מטורניר גביע ווינר השנה יזכרו את המהומות שקדמו לדרבי התל־אביבי שהתפוצץ, אך בסופו של דבר היה גם כדורסל. אחרי לא מעט דיבורים על הרוח שיצאה מהמפרשים עלו הפועל ירושלים ומכבי ת"א לקרב על התואר וסיפקו תמורה נאה לקהל שהגיע (והפעם גם ראה משחק) בדמות ריצות, מהפכים ויכולת אישית מרשימה של לא מעט שחקנים.
נראה שההחתמות שעשתה ירושלים הקיץ בהחלט שיפרו אותה בנקודות התורפה שהיו לה בעונה שעברה. ברינטון למאר מוסיף אלמנט של זריזות בקו האחורי ויכולת לפתוח הגנות, וגם יוריד לחץ מספידי סמית’, זאת לצד העומק שנוסף לסגל הישראלי. בקבוצה של דז’יקיץ’ שידרגו גם את האלמנט החזק של הקבוצה מהעונה הקודמת – ההגנה. צירופם של יובל זוסמן וכריס ג’ונסון יאפשר מגוון חמישיות שיכולות ללחוץ, לחטוף ולהריץ את הקבוצה לנקודות קלות במתפרצות – כמו שראינו בבליץ הירושלמי ברבע השלישי.
לעומת זאת, לפחות על פי משחקי גביע ווינר (וקצת ממשחקי ההכנה), נראה כי מכבי ת"א לא בדיוק מצאה את השחקן שישדרג אותה, ועדיין הכל יקום ויפול על לורנזו בראון ו־ווייד בולדווין. השניים הוכיחו את עצמם כגארדים שיכולים לקחת את הקבוצה רחוק. רק שימו לב, בגמר כשבולדווין היה פצוע ובראון לא היה במשחק טוב (עד הרבע הרביעי) – הקבוצה התקשתה. תמיר בלאט ואנטוניוס קליבלנד יצטרכו להוכיח שהם יכולים להוות תחליף ראוי.
קשה לחזות את המשך הדרך, אך אפשר להסיק מספר מסקנות לקראת תחילת 2023/24. הפועל ירושלים נראית מחוברת מאוד, אך זה לא מבטיח לה כלום לקראת פתיחת ליגת העל וליגת האלופות; למכבי ת"א עדיין יש את הכלים ללחוץ על הדוושה בכל רגע נתון; להפועל ת"א יש סגל מרשים, וחבל שלא זכינו לראות למה היא מסוגלת בעקבות אירועי חצי הגמר; הפועל חולון נראית פחות מוכנה ואיבדה שני עוגנים משמעותיים בדמות כריס ג’ונסון וג’ו רגלנד, אך תמיד ידעה לפגוע בול בזרים. יהיה מסקרן לעקוב אחרי גלעד לוי, שאמור לזכות להזדמנות ממשית בהפועל באר־שבע, וגם אחרי העולה החדשה עירוני ר"ג.
