בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונשתוק ביחד.
כי אין מילים.
ואין כוח לדבר.
וגם האוויר כבר מחלחל לריאות טיפין טיפין. במשורה.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונשוחח במבטים. את תספרי לי שמשש בבוקר את על הרגליים, מבשלת קוסקוס ואורזת בקופסאות ושולחת לחיילים. ואני אספר לך שעד שש בבוקר הייתי על הרגליים במאמצים להצליב מידע על נעדרים. עד לבוקר השבת האחרונה לא הכרנו זו את זו, ואם הכרנו בחטף אולי התרשמנו שאין בינינו הרבה מן המשותף, אבל עכשיו נתחבר לרגע, בזום או על הדף, ונחריש בשתיים.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונפחד ביחד.
יותר מדי שנים שיחקתי את הגיבורה שתמיד מוצאת פתרון לכל בעיה ולא יודעת מהו פחד. ליתר דיוק, יודעת, אבל מחביאה אותו. מתביישת בו. חוששת שאם ילד או נכד יראו את הדמעות שזולגות, ולא בסתר, הם עלולים לאבד את המשענת. אבל בשבת התרסקתי ומאז אני זוחלת על גחלים. אם נפחד ביחד, את ואני, אולי לרגע זה יהיה קצת פחות מפחיד.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, וננשום ביחד.
לא שאני מבינה גדולה במיינדפולנס, לצערי מעולם לא התפניתי לטיפול בפצעי הנפש, אבל אומרים שמלחמות הן העת לנשימות. שלחו לי סרטון הדרכה. לא, את סרטוני הזוועה אני לא פותחת, גם בנאומים שכבר הולמים בממשלה אני לא מסוגלת לצפות, אבל אני מתרגלת נשימות. חמש שניות לשאיפה פנימה, חמש שניות להחזיק וחמש שניות לנשיפה איטית. כמו בחדר לידה. הרי את ואני יודעות מה זה לברוא חיים.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונבכה ביחד.
לא שאני בטוחה שדמעות של אמא אכן מסוגלות לפתוח שערי שמיים, האמונה העזה שפעמה בי כבר צוברת סדקים ושברים, אבל גיליתי שהבכי הוא סוג של מתנה. הוא משחרר. הוא מסייע לתרגם למילים את מה שפוחדים להרגיש. והוא מביא הקלה. כשבוכים ביחד, לא שואלים למה ואיך זה קרה. פשוט מתייפחים.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונאמר תודה ביחד.
תודה על הממ"ד שיש לנו בבית, צפוף או רחב. תודה על כך שכל אהובינו, בחזית ובעורף, עדיין בריאים ושלמים. תודה על כך ששמותיהם לא מופיעים באף רשימה.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונתפלל ביחד.
מפני שתכלס, זה כל מה שיש ביכולתנו לעשות ברגע זה. להתפלל לשלום חיילינו. להתפלל לשלומם של האפרוחים שנחטפו לעזה. להתפלל לטוב ולשקט. את תהפכי דפים בסידור, שהוא נר לרגלייך, ואני ארקום לי תפילה מאולתרת. הנוסח המדויק באמת לא עקרוני. לא עכשיו. העיקר שהתפילות יגיעו לאוזני האלוהימים והאלוהימות שבאי שם.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונרקום תקוות ביחד.
או נרקום גובלנים. גם עיסוק טפל, לכאורה, יכול להרגיע.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי, ונחלום ביחד על ימים אחרים. החלומות מאירים את החושך. הם צליל מתוק, חולף, בתוך שאון האזעקות והבומים. וגם בתוך ים הדממה.
בואי, אחותי, שבי איתי או לצידי עד סוף המלחמה.