ישראל היא נקודת המפגש בין הג'יהאד לבין העולם החופשי. בין תעשיית המוות לבין דמוקרטיה, חופש, שוויון וזכויות אדם. לעולם החופשי אסור להפסיד במאבק הזה. התגובה של רוב מנהיגי המדינות הדמוקרטיות להתקפה הרצחנית של חמאס מבהירה שהם מבינים. הם מעניקים לישראל תמיכה בלתי מסויגת. אבל לצד המנהיגים יש גם גורמים באקדמיה, במדיה, יש "ארגוני זכויות" וגופים בינלאומיים, כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם, שניצבים בחזית הנגדית. הם נעים בין תמיכה מוחלטת לבין הבנה או הצדקות לכל מי שתוקף את המערב ואת ישראל, ובכלל זה הגופים הרצחניים ביותר, כמו חמאס, התאום של דאעש, שתומכים ברצח עם.
המערב לא פטור מביקורת. גם ישראל לא. ועדיין, כל חטאי המערב וישראל ילבינו כשלג מול האיום שמציב הג'יהאד, על כל שלוחותיו, לעצם קיומו של העולם החופשי. הגיע הזמן להרים את הראש ולומר: אין סימטריה. יש ערכים טובים מול ערכים רעים. יש גזענות ורצחנות ושאיפה לעולם מדכא וחשוך, כמצוות איראן והג'יהאד, ויש מי שנאבק ברוע המוחלט הזה. זו שעת הכרעה. חובה להביס את ציר הרשע, שבראשו איראן, הג'יהאד על כל שלוחותיו, מחמאס עד דאעש, מחיזבאללה עד בוקו חראם. ישראל לא יכולה לשאת את כל המאבק הזה על כתפיה לבד. כל אדם, כל ארגון, כל מדינה, שעדיין מאמינים בערכי החופש והשוויון, חייבים להירתם למאבק הזה. משום שאם יקשרו את ידיה של ישראל, אם שוב תנצח תעמולת הכזב שלפיה ישראל היא ה"תוקפן" וחמאס "קורבן", זו תהיה תבוסה של העולם החופשי. אסור שזה יקרה.
בשנות ה־30 של המאה הקודמת התקשה העולם החופשי להבין שהוא עומד מול סכנה לעצם קיומו. המחיר היה כבד. 60 מיליון בני אדם נרצחו ונהרגו, בהם שישה מיליון יהודים במפעל ההשמדה הזוועתי ביותר בהיסטוריה. מיד לאחר עליית היטלר לשלטון, ב־1933, החליטה אגודת הסטודנטים של אוקספורד שהסטודנטים "תחת שום נסיבות לא יילחמו למען המלך והמדינה". 275 תמכו, 153 התנגדו. צ'רצ'יל הבין את המשמעות הטרגית של ההחלטה, ושבועות בודדים לאחר שהתקבלה הוא כינה אותה "בזויה ומזוהמת". היה ברור לו כבר אז שהעולם החופשי ישלם מחיר גבוה על העיוות המוסרי הזה. אוניברסיטאות נוספות צעדו בעקבות אוקספורד וקיבלו החלטות דומות.
האם ההיסטוריה חוזרת? השבוע, לאחר שכבר התבררו ממדי הטבח הברוטאלי שביצע חמאס, החליטו למעלה מ־30 ארגוני סטודנטים באוניברסיטת הרווארד לפרסם הודעת תמיכה בחמאס. באוניברסיטת ניו־יורק (NYU) פורסם מכתב מתועב במיוחד, של נשיאת אגודת הסטודנטים למשפטים. "אני מביעה תמיכה בלתי מסויגת בהתנגדות הפלסטינית", כתבה ריינה וורקמן. אלו רק דוגמאות אחדות לעיוות המוסרי שצ'רצ'יל דיבר עליו. הלקחים לא נלמדו גם בגרמניה עצמה. בעקבות מתן פרס ליוצרת שתיארה את ישראל כ"מכונת רצח" פורסם מאמר שהעלה את השאלה: "איך זה שכבר שנים הקולות האנטי־ישראליים והאנטישמיים מחוזרים בזירה התרבותית של גרמניה?" מעניין איך. וזה מעניין, משום שיש שתי גרמניות. זו שאוסרת על הפגנות של חמאס, תומכת בישראל ומאשרת את הגדרת העבודה של האנטישמיות, שקובעת ששלילת זכות קיומה של ישראל היא ביטוי לאנטישמיות, וזו שבה חלק מהאליטות תומכות ב־BDS, וקרנות, גם ממשלתיות, מממנות עמותות פלסטיניות שמטיפות לחיסול ישראל.
