במוצאי השבת השחורה ריצ'רד התקשר. "אני בלונדון, מחפש טיסה מיידית לארץ", הוא אמר, "תמלא את מכל הדלק. יש לנו עבודה". כעבור יומיים ושלוש טיסות המשך הוא התייצב כאן, לבוש בחולצת קולומביה הנצחית שלו, המהודקת היטב בתוך המכנס. "אני מארגן לך וסט וקסדה ונרד לשטח", אמרתי. "אם אתה רוצה וסט זאת בעיה שלך, לי יש מספיק ריפוד טבעי", הוא צחק, "אבל אם אתה יכול לארגן לי נשק ארוך, זה יהיה נחמד".
הוא מגיע הנה בכל פעם שהאוויר מתחמם. בכל פעם שחמאס מרים את ראשו המכוער, הוא מגיע כדי לראות בעיניים, כדי לדבר עם האנשים, עם החיילים, ובעיקר כדי לספר לעולם מה באמת קורה כאן. בעקשנות בריטית, עם חוש הומור ועם כל כך הרבה ניסיון, קולונל ריצ'רד קמפ הוא אחד מהדוברים הכי יעילים של מדינת ישראל בעת הזאת.
הוא בן 64, איש צבא וביטחון בכל רמ"ח אבריו. מאחוריו 30 שנות שירות בצבא הבריטי בשורה של תפקידים בכירים. בין היתר שירת בצפון אירלנד, בבלקן, השתתף במלחמת המפרץ ופיקד על הכוחות הבריטיים באפגניסטן. לאחר שחרורו עבד בקבינט הבריטי ובין היתר כתב את הדוקטרינה של כוחות הביטחון הבריטיים להתמודדות עם פיגועי התאבדות.
לעולם לא אשכח את היום שנחשפתי אליו לראשונה. זה היה אחרי מבצע עופרת יצוקה. יהודי לא יקר, גם הוא עונה לשם ריצ'רד, גולדסטון, הגיש לאו"ם דוח מעוות ומוטה על פעילות צה"ל בעזה במהלך המבצע. גולדסטון האשים את צה"ל בהפרת דיני מלחמה ואף בפשעים נגד האנושות. התקשורת העולמית יישרה ברובה קו עם השקרים הללו והמצב רוח היה ברצפה.
אל השממה ההסברתית פרץ קולונל קמפ, כאשר התייצב בפני הוועדה לזכויות אדם של האו"ם, ונשא שם נאום היסטורי, במהלכו הצהיר: "ברור שאזרחים חפים מפשע נהרגו בעזה. מלחמה היא תוהו ובוהו ומלאה בטעויות. טעויות בוצעו על ידי הכוחות הבריטים, האמריקאים ואחרים באפגניסטן ובעיראק, אך טעויות אינן פשעי מלחמה. למיטב ידיעתי ונסיוני, אני יכול לומר את זה: במהלך מבצע עופרת יצוקה, הצבא הישראלי עשה יותר לשמירת אזרחים בשטחי מלחמה יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה".
מאז הוא לא עוצר. הוא ביקר בישראל פעמים רבות, מקפיד להתראיין לכלי תקשורת זרים, ובעיקר עוינים, על מנת להציג את נקודת מבטו על הסכסוך. "בעיניים שלי אתם לא רק מגינים על עצמכם ועל המדינה שלכם. זה ברור. אבל אתם מגינים גם עלי", הוא מדגיש, "במלחמה שלכם מול חמאס אתם מגינים גם על המשפחה שלי, על הבריטים, על העולם התרבותי כולו".
