ימים שחורים משחור שלא דמיינו שהם אפשריים עוברים על מדינת ישראל. המשק שגם כך עמד סף משבר עם אינפלציה מזנקת וריבית גבוהה — נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת: עובדים רבים שאיבדו בני משפחה וחברים קרובים, מאות אלפי מועסקים שהתייצבו למילואים, הורים שנאלצים לחפש פתרונות לילדים שנמצאים בבית בגלל השבתת מערכת החינוך, אזעקות, חרדות, חזרה לזומים ולעבודה מרחוק וכמובן גם השבתה של מפעלים, עסקים ושדות חקלאיים באזור העוטף והדרום. לתוך הוואקום שהשאירו משרדי הממשלה בכל כך הרבה תחומים, נאלצים להיכנס מנהלי כוח האדם, שמעבר לתפקידם הראשוני לדאוג שהעבודה תמשיך להתנהל כסדרה — עד כמה שאפשר במציאות הכאוטית שאליה נקלענו — הפכו גם לכתובת לתמיכה נפשית לעובדים.
"זאת סיטואציה קיצונית וקשה שלא הייתה מעולם במדינה, וההתמודדות היא של כולנו", אומרת מיכל הלוי, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת האשראי MAX, המעסיקה מעל 1,600 עובדים. "כל עובד, גם כל מנהל, מתמודד ברמה האישית, כי אין מישהו שזה לא פוגש אותו או שלא מכיר מישהו שאיבד קרובים או חברים. כמנהל אתה צריך להחזיק את עצמך וגם את העובדים, ומנהלות משאבי האנוש הפכו סוג של חזית שהמצבים הקשים מתגלגלים אליה, וגם לעוגן עבור העובדים".
תני דוגמאות למצבים שאיתם את מתמודדת.
"יש לנו עובדים שיצאו למילואים, שבן הזוג שלהם יצא למילואים, שהילדים שלהם גויסו. יש כאלה שהילדים שלהם בקבע, או שהילדים והנכדים בדרום המדמם. יש לנו עובדים בדרום שהעברנו אותם עכשיו למלונות באזור השרון. יש לנו הרבה מאוד בעיות של חרדה והתמודדות עם מקרים פרטניים לא פשוטים של משפחות שנפגעו. אנחנו מנסים לתת מענה לכל הבעיות ולכל צורך שעולה. אנחנו מתדרכים את המנהלים לעשות שיחות עם העובדים ומציעים פתרונות לא רק לעובדים בדרום אלא גם בצפון. גם משם הוצאנו אנשים למלונות למי שלא יכול להיות בבית. אנחנו עושים סדנאות למנהלים ולעובדים – איך מנהלים עובדים בתקופה כזו, איך מתמודדים, איך מדברים עם הילדים, איך מתמודדים עם חרדה. פתחנו חמ"ל התנדבות לעובדים, ואנחנו מעודדים עובדים לצאת להתנדב ומשלמים להם את השעות האלה, כי עשייה ועזרה לאחרים הן מאוד חשובות. וכמובן אנחנו מאפשרים לעובדים לבחור האם לעבוד מהבית או להגיע למשרדים, ויש מי שמעדיפים להגיע.
"עובדים אומרים, עצם זה שאני עובד נותן לי הפוגה ממחשבות. לנו ולהנהלה ברור שזו שעה שבה צריכים להיות יותר רגישים, מכילים ולהבין שיש דברים שיידחו ויש דברים שהם דחופים, ולנהל סדרי עדיפויות. הכל נעשה מתוך הבנה שנצטרך לראות איך ממשיכים הלאה, כי זה לא הולך להיות קצר. כל המנהלים והעובדים נרתמים לאירוע ומרגישים שכולם באותה סירה".
העובדים נרתמים
גם נטע לנגר לויתן, סמנ"כלית משאבי אנוש של חברת ההייטק מיי הריטג', המעסיקה מאות עובדים בארץ ובחו"ל, מתמודדת עם המציאות הבלתי אפשרית. "מהשעות הראשונות של האירוע בשבת בבוקר כבר התחלנו לתקשר עם העובדים. יש סיטואציות בהרבה מעגלים ורמות. הבנו מיד שיש לנו עובדים דרומיים מבוצרים, עובדים שהילדים שלהם היו במסיבה, ועובדים שהמשפחה המורחבת שלהם חיה בדרום. בהדרגה גם החלו לגייס לצה"ל עובדות ועובדים, וגם בני זוג של עובדות ועובדים. וצריך לסייע לכולם".
