את האמת, אני מיואש. הספורט הישראלי מדמם. עושה רושם שכל תסכולי המדינה מתנקזים לתוך 90 דקות פלוס זמן פציעות. הפעם הפציעות הן לא של השחקנים, אלא של האוהדים.
כבוד האדם וחירותו זה ערך עליון. אנחנו האוהדים בני אדם, לא חיות. אבל האוהד הישראלי הנורמטיבי כבר מזמן לא נספר כבן אדם. והילד הקטן שעומד בתור לכניסה למגרש עם דמעה בעין שואל למה?
הבעיה הכי גדולה "שכולם צודקים". המשטרה, האולטראס ושר הספורט מיקי זוהר. כל כך צודקים עד שמרוב צדק הם כל הזמן טועים. אני מודה שאני הכי פוחד מאנשים שצודקים כל הזמן, שיודעים תמיד הכל. שמדברים עם סימני קריאה. מבחינתי הדבר הכי חשוב בחיים הוא הספק.
צודקים האולטראס: התמיכה שלכם בקבוצה היא אדירה, אבל האם המחיר שווה את זה? האם תופעת האבוקות המכוערת שווה את הפגיעה במועדון ובאוהדים שבאו סך הכל לראות משחק? הרחפנים שהעלתם לשמי חיפה כדי להאיר את עצמכם באמת עזרו לאלופה שלכם? נראה לי שזה פחות הרשים את מי שנשרף לו האוטו.
צודקת המשטרה: באמת צריך לשמור על הסדר. אבל האם זה אומר שצריך שמשחק יסתיים עם 120 מעוכבים לחקירה וסוסים שדורסים אוהדים? לדרוש לראות תעודת זהות בכניסה צפופה למשחק טעון רק כי אתם חוששים שאותם פורעי חוק ייכנסו? בחייאת, אז למה שיחררתם אותם בכלל? אם לא שמתם לב הצלחתם לאחד את קהלי הקבוצות. אם לא הצלחתם להתמודד נגד אולטראס של קבוצה אחת, אז שיהיה לכם בהצלחה מול האולטראס של כל הקבוצות הגדולות ביחד.
צודק שר הספורט: אבל האם המילים שבחרת לומר לא מרגישות לך כסימון ממוקד של קבוצת אוהדים שאתה יודע שתוביל לעוד אלימות, במיוחד ערב משחק בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א?
בסוף כל השאלות האלה מסתכמות באבא וילד שיוצאים בערב למשחק, עוברים בתור בלתי נגמר דרך בידוק ביטחוני ונרמסים. וכדי לסיים את השבוע הנוראי הזה, הפועל ת"א כדורסל מחליטה לא לעלות לדרבי.
"אבא, אם תקשיב טוב־טוב לשקט על הפרקט באולם אריק איינשטיין עכשיו, אולי תשמע את הגאווה האדומה", ילד אדום ניגב את הדמעות ולחש לי. גם הוא צודק. אז למה כולם טועים.