אנחנו מסתובבים בחזיתות השונות כבר כמה ימים. קמפ רוצה לראות הכל בעיניים, לפגוש את הלוחמים, להרגיש בכל הגוף מה קורה כאן ולא רק לצפות בטלוויזיה. שלשום, כאשר סיירנו לאורך גבול הצפון, בכל שעה נאלצנו לעצור בצד, קמפ נתן לי את הטלפון שלו כדי שאצלם, והוא דיווח בשידור חי לערוצי הטלוויזיה בבריטניה. אחד הראיונות היה סוער במיוחד, "אני שואל אותך", אומר קמפ בהתרסה למראיין מהבי.בי.סי, שציין שהתגובה הישראלית בעזה היא לא פרופורציונלית, "מה זאת בדיוק פרופורציה במקרה המזעזע הזה? אתה מצפה מהחיילים הישראלים לאנוס, לערוף ראשי תינוקות ולבצע פשעי מלחמה בהנאה סדיסטית מול המצלמות?"
קמפ אומר שהוא לא בטוח שהראיון הזה בכלל ישודר. הוא מספר שהבי.בי.סי מוטה לחלוטין לרעת ישראל, "הם בכלל לא מנסים לאזן את התמונה, הם יכולים להביא שני מרואיינים: אחד יתקוף את ישראל, והשני, לעומת זאת, יתקוף חזק מאוד את ישראל".
למה אתה עושה את זה, שואלים אותו כולם. "אתם לא כל כך מבינים את זה פה בישראל", הוא עונה, "אבל אתם הצלתם חיים של אלפי בריטים. אלפים. שיטות הלחימה שפותחו בצה"ל משמשות בכל צבאות המערב היום. כיצד לטפל בטרור מתאבדים, את רוב מה שאני יודע, ושהנחלתי לכוחות הביטחון הבריטיים, למדתי מכם, מצה"ל, מהשב"כ, מהמוסד. ניסיון הדמים שלכם, מחיר הדמים שלכם, הוא שעזר לנו, הבריטים, לשמור על חיי אזרחים. ועל כך יש לנו את החובה להכיר תודה, ולעזור לכם כשאתם בצרה".
וקולונל קמפ לא מסתפק רק בראיונות ולנאומים בפני פורומים בינלאומיים. נראה שיותר מהכל, קמפ מתגעגע לשטח, והכי הוא נהנה לפגוש את הלוחמים. הוא מתעקש שנעצור בכל ש.ג, בכל שטח כינוס. בקריית־שמונה אנחנו פוגשים את ראש העיר, אביחי שטרן. למרות שהוא איש צבא במהותו, קמפ מתעכב על צורכי התושבים שנשארו מאחור, אוכלוסייה חלשה שנמצאת בלית ברירה כמעט כל היום במקלטים ציבוריים. בראיון שהוא עורך לאחר כך, לרשת GB news הבריטית, הוא מקפיד להזכיר אותם ואת המצוקה שלהם.
מאוחר יותר, בהמשך הסיור, אנחנו מגיעים לאזור הגבול בגליל המערבי. אנחנו פוגשים פלוגה של לוחמים במילואים. ניכר שהם עייפים מהאימונים, מהמתח, מהחשש למשפחות שנשארו מאחור. קמפ מבקש מהמפקד שלהם לרכז את החיילים לשיחה. הוא מחדיר בהם ציונות, מסביר להם את מה שהסביר לי ולעשרות מראיינים חמוצי סבר בתקשורת העולמית: "אתם מגינים לא רק על עצמכם, אלא על כל העולם החופשי עכשיו".
קמפ, שועל קרבות ותיק שכמותו, עומד עכשיו מול חיילים ויודע בדיוק על מה הם חושבים. "אני רואה פה לוחמים בגילים שונים, חלקכם מבוגרים, חלקכם צעירים, וזאת כנראה תהיה טבילת האש הראשונה שלכם. אני רוצה להבטיח לכם דבר אחד מהנסיון שלי בצפון אירלנד, בעיראק, באפגניסטן ועוד: כשהשעה מגיעה, אתם לא תאכזבו אף אחד. אתם תתפקדו מעולה. אם היו נותנים לי נשק הייתי מצטרף אליכם, אבל אני כנראה מבוגר מדי בשביל זה. אני אתכם, ואתם תנצחו". •