אבל יש הבדל בין אז לעכשיו. משום שאז לא היה ברור עדיין שהיטלר מתכוון לבצע ג'נוסייד ולהשתלט על העולם. היום זה גלוי וידוע שאלה בדיוק, אבל בדיוק, הכוונות של הג'יהאד. כך שהעיוות המוסרי של "חוגי הקדמה" היום הרבה יותר חמור. זה לא רק דאעש. מנהיגי חמאס קראו בעבר "לכבוש את רומא, וגם את שתי האמריקות". ובשידורי התנועה התפרסמה קריאה "להשמיד את היהודים והנוצרים עד האחרון שבהם". מנהיג האיסלאם הסוני, השייח' יוסוף קרדאווי, קרא למוסלמים "להשלים את מלאכתו של היטלר". כמנהיג הרוחני, גם של חמאס, הוא ביקר בעזה ב־2013, כדי להמשיך את ההטפה לחיסול מדינת ישראל. ומנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, קבע ש"זה מצוין שהיהודים מתרכזים בישראל - כך לא יהיה צורך לרדוף אחריהם בעולם, ועל אדמת ישראל יתבצע הפתרון הסופי והמוחלט".
כל זה היה אמור להיות ידוע וגלוי. אבל זה לא ידוע ולא גלוי, משום שרוב כלי התקשורת במערב לא מפרסמים את הדברים הללו או מצניעים אותם. הסטודנטים של הרווארד ואלה שתומכים בחמאס היו אמורים לדעת את זה. ובמקום שהפרופסורים שלהם ילמדו אותם על אז ועכשיו, ועל האיום על העולם החופשי, רבים מהם מציגים את ישראל כמפלצת ואת חמאס כקורבן. ג'ודית באטלר טענה בעבר ש"חמאס וחיזבאללה הם חלק מהשמאל העולמי הפרוגרסיבי". כך גם המנהיג לשעבר של הלייבור הבריטי, ג'רמי קורבין, שהשבוע סירב לגנות את הארגון. גם חברת הקונגרס האמריקאית, ראשידה טליב, סירבה. נועם חומסקי, מהאינטלקטואלים המובילים בעולם, נסע בעבר ללבנון כדי לפגוש את נסראללה. והמצעד נמשך. סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף מוביל בחוגי הקדמה, תמך בנשק גרעיני לאיראן, והגדיל לעשות הפילוסוף האיטלקי גי'אני ואטימו, שטען שצריך לירות בציונים ולגייס כסף לחמאס. הוא גם כתב מאמר תמיכה בדרישה האיראנית לחיסול ישראל. אלה לא אינטלקטואלים בודדים. גם ארגון המרצים האמריקאי ללימודי המזרח התיכון (MESA) קיבל החלטה להצטרף ל־BDS, שמכוון לחיסול ישראל. זהו מצעד החרפה של אינטלקטואלים שתומכים באיסלאמו־נאציזם.
וכי הם לא יודעים שכל מקום שאליו מגיעים הג'יהאד או ההשפעה האיראנית, התוצאה היחידה היא הרס, חורבן ושפיכות דמים? זה העולם שהם רוצים? וכי הם באמת לא יודעים ש"שחרור פלסטין" הוא שם קוד להשמדת ישראל? הם יודעים. ואיך זה ש־120 מחלקות ללימודי מגדר בארה"ב חתמו על מכתב שקורא "לתמוך ולהצטרף למאבק לשחרור פלסטין"? וכי הן לא יודעות מה עושים לטנרסג'נדרים באזורים שבשליטת האיסלאם הרדיקלי?
