אדוארד הירש
החברים שלי לא נקברים
הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי כְּבָר לֹא נִקְבָּרִים
בְּבָתֵּי קְבָרוֹת, נְשׁוֹתֵיהֶם
לֹא יְכוֹלוֹת לָשֵׂאת אֶת עַצְבוּתָן
שֶׁל לְוָיוֹת, מוֹפְעֵי הָרַאֲוָה
שֶׁל הַזֵּרִים וְהַתְּפִלּוֹת, הַנְּאוּמִים
סְפוּגֵי הַדְּמָעוֹת מֵעַל הַדּוּכָן,
זְמִירוֹת הַשֶּׁבַח וְהַכָּזָב,
רֵיחָם הַמַּחְנִיק שֶׁל הַפְּרָחִים
הַשּׂוֹרֵר בַּכֹּל.
לֹא עוֹד קַבְרָנִים בַּחֲלִיפוֹת שְׁחֹרוֹת
לוֹפְתֵי מִמְחָטוֹת,
חֲבֵרִים וָתִיקִים מִתְיַפְּחִים בַּפִּנּוֹת,
מְסַפְּרִים עַל מִינֵי גַּסּוּיוֹת, לוֹגְמִים כּוֹסִיּוֹת,
לֹא עוֹד מַרְאוֹת מְכֻסּוֹת,
שְׂמָלוֹת שְׁחֹרוֹת, צְלָבִים וְכִפּוֹת.
לִפְעָמִים זֶה לוֹקֵחַ לִי שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם
לָצֵאת אֶל הֶחָצֵר בְּשֵׁפִילְד
אוֹ בִּפְרֶזְנוֹ, הָאֵפֶר מְפֻזָּר
תַּחַת עֵץ כָּלְשֶׁהוּ בְּפַּארְק
כָּלְשֶׁהוּ בִּנְיוּ גֶ'רְזִי.
אֲנִי אָבֵל כּוֹפֵר
דּוֹרֵךְ עַל אִצְטְרֻבָּלִים, שׁוֹכֵחַ לְהִתְפַּלֵּל.
אֲבָל הָאֵבֶל נִמְשָׁךְ כָּךְ אוֹ כָּךְ
כִּי הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מַמְשִׁיכִים לָמוּת
בְּלִי לוּחַ זְמַנִּים,
בְּלִי הַלְוָיָה אֲפִלּוּ,
וְהַדְּמָמָה
מְתוֹפֶפֶת אֵלֵינוּ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי,
רֵיחָם הַמַּחְנִיק שֶׁל הַפְּרָחִים
שׂוֹרֵר בַּכֹּל, תָּמִיד,
הַחֲשֵׁכָה מִתְחַמֶּמֶת, וְאָז מִתְקָרֶרֶת,
אֲנִי רַק צָרִיךְ לִשְׁכַּב עַל הָעֵשֶׂב
לִלְחֹץ אֶת פִּי אֶל הָאֲדָמָה
וְלִקְרֹא לָהֶם
כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיבוּ.
מייגן פרננדז
נמאס משירי אהבה
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא נִמְאָס לָנוּ מֵהֶם, נָכוֹן?
אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִסְגֹּד לְיוֹתֵר, לֹא רַק זֶה לָזֶה.
תְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מַצִּיבִים לָנוּ אֵל, לִפְעָמִים עֵץ,
כּוֹתְבִים סוֹנֵטָה לְצִפּוֹר בִּשְׁחוֹר
הַלַּיְלָה אוֹ מַצִּיעִים אֵשׁ לְזָר
וְלֹא קוֹרְאִים לָזֶה אַהֲבָה. אֲבָל זוֹ אַהֲבָה. לִמְשֹׁךְ
כִּסֵּא בִּשְׁבִיל מִישֶׁהוּ שֶׁיּוּכַל לָשֶׁבֶת – זֶה לֹא רַק נִימוּס.
נִמְאָס לָנוּ מִכָּךְ שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא נִמְאָס לָנוּ.
אֵיךְ שֶׁזֶּה בּוֹזֵז אוֹתָנוּ, אֵיךְ שֶׁזֶּה נִכְשָׁל, וְשָׁב וּמוֹפִיעַ.
