המצולם: רן בכר־פוקס (48) מרחובות, נשוי ואב לשניים, עובד כמורה לספרות בכפר הנוער עיינות.
מקום: חניון לילה הר אלון
חלום ישן: "יצאתי לשנת שבתון כדי להגשים חלום ישן: לקום בבוקר ופשוט ללכת, יום אחרי יום. כשאני לא יודע את נפשי או סתם חסר שקט, ההליכה עוזרת. לא שאני נהנה כל הזמן - אני מקלל בעליות חבל על הזמן, מזיע כמו חמור ומסריח נורא, אבל יש משהו בפשטות, שכל מה שאני צריך לעשות עכשיו זה ללכת, שמשמח אותי. התחלתי את שביל ישראל לפני קצת יותר משבועיים בחרמון ואני מעריך שייקח לי חודשיים עד שאגיע לאילת. אשתי נתנה לי את ברכתה לצאת לדרך, כי זו הגשמת חלום".
תפריט בסיסי: "בהתחלה נצמדתי למקטעים הרשמיים של השביל, אבל עכשיו אני פשוט הולך ועוצר לישון איפה שמסתדר. מעבר לזה, כל מה שחשוב לי זה נקודות המים, כדי לא לסחוב יותר ממה שהכרחי. אני מפעיל שעון שיצלצל אחר הצהריים ויזכיר לי לתפוס מקום לינה, שיהיו לי לפחות שעתיים להתארגן בכיף לפני החשיכה - אני אוהב לבשל לאט ולקרוא. האוכל שלי מאוד פשוט - לחמניות, טחינה, גזר, מלפפון, ובערב אורז ועדשים. יש הרבה מכפילי הנאה בטיול והאוכל נורא טעים לי. אפילו המים הפושרים שאני שותה בסוף עלייה טעימים. הימים הראשונים היו קשים, אבל אני מרגיש טוב טפו־טפו, מעבר לכתף שכואבת לי רצח. נחמד לדעת שהגוף פועל טוב".
המלאך מיבנאל: "ראיתי הרבה חיות על השביל. בגן לאומי ארבל ראיתי נחש נכרך סביב חרדון וחונק אותו למוות. פעם הראשונה שראיתי דבר כזה שלא בתוכנית של דייוויד אטנבורו. היום ראיתי זיקית שבמרכז כבר בקושי רואים. הידיעה שהחיה הזאת עוד קיימת בעולם נתנה לי תחושת אופטימיות. אנשים אני רואה פחות, כי עוד מוקדם להתחיל את שביל ישראל. בערב ראש השנה סיימתי ללכת בשעה מאוחרת. לא נשארו לי הרבה מים והסרחתי כולי. הגעתי למלאך שביל באזור יבנאל - יש שם חבר'ה שהקימו פינות חמד קטנות. תפסתי אותו חצי שעה לפני שיצא לאמא שלו לארוחת החג, והוא פשוט נתן לי את המפתח לבית שלו ואמר 'כל מה ששלי שלך'. הנתינה שלו עשתה לי צמרמורת. דווקא שם שועל גנב לי נעל ואכל אותה קצת, אבל זה לא קילקל לי את החוויה".
להיות מורה: "עד גיל 35 די חיפשתי את עצמי. אחרי הצבא טיילתי חצי שנה בהודו, עבדתי בסימון שבילים, במשתלה, בפנסיון לכלבים, למדתי תואר ראשון בספרות ומגדר ועוד שלוש שנים כתיבה ספרותית, עבדתי בהוסטל לנערות בסיכון, וניסיתי להריץ עסק לטיולי שטח. לפני 12 שנה הגעתי לכפר הנוער עיינות כמדריך פנימייה והרגשתי סופסוף, כמו הברווזון המכוער, כמי שמצא את בני מינו. אהבתי את החיבור בין עבודה ומגורים, אבל אחרי כמה שנים זה כבר לא היה לי טוב. עשיתי הפרדה בין החיים לעבודה ואחרי ארבע שנים כמדריך נהייתי מורה ואני מסיים לעבוד כל יום בארבע. הפרנסה השתפרה משמעותית והעבודה פחות קשה. האמת שלא כזה מעניין אותי להיכנס לכיתה וללמד חומר, מה שבאמת מרגש אותי הוא המפגש עם בני הנוער, זה גיל שאני מאוד מתחבר אליו".
שיחה אישית: "כשאני הולך בשביל יש הרבה רגעים שהגוף פועל והראש שקט ובלי מחשבות, ויש רגעים אחרים שאני ממש הולך ומנהל שיחות עם עצמי בקול רם. בשבוע האחרון 'עסקנו' בשאלה שמטרידה אותי כבר הרבה שנים - מאיפה באה לי המחשבה שעולם המבוגרים מסואב ומה אני עושה עם זה היום, כשאני מסתכל במראה ורואה שמביט בי אדם מבוגר? התפיסה השלילית כלפי עולם המבוגרים התקבעה אצלי בנעורים, כשהסתכלתי על מבוגרים שנראו לי אפרוריים. אתמול בלילה סיימתי לקרוא ספר, 'שדכנות למתחילים'. מצד אחד שנאתי את הספר, ואת עצמי שאני קורא רב־מכר דביק כזה, אבל הוא נגע בי בנקודה הרגישה של ההתבגרות. הוא עוסק בתשוקה, והבנתי שהפחד להתבגר נובע אצלי מהחשש שהתשוקה לחיים שאנחנו חווים כצעירים תיעלם. הפחד לא באמת מוצדק. כשיוצא לי לדבר עם מבוגרים, מסתבר שיש להם עדיין תשוקות, למקצוע, לספורט ולאהבה".
חניון הר אלון, פארק הכרמל, ליד צומת דמון
החניון: קמפינג ללא תשלום של רשות הטבע והגנים. ממוקם באזור פארק הכרמל עם גישה לכל כלי הרכב. מהווה נקודת התחלה למסלול נחל אורן (כחול) ונחל נשר עליון (אדום). נמצא קילומטר משביל ישראל.
ווייז: חניון הר אלון
יש: שולחנות, שירותים, פחים וברזייה
אין: מקלחות, תאורה ואזור למנגל