אחת הטענות המקוממות ביותר, שהופיעה השבוע גם מטעם עיתון "הארץ", היא ש"אי־אפשר לכלוא שני מיליון בני אדם בלי שזה יגבה מחיר אכזרי". ובכן ראשית, לחמאס לא חסר כסף. הוא לא השקיע ברווחה, ולא בחינוך ולא בבריאות. הוא בנה תשתית טרור, הוא הקים תעשיית נשק, הוא הקים רשת מנהרות - בעלות של מיליארדים. קרוב ל־20 אלף תושבי עזה הגיעו מדי יום לעבודה בישראל. גם מאות משאיות מישראל הגיעו מדי יום מישראל לרצועת עזה לצורך אספקת מזון ומוצרים אחרים, נוסף על אספקת חשמל, דלק ומים. שנית, הסגר היה חלקי בלבד, בעיקר כדי למנוע הברחת כלי נשק מאיראן. אף אחד לא רצה את הסגר הזה. ולכן, כבר כשניצח חמאס בבחירות לרשות הפלסטינית, ב־2006, קיבל השלטון החדש הצעה מהקווארטט: "שינוי המדיניות תמורת המשך הסיוע". אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, הכריזה אז ש"בלתי נתפס" שהאיחוד האירופי יתמוך בשלטון חמאס אלא אם כן הוא יגנה את הטרור ויכיר בזכות קיומה של ישראל. עברה יממה אחת בלבד, ומנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, דחה את ההצעה על הסף.
בשנה שלאחר מכן השתלט חמאס על רצועת עזה ורצח מאות, גם באמצעות זריקת יריבים פוליטיים מגגות בניינים. הקהילה הבינלאומית שוב הציעה סיוע, תמורת שינוי המדיניות. הנייה שוב דחה את ההצעה. שיגור הרקטות על ישראל הוביל למבצע "צוק איתן", ושרי האיחוד הציעו סיוע תמורת "התפרקותם מנשק של כל ארגוני הטרור". הם גם הציגו תוכנית מפורטת. גם מועצת האיחוד האירופי הציגה הצעה רשמית שעיקרה שיקום תמורת פירוז. המנהיג החדש של חמאס, יחיא סינוואר, הבהיר שוב ב־2017 ש"חמאס לעולם לא יכיר בישראל". כשהגבול התחמם שוב, בפברואר 2018, חזר האיחוד על עמדתו בנוגע לפירוז תמורת שיקום. זה לא עזר. שגשוג או טרור? רווחה או תעשיית מוות? חמאס בחר בטרור.
אחד מבכירי חמאס, מושיר אל־מסרי, הבהיר בעבר מהי הפסקת אש מבחינת הארגון: "רגיעה במילון ההתנגדות פירושה הכנה למערכה הבאה. ההתנגדות שלנו תמשיך למלא ולפתח את מחסני הנשק ולייצר מרכיבים מפתיעים חדשים למערכות הבאות". זה בדיוק מה שעשה חמאס. מדוע זה קורה? משום שזהו ארגון של האחים המוסלמים. המייסד, חסן אל־בנא, העניק כבר ב־1938 את ההגדרה העצמית של הארגון: תעשיית מוות. לא רווחה. לא שגשוג. לא שיקום. לא חינוך. מוות. המאמר נכתב לאחר המרד הערבי הגדול שהתחיל ב־1936. כ־5,000 מערביי פלשתינה נטבחו, רובם בידי כנופיות המרצחים של חאג' אמין אל־חוסייני, שבהמשך הצטרף לנאצים והטיף להשמדת יהודים. זה לא הפריע לאל־בנא לכתוב באותו מאמר, שהוקדש לערביי הארץ: "לימדתם את עמי האיסלאם את התענוג, היופי, ההוד והשכר הטוב הקיימים במלאכת המוות" (מחקר ותרגום: ד"ר אפרים ברק). פתחי חמאד, ממנהיגי חמאס, אישר את הדברים בקולו שלו: "המוות אצל העם הפלסטיני הפך לתעשייה". מיותר לציין שרוב קורבנות הג'יהאד, אז כמו היום, הם מוסלמים. האידיאולוגיה של חמאס, הסרבנות להצעות הקהילה הבינלאומית, ההתעקשות על המשך הסגר למרות הסבל של תושבי הרצועה, לא משפיעות על רבים מדי ב"חוגי הקדמה". זו הונאה עצמית שהיא הרס עצמי.
