ברבות השנים יצרנו מערכת של התנהגויות, של קשרים אנושיים עם סלבס שפעילים ברשתות החברתיות ועם משפיענים מסוגים שונים. אנחנו יודעים מה מצופה מהם גם בימים פחות שגרתיים, ולצורך העניין יכולים לדמיין בקלות איך נראה פיד משפיענים ביום כיפור או אפילו ביום השואה. אותן תמונות מופיעות שוב ושוב, נוסחים חוזרים על עצמם, ולמחרת איזו שיבה נעימה לשגרה יותר תגרנית ("ואם בא לי שהאינסטגרם שלי יהפוך לערוץ הקניות ככה יהיה". א. בספלוב).
אבל לא הייתה, ולא יכלה להיות שום הכנה תרבותית לאירועי חרבות ברזל. בתוך שעות ספורות נעלמו הקרמים ונגנזו השת"פים, ואת הפיד מילאו אלפי מודעות המתחננות לאיתור נעדרים, צילומי מסך של חיילים המבקשים עזרה ברכישת ציוד ולינקים למאות יוזמות פרטיות של סיוע, תרומה והתנדבות. בבת אחת, ואכן, גם מחוסר ברירה, קרס המעטה המכירתי של פיד הרשתות החברתיות.
וגם אם קיימת המחשבה הצינית על הרווח, קונקרטי או מטפורי, שאפשר לצבור ברשתות החברתיות - ("אפס אחריות כלפי אנשים שחושבים שהם צריכים קרם לחור של התחת ב־700 שקל. אל תקראי לעצמך משפיענית, את סוחרת בשוק". ד. אטיאס) - המציאות התגלתה כהרבה פחות צינית. קלישאות שחוקות ("זו העבודה הכי קשה בעולם. אני משנה את החיים של העוקבים שלי". כל סלב אי פעם) התגלו כנכונות.
מושגים כמו "חשיפה" ו"טראפיק", מושגים שבחמש השנים האחרונות למדנו להכיר ומשום מה גם לכבד, התגלו כנכונים. הרי מהי חשיפה? האפשרות (המצמררת, הבלתי נתפסת) לאתר פצועים ונעדרים בעזרת סטוריז באינסטגרם. מהו טראפיק? השינוע של תשומת הלב הקולקטיבית ממצב אחד, מצב של הלם וקיפאון, למצב אחר - מצב של עשייה, של התנדבות, של איסוף תרומות ויצירת קשר.
משפיענים רבים אשכרה השפיעו, ובהתאם, אנשים במיקומים נמוכים יותר בספקטרום המשפיענות (כלומר אנחנו, אתם) השתמשו בשיטות ובאסתטיקה של משפיענים בשביל להסב את תשומת הלב אל מצוקות בקהילות המיידיות שלהם.
המחשבה שעד לפני כמה ימים עסקנו, ברצינות משתנה, בהברזה עסיסית של משפיען X מאירוע של שחקנית Y - נראית עמומה, חלומית כמעט. אולם ברגע האמת - ויש לומר, גם ברגע שבו נראה שרבים ממוסדות המדינה הרימו מאיתנו ידיים - הטרלול האינפלואנסרי הושפע והשפיע על המציאות הפוליטית בארץ, באופן מיידי. הוא נכנס לשיחה, הוא פעל איתנו ברוח טובה ונדיבה, וחובה עלינו לדמיין עולם שבו הוא, גם הוא, הצרות שלנו.
