיות ואמנותיות. תרומותיו משנות מציאות, ביניהן 100 מיליון דולר לעמותה לשימור סנטרל פארק בניו יורק, 400 מיליון דולר לאוניברסיטת ההרווארד, עשרות מיליונים לאוניברסיטת ניו יורק ו־15 מיליון דולר למוזיאון ת"א לאמנות. השבוע הוא הגיע לירושלים ("ביקרתי בישראל לפחות תריסר פעמים, אחותי מתגוררת כאן") כדי לבשר על תרומה של 100 מיליון שקל לבית הספר הגבוה להנדסה ולמדעי מחשב באוניברסיטה העברית, המשתרע על פני שלושה בניינים בקמפוס גבעת רם, ממנו צמחו לא מעט חברות טכנולוגיה בולטות כמו מובילאיי ולייטריקס.
למה בחרת לתרום דווקא עכשיו?
פאולסון: "כי אני אופטימי ביחס לעתידה של כלכלת ישראל ומעוניין לתמוך בפריחתה. היא עשתה במשך השנים ג'וב נהדר כדי להפוך את עצמה לכוח כלכלי גלובלי מוביל. למרות קוטנה היא מופת לעולם בהישגיה. סוד הצלחתה טמון בהשכלה גבוהה איכותית ויזמות מתפרצת. תרומת הקרן המשפחתית שלי נועדה לחזק ולעודד מגמות אלו ולאפשר לאוניברסיטה העברית להעניק השכלה ברמה גבוהה לדור חדש של מהנדסים ומדעני מחשב. להגדיל את היצע המצטיינים. אני רואה בהשכלה את המפתח לשגשוג שלכם; כל השקעה בה יכולה לחולל שינוי אדיר בחיי האנשים ובחיי האומה. זה המניע לתרומתי".
אתה רואה אפשרות של משבר פיננסי נוסף?
"משברים מסוג זה קורים מדי פעם, זו טיבה של המערכת הפיננסית האמריקאית
. אבל אין מה להשוות את מצבה היום עם 2007/8. אז נדרשה התערבות מאסיבית של המדינה בלעדיה היינו מתקרבים לחדלות פירעון כללית. כיום המערכת חזקה בהרבה, יציבה בהרבה, מפוקחת בהרבה. הלימות ההון של נותני האשראי עלתה, הנזילות של השווקים גדלה, האיכות של הנכסים בבנקאות השתפרה והשתבחה. הסכנה היום אינה משבר פיננסי, אלא הידרדרות לסטגפלציה, לשילוב של אינפלציה ומיתון".
איומי המיתון השומעו כבר לפני שנה ולא התממשו.
"אנחת הרווחה מוקדמת, המיתון רק נדחה לשנה הבא. את הדחף לאינפלציה מואצת באמריקה ובעולם סיפקה כמות הכסף האינסופית ששפכו לכיסי הציבור הבנקים המרכזיים ומשרדי האוצר בשנות המשבר הפיננסי תחילה וביתר שאת בשנות קורונה. ההזרמה מנעה את הגלישה למיתון חמור ולאבטלה גדולה, אך התניעה תהליכי התייקרות שמתגלגלת מענף לענף. לכך נוספו תקציבים מרחיבים והוצאות ציבוריות בלתי מרוסנות שנשענו על גירעונות בלתי נסבלים. לבנקים מרכזיים לא נותרה ברירה אלא להתחיל בגל של העלאות ריבית שריסנו רק במקצת את ההתייקרויות. הלחצים האינפלציוניים נשארו חזקים ולא יירגעו בלי נסיגה משמעותית בפעילות הכלכלית".
ממשל הנשיא ביידן ממשיך במדיניות תקציבית גרעונית מאוד. מה דעתך?
"המדיניות התקציבית של ממשל ביידן מוטעית, לא נכונה. אי־אשפר להמשיך לבזבז את הכסף הציבורי בלי להתחשב בעומק הגירעונות, שכבר מגיעים ליותר מ־6% מהתוצר המקומי. זה בלתי נסבל, במיוחד כשהיחס בין החוב של המגזר הציבורי לבין התוצר בארה"ב זינק לרמות מאוד מסוכנות. למרבה הצער, אני לא רואה נכונות פוליטית לצמצם בשנת בחירות את הגירעונות הללו. מכאן אני מסיק שהממשל האמריקאי, ולא רק הוא, ישתמש באמצעי עתיק יומין לשחיקת חובותיו – המשך האינפלציה. האינפלציה מפחיתה את השווי הריאלי של חובות לא צמודים ופועלת כמו מס, כלומר מצמצמת את כוח הקנייה של שכבות אוכלוסייה רחבות ובמיוחד של עובדים שכירים במעמד ביניים ומטה. ברחבי אמריקה אתה רואה יותר ויותר אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור דיור, תחבורה ומזון ומצטרפים לצבא העניים וחסרי הבית".
בנסיבות פוליטיות וכלכליות כאלה ג'ון פאולסון לא ממש אופטימי בתחזיותיו לשוקי ניירות הערך: "באין חלופה טובה, המשקיעים העדיפו השנה להזרים את עודפי הכסף הנחסך לבורסה, למרות שלפי כל המדדים האובייקטיביים הרווחיות של מרבית החברות הנסחרות בה נפגעה והידרדרה. התיקון למטה בבורסות היה לכן בלתי נמנע והוא כבר החל. שערי המניות עדיין מנופחים מדי והירידה תימשך ואף תתעצם בחודשים הבאים".
פאולסון מודע למה שהוא מכנה מחלוקות פוליטיות פנימיות בישראל: "אתם הישראלים צריכים לפתור את חילוקי הדעות ביניכם בכוחות עצמכם, בהידברות. אתם הרי דמוקרטיה חזקה דיה לעמוד באתגר. הממשל האמריקאי מצידו צריך למשוך את ידו ממעורבות במחלוקות פנימיות בציבור הישראלי ולא לתפוס צד. גם ממשלים ישראליים צריכים להימנע מהתערבות, אפילו עקיפה, בפוליטיקה האמריקאית".
שאלתי את פאולסון מי לדעתו יהיה הנשיא הבא של ארה"ב, ביידן או טראמפ. הוא נאנח לפי שהשיב: "רוב הבוחרים היו מעדיפים מועמדים יותר צעירים, אך נראה שזו שוב תהיה בחירה בין השניים. אמנם החלפתם במרוץ לבית הלבן לא סבירה, אבל יש עוד שנה עד הבחירות".
ומי עדיף לישראל?
"שני המועמדים לנשיאות תומכים נלהבים בישראל. להערכתי, לו היה טראמפ נשיא ארה"ב, הסכם השלום והנורמליזציה בין ישראל לסעודיה היה מזמן עובדה מוגמרת".
אפלבאום: "חברות הזנק מבקשות להירשם כאמריקאיות והשקעות הון סיכון זר טרם התאוששו מהמפולת הדרמטית. הירידה אמנם נעצרה, אך הרמה נותרה נמוכה מאוד. סיבה לדאגה חמורה. אני חושש מהחודשים הבאים"
פאולסון: "אני אופטימי ביחס לעתידה של כלכלת ישראל ומעוניין לתמוך בפריחתה. תרומתי נועדה להעניק השכלה ברמה גבוהה לדור חדש של מהנדסים ומדעני מחשב. להגדיל את היצע המצטיינים"
