העולם החופשי יתעורר. העולם החופשי לא יוותר. העולם החופשי יראה את נחת זרועו. משפטים שנאמרו אז בלהט. עברו 22 שנה מהמגה־פיגוע של 11/9, אנחנו שבועיים אחרי המגה־פיגוע של 7/10. מוקדם עדיין לומר מה יקרה בעקבותיו, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה קרה בעקבות המגה־פיגוע הקודם. ארה"ב הגיבה כפי שרק מעצמה אדירה יכולה להגיב. היא הקימה קואליציה שכללה עוד מדינות מהעולם החופשי. במוקד היה כיבוש אפגניסטן ועיראק, כדי לנקות אותן מתשתיות הטרור. אל־קאעידה כבר לא באמת קיים. את אוסמה בן־לאדן חיסלו. אבל מה היה המחיר? 940 אלף בני אדם נהרגו באופן ישיר במהלך הקרבות, ועוד כ־3.7 מיליון נוספים מתו בעקבות המלחמה. 38 מיליון בני אדם הפכו לפליטים, אם בתוך מדינותיהם ואם במדינות אחרות. זו הערכה צנועה. כאשר מוסיפים את הנזקים האקלימיים, את ההרס ואת החורבן בעיראק, באפגניסטן, בסוריה, ובעוד מקומות, אפשר להניח שמדובר בנזקים בסדר גודל של מלחמת עולם. העלות הכלכלית, נכון ל־2022, רק בהוצאות ישירות של ארה"ב, עומדת על שמונה טריליון דולר. זה לא כולל את ההוצאות של המדינות הנוספות. זה לא כולל את ההוצאות העקיפות. אפשר להניח שהעלות האמיתית שאף אחד לא יכול לאמוד אותה, כפולה ומכופלת. רק לשם השוואה, התקציב השנתי של מדינת ישראל הוא כמאה מיליארד דולר. כלומר, העלות הישירה, רק לארה"ב, שווה לתקציב הכולל של מדינת ישראל ל־80 שנה.
✱
האם ארגון קטן, אל־קאעידה, הצליח לגרום לכאוס עצום כל כך בעולם? לא. זו האידיאולוגיה הרצחנית שהשתלטה על מיעוט מהמוסלמים, והלוואי שאפשר היה לומר שמדובר במיעוט קטן. הניצחון הגדול ביותר של הג'יהאד הגלובלי הוא שהתמיכה בו רק הלכה ועלתה. כך, למשל, פרסום של INSS מ־2017 מגלה שכשמונה אחוזים מהפליטים המוסלמים שהגיעו לאירופה תומכים בדאעש - בקרב הפליטים מסוריה התמיכה צומחת ל־20 אחוז - ושליש מהם תומכים במדינת שריעה. כאשר מדובר בתמיכה בטרור אנטי־אמריקאי היקף האהדה בעולם הערבי מזנק ל־52 אחוז. במקום ארגון רצחני אחד, קמו הרבה מאוד ארגונים רצחניים, וגם אלה שהיו קטנים וזניחים, הפכו קטלניים הרבה יותר.