כִּי מַהִי הַצִּפּוֹר בְּהַשְׁוָאָה אֵלֶיךָ?
הַצִּפּוֹר מִתְחַלֶּפֶת כָּל בֹּקֶר.
אַתָּה בָּא לִקְרָאתִי עַל אוֹפַנַּיִם אֲדֻמִּים בַּקַּיִץ
וְהַשִּׁיר לוֹבֵשׁ צוּרָה. אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ
כָּל דָּבָר חוּץ מֵאַהֲבָה. כָּל דָּבָר חוּץ מִמָּה שֶׁזֶּה.
שרון אולדס
בראשית
כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה, נֶהֱנֵיתִי לְסַפֵּר דְּבָרִים
לְאִמִּי. הִיא הָיְתָה יְפֵהפִיָּה,
הִיא הָיְתָה לְהוּטָה, וּכְשֶׁצִּלְּמוּ אוֹתָהּ
עָמְדָה דּוֹמֶמֶת
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַבִּיט בָּהּ, לְהַעֲרִיץ
אוֹתָהּ, וְלִשְׁפֹּט. אֲבָל כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שָׁלוֹשׁ
וְסִפַּרְתִּי לָהּ, בְּשִׂפְתּוּת, שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לְהַחְזִיק
אֶת שׁוּלֵי הַסָּטֵן שֶׁל הַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֶצֶת
אֶצְבַּע, הִיא אָהֲבָה לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה – מוֹדֶדֶת
אֶדְבַּע – וּפָנֶיהָ הִתְרַכְּכוּ מִתּוֹךְ תּוֹכָם.
אֲנִי חַיֶּבֶת לָהּ תּוֹדָה שֶׁבִּזְכוּתָהּ אֲנִי אוֹהֶבֶת לְסַפֵּר
דְּבָרִים. הָאַלְבּוֹם שֶׁמָּצָאתִי הַיּוֹם
נַעֲשָׂה בְּ־1917
מִקַּרְטוֹן רַךְ בְּדֻגְמַת חֲזָזִית –
אִמִּי נוֹלְדָה בְּאֶמְצַע מִלְחֶמֶת עוֹלָם,
כָּמוֹנִי. בַּתְּמוּנָה, הִיא יָפָה עַד פַּחַד,
פִּיהָ פֶּה שִׁנֵּי תִּינֹקֶת, כְּמוֹ דְּגִיגַת
פִּירָאנָה , וְאִמָּהּ סִלְסְלָה אֶת קְוֻצּוֹת
שְׂעָרָהּ לְתַלְתַּלִּים קוֹפְצִים,
לְשַׁפֵּר אוֹתוֹ. הֵם הִשְׁחִיתוּ אֶת אִמִּי,
הֵם רָאוּ בָּהּ יוֹתֵר בָּשָׂר
מֵאֲשֶׁר רוּחַ – וְעֵינֵי הַסַּפִּיר
הַמּוּזָרוֹת שֶׁלָּהּ – הִיא הָיְתָה יָפָה
כְּמוֹ חֵפֶץ. אֲנִי לֹא רוֹצָה לָגַעַת בָּהּ,
אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא צְעִירָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ פֹּה,
אֲבָל אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמָּהּ בְּרֶגַע זֶה,
אָז, בְּמַסְוֶה, כְּמוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ
שֶׁנֶּאֱבַק בְּיַעֲקֹב, עַד עֲלוֹת
הַשַּׁחַר – הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לָהּ, "אַל תַּכִּי
אֶת בִּתֵּךְ, אַל תִּקְשְׁרִי אוֹתָהּ".
וְהָיִיתִי אוֹמֶרֶת, לְאִמָּהּ שֶׁל אִמִּי,
הֶסְטֶר, "שַׁלְּחִינִי, כִּי עָלָה
הַשַּׁחַר". וְהֶסְטֶר הָיְתָה אוֹמֶרֶת,
"לֹא אֲשַׁלְּחֵךְ כִּי אִם
בֵּרַכְתִּינִי". וּבֵרַכְתִּי אֶת אִמָּהּ
שֶׁל אִמִּי, וְאֶת אִמִּי, וְשִׁלְּחוּנִי לְדַרְכִּי.
