לואיז גליק (1943־2023), המשוררת האמריקאית היהודייה, כלת פרס נובל, נפטרה בשבוע שעבר בקיימברידג', מסצ'וסטס. גליק נולדה וגדלה בניו־יורק. היא החלה לעסוק בשירה בגיל צעיר. למדה במכללת שרה לורנס ובאוניברסיטת קולומביה, ופירסמה 13 ספרי שירה ושני ספרי פרוזה. גליק נחשבת לאחת המשוררות החשובות בשפה האנגלית, ולפני שלוש שנים זכתה בפרס נובל לספרות. בנאום קבלת הנובל אמרה המשוררת: "נראה שאלה מאיתנו שכותבים ספרים, שואפים להגיע לרבים. אך כמה משוררים אינם רואים שאיפה זאת בראייה מרחבית, כמו למלא אודיטוריום, הם שואפים להגיע לרבים לאורך זמן, אל העתיד, כך שקוראים אלה תמיד יופיעו כיחידים, בזה אחר זה. אני מאמינה שבהענקתו של הפרס הזה לי, האקדמיה השוודית בוחרת לכבד את הקול האינטימי, הפרטי, אשר ביטוי ציבורי יכול לעיתים להרחיב או להעצים אותו, אך לעולם לא להחליפו..."
בשיריה, גליק משתפת דמויות מהמיתולוגיה היוונית, כמו גם דמויות ממשפחתה, אמה, אחותה, בעלה, וכמובן היא עצמה. היא בוחרת במילים מובנות יומיומיות, אך הרכב המשפטים, התחביר, וקצב השיר, וכן הנימה ההגותית המלנכולית, מייחדים את כתיבתה. פעמים רבות ישנו בשיר דו־שיח, שאלות ותשובות.
כל אחד מספריה של גליק לוקח אותנו למסע אל מקום אחר ולא מוכר, אולי דמיוני, ולא ברור מראש לאן נגיע. מסיבה זאת המשוררת איפשרה רק תרגום ספריה בשלמותם, אך לא מבחר שירים מתוך ספרים שונים. כל אחד מספריה הוא עולם שלם ושונה בפני עצמו. אפרט על שלושה מהם. שניים תורגמו לעברית על ידי מכבית מלכין ויואב ורדי ויצאו בהוצאת כרמל, השלישי בתהליך תרגום ויצא בקרוב.
The Wild Iris ('איריס הבר'), שהתפרסם ב־1992 וזכה בפרס פוליצר (בעברית תורגם על ידי מכבית מלכין ויואב ורדי), לוקח אותנו לגן שבו הפרחים והעצים מדברים ואלוהים מדבר אליהם. כל הקולות הללו הם מחשבותיה ורגשותיה של המשוררת אשר מותאמים לתכונות הפרח, צורתו וסביבתו. השירים מסודרים בספר לפי עונות השנה, החל מהתעוררות הטבע באביב.
('ויטה נובה') מושתת על דמויות מהמיתולוגיה היוונית כשלמעשה הוא מתאר חיי נישואים שנהרסו, הסבל שנגרם, והמסע לחיים חדשים במקום חדש. הדמויות המוכרות לנו מן המיתולוגיה מוסיפות לשירים ממד של מעבר אל השאול וממנו, מעבר בין חיים למוות וחיי אלמוות. הם מביאים איתם לשירים אש ושריפה, כשכל אחת מן הדמויות מייצגת תכונות ורגשות אוניברסליים מוכרים, אהבה ותשוקה, בגידה ואכזבה, נטישה, יגון, גבורה ויצירה.
Winter Recipes from the Collective ('מתכוני חורף משל הכלל'): מכיל מקומות וקהילות שאינם מפוענחים עד הסוף, אבל גם בתוך כל אלה נמצא הקול האינטימי, הרגיש, העמוק של המשוררת על חיים ומוות, על משפחה, אהבה ואובדן, בדידות ואכזבה.
המתרגמים זכו לשתף פעולה עם המשוררת בתהליך עבודת התרגום. בהשקה החגיגית לתרגום הספר 'איריס הבר' שנערכה בחסות הקונסוליה הישראלית בבוסטון, השתתפה המשוררת ואף קראה משיריה במקביל לקריאת התרגומים. •
הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ
אִמִּי יָצְרָה אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי,
אָבִי אֶת מַצְפּוּנִי.
אֵין מְדַבְּרִים סָרָה בַּמֵּתִים.
לָכֵן זֶה יִגְרֹם לִי
עָגְמַת נֶפֶשׁ לְשַׁקֵּר,
לְהִשְׁתַּטֵּחַ
עַל פִּתְחוֹ שֶׁל קֶבֶר.
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָאֲדָמָה
הֲיִי טוֹבָה לְאִמִּי,
עַכְשָׁו וְיוֹתֵר מְאֻחָר.
שִׁמְרִי, בִּקְרִירוּתֵךְ,
אֶת הַיֹּפִי בּוֹ כֻּלָּנוּ קִנֵּאנוּ.
אֲנִי נִהְיֵיתִי אִשָּׁה זְקֵנָה.
קִדַּמְתִּי בִּבְרָכָה אֶת הַחֲשֵׁכָה
שֶׁכֹּה פָּחַדְתִּי מִפָּנֶיהָ.
אֵין מְדַבְּרִים סָרָה בַּמֵּתִים.