יש הרבה סקרים. פה ושם הם מציגים תוצאות שונות. צריך לקחת אותם בזהירות. ועדיין, על דבר אחד אין ויכוח. יש עשרות מיליוני מוסלמים שתומכים באידיאולוגיה של טרור והשמדה. זהו מיעוט שכוחו רב לו בקרב הקהילות המוסלמיות במדינות המערב. עשרות אלפים צעדו השבוע בערי בריטניה כדי להביע תמיכה בפעולה הנאצית של חמאס. לא היו שם רק מוסלמים. היו שם גם לא מעט גזענים ואנטישמים לבנים שנדמה להם שהם נאורים. ובאופן מוזר, גם זו אחת ההצלחות המדהימות, אפשר לומר הפרדוקסליות, של הג'יהאד העולמי. ככל שחלקים בעולם החופשי הפכו פרוגרסיביים יותר, כך ההבנה לטרור, ההצדקה לטרור והתמיכה בטרור בקרב "חוגי הקדמה", הלכו וגברו. שנאת המערב בכלל, וארה"ב בפרט, הגיעה לממדים מפחידים. עוד ועוד אנשי אקדמיה וגופים סטודנטיאליים רושפים עוינות תהומית למעצמה שבה הם חיים. הפגנות בעד חמאס, הארגון הרצחני שהוא הדבר הקרוב ביותר לנאציזם, במעשיו ובהצהרותיו, הפכו לעניין של שגרה בימים האחרונים, דווקא באוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב. "אני חש התרוממות רוח והתרגשות", צווח פרופ' ראסל ריקפורד מאוניברסיטת קורנל, ששייכת ל"ליגת הקיסוס". לא רק שסטודנטים תומכי חמאס - כולל יהודים - מסתובבים עם חזה נפוח, משום שהם בעד חמאס, סטודנטים יהודים שלא מכרו את נשמתם לתעמולת הג'יהאד חשים מפוחדים. השמירה הוגברה במוסדות יהודיים. אף אחד מתומכי חמאס לא זקוק להגנה.
זה מוזר, משום שרוב מוחלט של קורבנות הג'יהאד בשני העשורים האחרונים הם מוסלמים. בשנים שקדמו לפיגועי 11 בספטמבר היו פיגועי טרור, אבל בקנה מידה שולי. כמעט זניח. ישראל עברה גלי טרור, בעיקר פיגועי התאבדות. אבל המודעות של רוב העולם הייתה אפסית. מאז פיגועי התופת על אדמת ארה"ב נרצחו בפעולות טרור קרוב ל־300 אלף בני אדם. הפיגועים בלונדון, פריז ומדריד זכו להבלטה, אבל רוב מוחלט של הקורבנות היו מוסלמים. אז על מה ולמה ההצדקות? אין בזה שום היגיון. הרי הג'יהאד, לפני כל דבר אחר, הוא אויב המוסלמים. הרי יש לו רק בשורה אחת, שכולה מוות וחורבן בכל מקום שאליו הוא מגיע. אז על מה צוהל ומתרגש הפרופסור מקורנל? ועל מה צוהלים המפגינים בלונדון ובקמפוסים האמריקאיים? על כך שהפעם נטבחו יהודים. האנטישמיות מרימה ראש. אנטישמיות איסלאמונאצית. והם צוהלים. מאז תחילת 2023 נרצחו 8,324 בני אדם. מתוכם - 1,400 בטבח עוטף עזה. כמעט כל השאר מוסלמים. אבל הם צוהלים.
✱
ומה השיג העולם החופשי? כלום. רק נזקים. הג'יהאד ניצח. הטליבאן חזר והשתלט על אפגניסטן, שני עשורים לאחר אותו פיגוע. איראן, שהפכה לראש הנחש של ציר הרשע, שולטת, באופן מלא או חלקי, בתימן, בעיראק, בלבנון ובסוריה. דאעש אולי חוסל במוסול ובא־רקה, אבל הוא פורח במוקדים אחרים, בעיקר במדינות הסאהל באפריקה, ובוודאי בקרב הפלסטינים. שלוחות הטרור, רובן בהשפעה איראנית, מהחות'ים בתימן, עד חיזבאללה בלבנון, וחמאס בקרב הפלסטינים - חזקות הרבה יותר.
כאשר הדברים הללו נכתבים, מתפרסמים עוד ועוד דיווחים על בתי ספר יהודיים שנסגרים באירופה, וחבר מדווח מניו־יורק שגם בית ספר יהודי במנהטן נסגר. משום שתומכי הג'יהאד מרימים ראש. הם מפגינים בראש חוצות ברוב הערים המרכזיות במדינות דמוקרטיות. הם איבדו את הבושה. הם תומכים בהשמדה. Gas the Jews, צעקו בשבוע שעבר ליד בית האופרה בסידני שבאוסטרליה. איסלאמונאצים בפרהסיה.
