על שני מקורות אולטרה־סודיים ומגה־חשובים ביססה קהילת המודיעין, ובעקבותיה צה"ל והדרג המדיני, את הביטחון העצמי נטול הסייגים כי לא ניתן להפתיע את ישראל: המרגל אשרף מרואן, מהאנשים הקרובים ביותר לנשיא מצרים, ושני מתקני האזנה שהוצמדו לשני עורקי תקשורת מרכזיים וכונו לימים "האמצעים המיוחדים". אבל משניהם לא הגיעו ההתרעות הדרושות, או לפחות לא הגיעו בזמן.
מרואן הודיע כי מלחמה בשער פחות מ־12 שעות לפני הפתיחה באש, וגם אז מסר שעה לא נכונה. "לפנות ערב", הוא אמר. המלחמה התחילה בשתיים, והפער הזה שיבש עוד יותר את פעילות חיל האוויר שהתכונן לצאת לתקיפה.
האלוף (מיל') אהרן זאבי פרקש, מראשי אמ"ן הבודדים שגדלו בתוך המודיעין ומי שנחשב לאחד הטובים שבהם, מפרט כאן לראשונה בגלוי את מה שכל עמיתיו, פקודיו ומפקדיו שמעו ממנו אין־ספור פעמים: המצרים ניצחו אותנו במהלך הונאה מבריק, מהמתוחכמים בתולדות המודיעין, בשיטות שלמדו מהסובייטים. שמעו, אך ספק אם הקשיבו. גם אחרי המלחמה, קהילת המודיעין מיאנה לקבל את העובדה שהוליכו אותנו שולל.
באוקטובר 1974, שנה אחרי המהלומה, ערך צוות מאגף המבצעים של המוסד בדיקה סביב מהימנותו של "המלאך" – אשרף מרואן. הוא פעל במקביל לצוות של אמ"ן, שנדרש לאותה סוגיה. הצוות של אמ"ן מצא נימוקים כבדי משקל לשני הצדדים – גם סוכן נאמן וגם סוכן כפול – וקבע כי איננו יכול להחליט. הצוות של המוסד הגיע למסקנה המפתיעה שמרואן הוא סוכן פנטסטי, וכך נימק את ממצאיו: "לא סביר כי התנדבות 'המלאך' היא מבצע הונאה מתוכנן של המצרים, בגלל הערכת היכולות הקיימות של מצרים בתחום זה, מורכבותו של מבצע הונאה ברמה זו והקושי בהחזקתו לאורך זמן". ובמילים אחרות: הערבים מטומטמים ואין שום סיכוי שיצליחו להערים עלינו.
הביטחון העצמי, היהירות והזלזול ביריב שמבטא המשפט הזה הם שומטי לסתות. אך היוהרה לא דילגה גם על אמ"ן, שבכירים בו הפכו את "האמצעים המיוחדים" ל"פוליסת הביטוח" של העם היהודי בארצו. בהתבסס באופן מרכזי על מתקני ההאזנה הללו הבטיח ראש אמ"ן אלי זעירא לראש הממשלה גולדה מאיר באפריל 1973 כי יוכל לתת התרעה של מספר ימים לפני מלחמה.
מאז 73' מתנהל ויכוח מר סביב פרשת "האמצעים המיוחדים", ויכוח שפרץ שוב במלוא עוזו אחרי הראיון עם זעירא שפורסם כאן בשבוע שעבר. מעבר להאשמות על כך שלא הפעיל את האמצעים ולא דיווח על כך באופן מלא לדרג המדיני, עצם ההבטחה של אמ"ן – שהפעלתם באופן מלא תבטיח התרעה מוקדמת במקרה של מלחמה – מעידה על זלזול עמוק ומוטעה מאוד באויב. הרי זמן קצר קודם לכן, בחודש יוני 73', חשפו המצרים מתקן האזנה דומה, מוסלק כעמוד טלפון, והבינו בוודאי שמישהו מקשיב להם. ולראיה: באין־ספור ידיעות של 8200 נשמעים מפקדים מצרים בכירים מורים להוציא שליח כדי לקחת פקודה או מסמך שנמנעו מלהעביר את תוכנו בטלפון מחשש להאזנות.
אגב, בניגוד לדעה הרווחת, אחד משני המתקנים, "גדי", הופעל שלוש פעמים בשבוע שלפני המלחמה. אחרי שהגיעה התרעת מרואן הופעל גם האמצעי השני, "רמי". שניהם לא קלטו סימנים למלחמה.
לפני כעשור סיפר קצין מצרי בכיר מאוד העוסק במודיעין אלקטרוני למקבילו הישראלי כי הוא ועמיתיו הצטערו על כך שאמ"ן לא פתח את האמצעים המיוחדים. "חבל", אמר האיש, "הייתה לנו בשבילכם הונאה מיוחדת לאמצעים הללו". ב־1998 פירסמתי לראשונה שורת ספקות שנגעו לטיבו, טבעו והפעלתו של מרואן, המעלים חשד כי הוא היה חלק ממערך הונאה עצום שהוביל בכחש את מפעיליו ואת כל קהילת המודיעין הישראלית. מאז, בכל פעם שעסקתי בנושא, נתקלתי בחומות של עוינות וזלזול. מידע רב נוסף שהגיע בשנה האחרונה רק הגביר את הספקות. המאמר החשוב והאמיץ של האלוף פרקש הוא צעד חשוב בהבנה כי לא רק שכשלנו אז - גם לא הפקנו שום לקח לעתיד.