דוגמאות?
"בשבת בבוקר, עוד לפני שזה היה בחדשות, התקשר אליי עובד שאמר שהבת שלו במסיבה, ושאל אותי אם יש לי קשר במשרד הביטחון ואם אני יכולה לעזור לו לשלוח איכונים של טלפונים. עובד אחר התקשר וסיפר לי שהוא בממ"ד וחווה אירוע לבבי ולא מצליח להזעיק עזרה, ותוך זמן קצר הזנקנו אליו ניידת של שח"ל, כי יש לנו עובדת שאמא שלה עובדת בשח"ל. התמודדנו קודם כל עם הביטחון הפיזי של העובדים ומשפחותיהם, בזה עסקנו ביומיים הראשונים. לשלוח איכונים וקשרים לכוחות הביטחון, להבין שיש לנו עובדים בממ"דים שנעולים וצריכים אותנו, עובדים עם נשק אישי שהחליטו לצאת להגן על היישובים שלהם מטעם עצמם. עובד שגר ליד שדרות ומפטרל סביב היישוב, מתקשר ואומר שהוא לא מגיע לעבודה כי הוא שומר על הבית. ביום ראשון, ככל שהיום עובר, אנחנו מקבלים הודעות על מגויסים למילואים ועל עוד נפגעים, ומתחילים להבין שיש פה צורך גם בתמיכה רגשית נפשית. התחלנו להרים טלפונים לעובדים שבני זוגם מגויסים, להורים ולמשפחות, ולשלוח משלוחי מזון חם. הזמנו את העובדים לסשן של התמודדות עם סטרס, ומחר יש לנו סשן להורים איך להתמודד עם הקושי של הילדים.
"התחלנו להבין שאנחנו חייבים גם לייצר לעובדים תחושת משמעות כדי לתמוך בחוסן שלהם, אז גייסנו ביום ראשון ב־12 בצהריים תקציב של עשרות אלפי שקלים מהנהלת החברה ועוד תקציב מהעובדים, וצוות שלי עומד ישירות בקשרים עם רס"פים במילואים ושולח אליהם ציוד. ספקים שמספקים לנו אוכל למטבחים וציוד למשרד, מארגנים לנו מתחילת השבוע אוכל, גזיות, בקבוקי מים, גרביים, חולצות. העובדים שלנו מתקשרים מהגדודים ואומרים מה חסר בשטח, ואנחנו שולחים. שלחנו אפילו נעליים צבאיות. זה עוד רובד של איך מחזקים את החוסן שלנו כחברה, על ידי עשייה למען הקהילה. אנשים שמחוברים למשמעות הם חסונים יותר".
דרור דין, סמנכ"ל משאבי אנוש של קופת חולים מאוחדת, מציג לנו את מה שקורה במקום עבודה חיוני שעובדיו צריכים להגיע פיזית לסניפי קופות החולים ולבתי המטופלים גם באזורי עימות. "כמובן, המרפאות ממוגנות ומאובטחות, אבל עדיין עובדים צריכים להגיע למקומות בעייתיים או למטופלים שלא יכולים לצאת מהבית ולהביא להם תרופות ולהגיע לביקורי בית. וזה לא קל לעובדים שלנו", הוא מספר. "אנחנו כאן בשבילם עם כל התמיכה שצריך. יש לנו עובדים עם התקפי חרדה, עובדות שהבעל בצו 8, ילדים קטנים בבית. יש לנו קרן רווחה לסיוע לעובדים ועכשיו הגדלנו אותה. יש עובדים שבתיהם נפגעו, עובדים מהעוטף שפונו מבתיהם, אז מלווים אותם גם בסיוע כלכלי, בחבילות מזון וציוד לכל מי שנפגע או פונה. "יש קושי אמיתי, אבל את רואה גם הירתמות עוטפת של 99% מהעובדים, שזה מה שקורה בישראל בעיתות של מצוקה. ויש כמובן מקרים פרטניים קשים שצריך לטפל בהם, כמו עובדים שצריכים לנסוע לזהות קרוב משפחה שנרצח, או שמחכים לשמוע בשורות קשות. אנחנו נותנים כלים למנהלים איך להתמודד ולתמוך, עושים וובינר לעובדים איך להתמודד. יש לנו מוקד סיוע נפשי למטופלים שלנו, אבל גם לעובדים, כי כמובן רמת החרדה הכללית זינקה. יש לנו גם התמודדות עם לוויות במשפחות של עובדים. שלוש לוויות היו אתמול, שתיים היום, שלוש מחר, וכל אחת יותר קשה מהשנייה", אומר דין, ושנינו צריכים להפסיק רגע כדי להסדיר נשימה.
