היום הרביעי במלחמת חרבות ברזל. שלושה מאמצים בשתי זירות מנהל כעת צה"ל, וכולן מורכבות: הראשון הוא מאמץ ההגנה וטיהור השטח בעוטף עזה; השני הוא מאמץ ההתקפה בשטח עזה שעליו מופקד חיל האוויר; ובצפון נרשמה התחממות מול חיזבאללה, והיא עלולה להפוך לחזית הנפיצה ביותר. בשל כך ראוי להתחיל דווקא איתה.
התקריות בצפון אתמול (שני) בוצעו לכאורה על ידי פעילי חמאס, ג'יהאד איסלאמי וארגונים פלסטיניים אחרים, אולם אין ספק שהם קיבלו אישור מחיזבאללה. בניסיון החדירה של ארבעת המחבלים חוסלו שניים על ידי כוח צה"ל ושניים חזרו ללבנון. בהיתקלות נפגעו לוחמים מכוחותינו. בהתאם לזהות בעל הבית בצד הלבנוני, התגובה הישראלית כוונה לעמדת חיזבאללה, שטוען כי לפחות שלושה מאנשיו נהרגו.
זהו אירוע חריג ביותר: מאז 2006 צה"ל נמנע מלתקוף פעילי חיזבאללה על אדמת לבנון. צה"ל אף השקיע מאמצים כבירים כדי להימנע מכך על אדמת סוריה, בידיעה שחיזבאללה לא יבליג על הרג אנשיו. ואכן, כשזה כבר קרה נסראללה הורה לירות טיל נ"ט לעבר כלי רכב צה"לי לצד ירי פצצות מרגמה לשטח ישראל.
החדירה מלבנון, אתמול
גם הפעם חיזבאללה הצהיר שיגיב על הרג אנשיו, והשאלה הגדולה שמטרידה את כל המדינה היא אם ההתכתשויות הללו יישארו במתחם קו הגבול או שפנינו להסלמה שעלולה לצאת משליטה, עד כדי מערכה כוללת גם בצפון. כידוע, וכפי שנכתב כאן עשרות פעמים: דין מלחמה עם חיזבאללה אינו כדין מלחמה עם חמאס, על כלל המשמעויות עבור העורף הישראלי. היתרון כעת הוא שצה"ל ערוך בהגנה לאחר שגייס את כל מערך המילואים - המספר שדובר צה"ל נקב עומד על 300 אלף - וחיל האוויר נמצא בכוננות עליונה. במקביל צפויה להגיע נושאת המטוסים האמריקאית, מה שמציב את ישראל בנקודה האופטימלית.
למעשה, ייתכן שאם לא תיפתח מלחמה, עוד נשאל בעתיד למה ישראל לא יזמה אותה בתנאים הללו. אם כבר אנחנו בימים גורליים של שינוי פרדיגמה, ייתכן שצריך לתהות ביושר ובאומץ, כיצד אנחנו מצפים לפתח חבל ארץ שלם תחת סכנה יומיומית של כוח רדואן, המיומן בהרבה מהכוח של חמאס שפגע אנושות ביישובי עוטף עזה. למרות שאלת המחיר ופערי המיגון, מדינה חפצת חיים צריכה להיות נכונה להסיר איום גדול בעשרות מונים מזה של חמאס בדרום, למרות הטראומה הלאומית בעקבות אירועי 7 באוקטובר.
ואכן, בחזית הדרום ממשיך הפיקוד במאמצים לטהר את האזור מהמחבלים שחדרו לעוטף עזה. המראות ביישובים קשים מאוד ומצריכים כוחות שיעסקו באיתור הגופות. יתר הכוחות, עשרות אלפי לוחמים, סורקים את השטח בחיפוש אחר מחבלים, ומספרם לא ידוע. בלילה הקודם ניהלו הלוחמים קרבות והרגו 100 מחבלים. האתגר הוא גם לאתר חוליות רדומות בטרם יצליחו לבצע פיגועים נוספים.
התוצאה עדיין בלתי נסבלת: עיר שלמה כמו שדרות נמצאת בעוצר מיום שבת ב-6:30 בבוקר, כלומר יותר מ-72 שעות עד לפרסום שורות אלה. חישבו על כל האנשים שלא יצאו מהמרחב המוגן בהתאם להנחיות מחשש לירי רקטות או היתקלות עם חוליות מחבלים.
בחזית העזתית, חיל האוויר סוף סוף הסיר את הכפפות והוא תוקף בעוצמות שלא נראו בעזה וגם לא בלבנון במלחמת 2006. הצבא כמעט שלא מבצע נוהל "הקש בגג", אלא במקרים חריגים בלבד. התקיפות המאסיביות מכוונות לשכונות שמהם יצאו המחבלים למתקפה (כגון בית חנון וג'באליה) לצד תקיפות מאסיביות לא פחות בעיר עזה ובשכונת רימאל, המרכז הפיננסי והיוקרתי (למעשה הדאחייה של חמאס). בניינים שלמים שם כבר לא עומדים אלא שוכבים.
ולמרות הגברת הווליום, מטרת הדרג המדיני נותרה עמומה. "שלילת יכולות חמאס", נמסר בתדרוך בקריה מאת גורם מדיני בכיר, שזה לא בדיוק מיטוט הארגון וגם לא כיבוש הרצועה. לכן יש לראות כיצד צה"ל יתרגם את ההנחיה ובעיקר האם אכן תתבצע פעולה קרקעית נרחבת, לראשונה מאז צוק איתן לפני כמעט עשר שנים. ראש הממשלה מדבר על "שינוי פני המזרח התיכון", ואם אמירה כזאת אכן תלווה בהסתערות רגלית על עזה, הציבור הישראלי צריך להיות מוכן גם למחיר.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.23