הג'יהאד היה אז קטן. ישראל הייתה אחת המדינות הבודדות שהרגישו את נחת זרועו. המדינה הכמעט יחידה שסבלה ממנו. הסרטן הזה התפשט. המלחמה בטרור לא רק שלא שיפרה את המצב, היא אף החמירה אותו. רוב המוסלמים בעולם, לפי כל הסקרים, מתנגדים לג'יהאד. אבל עשרות מיליוני תומכיו מרימים ראש וכופים את עצמים גם בשכונות בערים מערביות. כל מי שניסה להתריע - הוצג כגזען ומסוכן, למרות שההתרעות היו נגד האיסלאמיסטים. לא נגד המוסלמים. זה היה שקר מתוצרת משטרת המחשבות של התקינות הפוליטית, ויותר־ויותר חוגים פרוגרסיביים הצטרפו לתמיכה בג'יהאד. במקום לחזק את הרוב המתון מקרב המוסלמים העניקו את הבמה לטיפוסים אפלים כמו טארק רמדאן, שהוזמן אחר כבוד להיות מרצה באוקספורד, עם קתדרה עתירת הון במימון קטארי. המכנה המשותף עם חמאס הוא האחים המוסלמים. וביחד עם רבים מהפרוגרסיבים הלכה ונוצרה הברית האדומה־ירוקה.
בזמן פיגועי התאומים כבר הייתה השפעה של האסכולה האנטי־מערבית בפקולטות למדעי הרוח והחברה בכלל, ובלימודי המזרח התיכון בפרט. מאז היא צמחה לממדים מבהילים. צמיחה כפולה. גם בריכוזי מוסלמים בעולם וגם במוקדי הידע של העולם החופשי.
ובמילים פשוטות יותר - הג'יהאד ניצח את העולם החופשי. למעשה, לג'יהאד אין תאי טרור שמופעלים לפי הוראה. אין צורך. משום שיש תאים אידיאולוגיים. בימים האחרונים זה היה רצח המורה בעיר אראס בצרפת ורצח שני אוהדי כדורגל שוודים, בבריסל שבבלגיה. בשני המקרים צעקו הרוצחים "אללה אכבר". ובדיוק כמו בעבר, אין שום צורך בשליחת פעילי טרור מאזור כלשהו. הם מגיעים פעמים רבות כפליטים, לעיתים כבר חדורים באידיאולוגיה ג'יהאדיסטית, ולעיתים הם עוברים שטיפת מוח במסגדים וברשתות החברתיות.
✱
כאשר אנחנו מדברים על עליית כוחו של חמאס בקרב הפלסטינים, אנחנו נוטים פעמים רבות להאשים את הכיבוש ואת השליטה הישראלית. הוויכוח בתוך ישראל על הפתרון הנכון מול הפלסטינים הוא כמובן לגיטימי. אבל התמיכה באיסלאמיזם היא תופעה עולמית. היא קורית גם במקומות שבהם יש כבר שליטה של חוקי השריעה. למשל, צמיחת בוקו חראם, וארגונים נוספים, דווקא בצפון ניגריה, במחוזות שבהם יש רוב מוסלמי ודין מוסלמי. כך גם אפגניסטן ופקיסטן, שתי מדינות מוכות טרור, שבהן מוסלמים מבצעים פיגועים גם נגד בני קהילות אחרות, אבל בעיקר נגד המוסלמים עצמם. 81 התקפות טרור בוצעו בפקיסטן בשנת 2022, 248 באפגניסטן, 209 בעיראק, 312 בניגריה, בעיקר בחלק המוסלמי. אבל בקמפוסים בארה"ב צוהלים.