משיחות עם הגורמים בשטח עולה תמונה שלפיה מקומות עבודה רבים התגייסו בן לילה והקימו חמ"לים של תמיכה בעובדים, כולל הפניה לגורמי סיוע נפשי מיידי בלחיצת כפתור. חברת פמי, המספקת שירותי רפואה פרטיים, פתחה שירות אונליין זמין לסיוע נפשי עבור עובדי חברות. "הבנו שמה שצריך כרגע זה מענה רחב היקף וחירומי", אומר ליאור ביטון, פסיכולוג קליני ומנהל מקצועי ופיתוח עסקי של בריאות הנפש בפמי. "אנשים לא רוצים להיכנס לטיפול פסיכולוגי, אלא לקבל מענה של התייעצויות, הקלה, שמישהו יקשיב להם וגם ייתן פתרונות לנקודות ספציפיות. לכן פתחנו שירות אונליין עבור החברות, שיספקו אותו לעובדיהן: המעסיק שולח לעובד טופס למילוי עם לינק לאפליקציה, ותוך 24 שעות חוזר אליו מטפל לשיחת וידיאו של חצי שעה. מענה נוסף זו אפליקציה שהארגון יכול להפיץ בין העובדים, שבה הם יכולים לקבל מענה מיידי ממטפלים בהתכתבות, והם מפנים אותו לטיפול בווידיאו או בצ'ט. מהרגע שהוקם המענה החירומי ביום שני, פנו מאות עובדים שקיבלו את הלינק דרך המעסיקים שלהם".
מה אומרים העובדים?
"אנשים מלאי חרדה, לא מצליחים להתרכז, לא מצליחים לעבוד, שואלים איך לתווך את המציאות לילדים, איך להתמודד עם חרדות של הילדים, שלא מצליחים להירדם, נכנסים למיטה של אמא ואבא — דברים מאוד קונקרטיים ומחוברים למציאות העכשווית. אחד המטפלים סיפר לי על עובד שהמעסיק שלו אמר לו שזה ממש בסדר בימים אלה להוריד את הרגל מהגז, ושהוא לא מצפה ממנו לעבוד באותו היקף, וזה הקל עליו, כי הוא לא מרגיש שהוא מצליח להחזיק את הכל, בגלל המתח והצורך להתעדכן. המחשבה לא מפוקסת ליותר מחמש דקות. אנשים מתמודדים עם תחושת הצפה, וחשוב להיות עטופים בסביבה שמבינה את זה".
ביטון אומר שההתגייסות של מקומות העבודה לרווחת העובדים היא מיידית. "המעסיקים דורשים שעכשיו העובדים יקבלו מענה, עכשיו להעלות פסיכולוג, עכשיו למצוא מישהו לדבר איתו, עכשיו לפתור לעובד את המצוקה. יש תחושה שאנחנו בתוך קטסטרופה וצריכים מענה כאן ועכשיו".
לדבריו, גם חברות ביטוח החליטו להנגיש מענה נפשי מיידי ללא עלות למבוטחים שלהן בביטוחי בריאות פרטיים. "זה שירות שמתבטא במיליוני שקלים, וזה מאוד יוצא דופן כשמדובר בחברות ביטוח, אבל זה צו השעה וההתארגנות על זה הייתה מהירה", אומר ביטון.
איך זה עובד?
"את מקבלת מהביטוח את הלינק הזה, ופשוט נכנסת אליו וחברת הביטוח משלמת על השיחה או הצ'ט עם איש בריאות הנפש. השירות קיים במגוון חברות ביטוח, שפשוט יצרו איתנו קשר וביקשו את זה למען המבוטחים שלהן".
משבר על גבי משבר
נילי גולדפיין היא משנה למנכ"ל קבוצת הייעוץ בתחום העסקי נירם־גיתן NGG, ומומחית למנהיגות וניהול בעולם משברי. לדבריה, מעבר לאובדן והאבל ולמתח והחרדה, לפגיעה בשגרה יש גם משמעות כלכלית עבור עסקים, שצריכים לנהל אירוע טראומטי מתגלגל גם מול העובדים בארץ וגם מול עובדים ולקוחות בחו"ל. "לכי תסבירי למישהו באנגליה שאת לא יכולה לתת לו את הפרויקט, כי העובד בצו 8", היא אומרת.