לאחר הטבח ההמוני שביצעו רוצחי חמאס בכ־1,200 ישראלים כתבה ד"ר יארא הווארי, פלסטינית־בריטית: "דה־קולוניזציה היא לא מטפורה". היא לא הייתה יכולה לחיות יום אחד תחת שלטון האימים של חמאס, אבל היא מעריצה אותו על דבר אחד. אנשי אקדמיה רק מדברים על "דה־קולוניזציה". חמאס מעניק את הפרשנות המעשית. וגרוע מכך, לא עברו שעות רבות ובלונדון התארגנה הפגנה בעד הארגון. השלט הבולט ביותר נלקח מהווארי: "דה־קולוניזציה היא לא מטפורה".
גם התיאוריה על ציונות כקולוניאליזם היא אחד השקרים המובילים של אותו הלך מחשבה. וכי סבא וסבתא שלי שנמלטו מתימן לפני למעלה ממאה שנים היו קולוניאליסטים? וכי יהודים שברחו מהפרעות ברוסיה היו קולוניאליסטים? וכי שורדי השואה שהגיעו לאחר המלחמה חסרי כל הם קולוניאליסטים? הבעיה היא שהשקר הזה מנצח. והוא מעניק רוח גבית לאיראן, לג'יהאד ולטרור. זו לא כל המדיה המערבית. ולא כל האקדמיה. אבל תעמולת השקרים הורסת את העולם החופשי מבפנים.
המאבק בציר הרשע לא פשוט. אף מדינה דמוקרטית לא הייתה מוכנה שבגבולה תהיה ישות שכל מטרתה היא רצח והשמדה, שלאורך שנים משגרת רקטות לריכוזי אוכלוסייה, שולחת חוליות טרור, ומחנכת את ילדיה לשנאה. ישראל יצאה מרצועת עזה. חמאס הפך את הרצועה למבצר של טרור. ישראל הבליגה יותר מדי שנים. לא עוד. אנשי חמאס ותעשיית המוות ממוקמים בבניינים שבהם מתגוררים אזרחים חפים מפשע. ישראל עושה כל מאמץ כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע ודרשה מהם לעזוב. צריך להזכיר שסעיף 28 באמנת ז'נבה בדבר "הגנת אזרחים בימי מלחמה" קובע במפורש: "מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות". פתחי חמאד אמר פעם, "אנחנו משתמשים בנשים ובילדים כמגן אנושי ... הם אומרים לאויב הציוני: אנו שואפים למות כפי שאתם שואפים לחיות". אז כן, חפים מפשע ייפגעו. בניינים ייהרסו. זה מצער. אבל זה בגלל חמאס. רק בגללו. ישראל לא נלחמת על עצמה בלבד. היא נמצאת בחזית מלחמת העולם החופשי.
ב־2014 פירסם האינטלקטואל האמריקאי סם האריס מאמר שהסתיים במילים: "האמת היא, שכולנו חיים בישראל. אלא שחלק מאיתנו לא מבינים את זה". מעניין מה עוד צריך לקרות כדי שהאקדמיה תבין, כדי שהמדיה תבין, את האמת הפשוטה הזאת. נותרה רק שאלה אחת: האם יהיה צורך בעשרות מיליוני הרוגים, או שאפשר לעצור את ציר הרשע עכשיו, במחיר נמוך הרבה יותר.