איך זה קרה, חובה לשאול, שהג'יהאד מנצח, בשטח וברוח. העולם החופשי נכשל בזיהוי הסכנה. הוא נתן לה להתעצם. יש צורך להציג את השאלה הזאת משום שישראל בעיצומה של מערכה נגד הג'יהאד. ישראל בחזית העולם החופשי. ומצבה קשה הרבה יותר. היא אמנם זוכה, לפחות בינתיים, לגיבוי של רוב מנהיגי העולם החופשי, והנשיא ביידן בראשם. אבל זו תמיכה על זמן שאול. משום שלרשות חמאס עומד אגף תעמולה אדיר באקדמיה ובמדיה המערביות. רוב כלי התקשורת בעולם פירסמו את גרסת חמאס על "הפצצה ישראלית על בית החולים אל־אהלי שגרמה להרג 500 פלסטינים". כשצה"ל סיפק את כל ההוכחות שלא מדובר בהפצצה ישראלית, הן התקבלו בהרבה פחות התלהבות מההודעה המקורית של חמאס. כל פגיעה בחפים מפשע, והיו ועוד יהיו פגיעות כאלה, למרבה הצער, נתקלת בזעם קדוש במערב במקרה הטוב, ובטענות על פשעי מלחמה במקרה הפחות טוב. התגובה הבינלאומית רק מבהירה שיחסית למלחמה של ארה"ב בטרור, ידיה של ישראל קשורות.
✱
כאשר הדברים הללו נכתבים, יש קונצנזוס על כך שאין מנוס מכניסה קרקעית. וכשהדברים הללו יתפרסמו, ייתכן שהיא כבר החלה. אבל על רקע הכישלון המוחלט של "המלחמה בטרור", שהתבססה בעיקר על פלישות קרקעיות, ייתכן, רק ייתכן, שכדאי ללמוד מהניסיון של אחרים, וגם של עצמנו. שתי מלחמות מול לבנון, שכללו פלישה, רק הצמיחו וחיזקו את חיזבאללה. שלושה עימותים גדולים מול חמאס, שאחריהם הוכרז שהארגון הובס והמטרות הושגו, יצרו חמאס חזק וקטלני יותר.
האם יש גם דרכים אחרות? אולי פלישות מוגבלות ונקודתיות של יחידות מובחרות. אולי אולטימטום לפני הפצצת המנהרות, שלאחר שחמאס ידחה אותו ישראל תזכה ביותר לגיטימציה להמשך ההפצצות. אולי שימוש באמצעי לחימה שישראל לא השתמשה בהם עד כה, כמו חניקת יושבי המנהרות שתיאלץ אותם לצאת מהמחילות. נכון שדעת הקהל הישראלית מצפה לפלישה הקרקעית הגדולה. וייתכן שאסטרטגים צבאיים שיושבים עכשיו על המדוכה משוכנעים שזו הדרך ואין בלתה. אבל אולי כדאי שילמדו משהו מהכישלון הגדול, האדיר, של הקואליציה שגיבשה ארה"ב?
הדברים שנכתבים כאן לא באו לרפות ידי איש, לא לייאש ולא להחליש. חלילה. הדברים הללו באים להציג את הרקע. שום דבר לא אותו דבר. ארה"ב ובעלות בריתה תקפו את הטרור במרחק של אלפי ק"מ מגבולן. ולא יכלו לו. הסבל העצום שנגרם, בגלל ארגון טרור קטן, לא הועיל. ישראל נאבקת על טרור בגבולה. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיכשל. ודווקא כדי לא להיכשל, כדאי להקשיב לעצתו של נשיא ארה"ב: הכעס מוצדק. אבל לא הוא זה שצריך להדריך אותנו. אחרים נכשלו. והניסיון המצטבר, גם אם מדכא ומאכזב, לא נועד להכשיל אותנו. להפך. הוא נועד ללמד אותנו משהו. כדי שננצח. ואין לנו אלטרנטיבה אחרת. חייבים לנצח. ◼︎