ומעבר לכך, היא מוסיפה, ישנה ההתמודדות בתחום העסקי, על רקע המצב במשק: "בגלל שנכנסנו לאירוע המתגלגל הזה ממקום של משק לא חזק, זה לא רק שעכשיו צורכי הביטחון קודמים לכל, אלא שהממשלה לא השכילה לעזור לסקטורים יצרניים, והארגונים הגדולים חווים משבר. גם מי שמתגייסים עכשיו בצו 8 הם חלק מהאוכלוסייה היצרנית – וזה גורם עוד יותר להחלשת המשק, כי לוקחים מתוך הארגונים את האנשים החזקים. הארגונים מתפקדים בחסר של עובדים, ואת מקבלת משק באדווה חזקה של משבר. זה משבר על גבי משבר. הפריפריה הכלכלית, עסקים עצמאים קטנים, כבר מראש הגיעו למשבר הזה חבוטים, אז אין ספק שהמון אנשים ייכנסו לפשיטת רגל. תוסיפי לזה את הסקר של המכון לדמוקרטיה על אמון האזרחים במוסדות המדינה — בכנסת, בבתי המשפט, בצבא – שהנתונים שלו בשנה האחרונה איומים והוא מראה ירידה גדולה באמון של האזרחים במוסדות המדינה, וזה מוסיף עוד אדווה. מצב הרוח הארגוני בתחתונים".
אז מה אתם עושים, לצד המנהלים של החברות השונות?
"בישראל יש לנו די־אן־איי של להתגייס ולגייס כוחות ותעצומות נפש כשיש בעיה. התחלנו להעביר לחברות עצות, חומרים לגבי איך לעבוד עם המנהלים, איך לדבר עם העובדים, איך לקשר אותם לאנשים מתחומי בריאות הנפש".
טיפים שלך לחברות איך לנהוג כעת?
"מנהלים לא חייבים להיות חזקים ולתת פתרונות – לפעמים מספיק להקשיב לעובדים ולהכיל. לזכור שאם נישאר בטראומה, המשק לא ישתקם. אנחנו צריכים להוציא את עצמנו מהטראומה ולהתעסק במהות: שהארגונים ימשיכו לייצר".
פיני טל, מומחה בניהול עובדים שמלווה חברות וארגונים: "זה הזמן לתת לעובדים לגיטימציה לשאול הכל. האם תהיה לי פרנסה מחר? משלמים לי משכורת? חוזרים לעבודה? כל פיסת מידע נותנת תקווה בתוך כל הכאוס. מנהלים לא חייבים להיות תמיד חזקים ויודעים. היכולת לתת לגיטימציה לחששות היא קריטית. ככל שאדם מרגיש יותר בטוח לשים את החששות על השולחן ולקבל לגיטימציה להם, זה יוביל לחוסן גם אישי וגם של הארגון. לא חובה לתת לעובדים פתרון או לייעץ להם, אלא בעיקר פשוט להקשיב. אמפתיה והקשבה".
ומה עם העובדים?
"כשהכאוס חוגג יש תחושת אובדן שליטה. ההפך מאובדן שליטה זה עשייה. עובדים צריכים להרגיש שהם עושים ותורמים, שהם חיוניים. הפתרון הוא לעשות פעולות קטנות שנותנות לי תחושה שאני קצת תורם ושולט במציאות. לארגן מידע, לארגן איסוף תרומות, לתמוך במבוגרים. זה קריטי".
מיכל הלוי, סמנכ"לית משאבי אנוש: "יש עובדים שאומרים, עצם זה שאני עובד דווקא נותן לי הפוגה ממחשבות. ברור לנו שזו שעה שצריך להיות יותר רגישים ומכילים ולהבין שיש דברים שיידחו ויש דברים שהם דחופים, לנהל סדרי עדיפויות"
ליאור ביטון מחברת פמי לשירותים רפואיים: "אנשים מלאי חרדה, לא מצליחים להתרכז, שואלים איך לתווך את המציאות לילדים ולהתמודד עם החרדות של הילדים, שלא מצליחים להירדם ובאים למיטה של אמא ואבא"
