כולנו זקוקים לחיוך בימים אלה, קצת צחוק משחרר, מישהו שיבוא כדי לשמח אותנו. אותם פצועים, חיילים ואזרחים בכל הגילים ודאי זקוקים להפוגה הזו בזמן שהם מתמודדים עם הטראומה וההחלמה. ובדיוק לשם כך פועלים הליצנים הרפואיים, שלא עוזרים רק לילדים.
1 צפייה בגלריה
yk13630566
yk13630566
(צוות הליצנים הרפואיים. הפצועים מגיבים אליהם | צילום: עמותת רופאי החלום)
שמעו סיפור. "הגעתי עם אליה, הליצן הרפואי שמכונה 'בובה', לטיפול נמרץ נשימתי בבית החולים ברזילי", מספרת הליצנית הרפואית הגר, המכונה "מימי". "אחות סיפרה במסדרון על חייל פצוע מיחידה מובחרת, שלא פוקח עיניים ולא מתקשר מאז שהגיע לבית החולים. נכנסנו אליו, עמדנו ליד מיטתו. אליה ניגן בגיטרה ואני שרתי פעם אחר פעם מכל הלב, כמו בתפילה, את השיר let it be של הביטלס, ופתאום קרה נס. הוא פקח עיניים! התגובה הראשונה שלי הייתה הפתעה. מודה שאפילו נבהלתי, פחדתי שהוא לא יבין מה קורה. הפסקתי לשיר. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי בשקט: "אני מימי, ליצנית רפואית. באתי לשיר לך". הוא הביט בי ורק אמר: "קול יפה", ועצם עיניים. החזקתי בידיו ושאלתי אם כואב לו, הוא אמר 'לא תודה', והחלטנו לתת לו לנוח. האחות בחוץ התרגשה לשמוע שהוא הגיב לנו, ומיהרה לבשר זאת למשפחתו".
מאז פרוץ המלחמה, הליצנים הרפואיים מטעם עמותת "רופאי החלום" מגיעים בקביעות לבתי החולים, למקלטים העירוניים בעוטף עזה ולריכוזי התושבים המפונים מהדרום. עם האפים האדומים והבגדים הצבעוניים שבולטים בשטח, מראה סוריאליסטי על רקע ההלם והכאב מסביב, הם מנסים לעשות את הבלתי אפשרי במציאות כל כך קשה ולהאיר את יומם של אנשים. הגר: "אנחנו משתדלים להעלות חיוך אצל פצועים וניצולים מאירועי הזוועה, לאוורר רגשות של אנשי רפואה מותשים וכואבים וגם לעשות נסים. אנחנו יודעים שיש לזה תרומה עצומה לטיפול אפקטיבי בנפגעי החרדה ובטראומות".
צור שריקי, מנכ"ל עמותת "רופאי החלום", אומר: "בשבת עוד היססנו, האם זו השעה לליצנים רפואיים, כשמסביב טרגדיות וחדשות מזוויעות? אבל התעשתנו מהר. למרות שחלק מהליצנים שלנו בעצמם תושבי הדרום והשאירו בבית ילדים ומשפחות, הם התייצבו היכן שנדרש כדי להפיץ כוחות ותקווה ולסייע".
הגר: "יש לי משימה בפתח, לשיר ולשמח משפחה לאחר לידה. מדובר בזוג ממפלסים – האישה בחודש תשיעי להריונה, הבעל נורה על ידי מחבלים ביום הראשון למלחמה וחיכה שש שעות לחילוץ. הוא מאושפז בטיפול נמרץ נשימתי ולא תיקשר במשך כמה ימים. כשהגעתי אליו, הוא רק מילמל שברי מילים, אבל השירה גרמה לו לחזור למציאות והוא הצליח לתקשר עם הוריו ועם רעייתו בחודש תשיעי. אמא שלו ביקשה שאבוא לשמח אותם גם אחרי הלידה, ואני כמובן אהיה שם".