הם הקימו ומנהלים חברות מובילות במשק הישראלי, מנהיגים מאות ואלפי עובדים בארץ ובחו"ל, המוח הקודח שלהם לא מפסיק לייצר רעיונות ולמשוך משקיעים במיליונים, אבל עכשיו הם הניחו הכל מאחור, פשטו את הסניקרס ואת חולצות הנאוטיקה, עלו על ב' ועל מוד של "חייבים לנצח כי זו מלחמה על הבית", ודהרו אל חזיתות הדרום והצפון, משאירים מאחוריהם עובדים, מנהלים, לקוחות, הנהלות מעבר לים וגם הרבה מאוד סוגיות דחופות שאם הם מוצאים דקה, הם חוזרים לטפל בהן בשעות הקטנות של הלילה, כשמתאפשר. ולא, לא תמיד מתאפשר כי זה זמן מלחמה.
"בסוכות הייתי בחופשה בחו"ל עם המשפחה, חזרנו בשישי בחצות. יש לנו שני ילדים קטנים, ומהבוקר של השבת השחורה אני פה, בצפון. אצלנו כבר נלחמים ויורים כמה ימים, פחות מחכים כמו בדרום", אומר אור לנצ'נר, רב־סרן ביחידה קרבית. הוא מנכ"ל "ברייט דאטה", שמעסיקה 500 עובדים, קצת יותר מחצי מהם בישראל, ועוסקת בפיתוח תוכנות לטכנולוגיות איסוף מידע מהרשת, עם אלפי לקוחות בכל העולם.
"בחברה שלנו 12% מהעובדים יצאו למלחמה, ביניהם גם סמנכ"ל התפעול ועוד מנהלים ומנהלות שעלו על מדים. יש לנו גם עובדים ומשפחות שבני הזוג נמצאים בצבא והילדים לא במסגרות, אבל בהתחלה התנתקנו לגמרי מהכל, לאף אחד לא היה קשב למשהו אחר חוץ מהמלחמה, וגם לא בטריה. זה זמן מלחמה והוא ייקח כמה שייקח, כולנו מבינים את זה, העיקר לסיים אחת ולתמיד עם הדבר הזה ולפטור אותנו מהצרה הזו לעתיד לבוא".
ואיך החברה מסתדרת כשאתה מנותק קשר?
"החברה גדולה, לא צריך אותי כדי לפעול, מי שלא גויסו פשוט המשיכו לעבוד כמעט כרגיל, הם לא צריכים אותי כדי להתקדם. כשיצאנו מההלם פתחנו קבוצת ווטסאפ לכל עובדי החברה, ובכל פעם שאני שולח תמונות ועדכונים מהשטח כולם מאוד מבסוטים ונראה שזה מחזק אותם. המסר הוא שחלקנו במילואים עם נשק, והמילואים של כל השאר זאת השגרה, פחות בשביל העסק, יותר בשביל החוסן. התמונות שאני מעלה מכאן עוזרות לחבר'ה בעורף כי כולנו כאן עם המון ביטחון ומוטיבציה ובלי חששות, ואני מתרשם שבעורף המדינה בטראומה ומתעסקת בטראומה — אז אני רוצה לשלוח מכאן כוח לעורף: צריך לעבוד, העבודה חשובה. פתחנו את המשרדים לכל הילדים של העובדים, ומי שרוצה מגיע למשרדים. זה חשוב להיות ביחד גם אם התפוקה יותר נמוכה, זה בסדר. כל מי שצריך מקבל עזרה, מי שמכירים אנשים שנפגעו, מי שבני הזוג שלהם גויסו, וזה לא רק אצלנו. אני פוגש פה קולגות וזה ככה אצל כולם".
מה אומרים בחו"ל, קולגות, עובדים, לקוחות?
"שומעים מכל מקום רק תמיכה. קודם כל תיקשרנו החוצה ללקוחות רבים שאין שום פגיעה בעבודה, כי באמת אין שום פגיעה, מה גם שחצי מהעובדים בחברה לא נמצאים בישראל, וגם אצלנו למרות ההלם מתפקדים כרגיל. אנחנו מקבלים הרבה תמיכה משותפים, מלקוחות ומעובדים מעבר לים. יש תמימות דעים לגבי המצב. כולם נחשפו לזוועות ויש המון סבלנות ואמפתיה אלינו. בחברה עצמה מי שלא גויס עובד יותר קשה כדי לפצות על המחסור, אני חושב אפילו שהתפוקה שלנו יותר גבוהה מהרגיל למרות החוסר בעובדים".
אתה מפעילי המחאה והיום אתם מאלה שמנהלים את העורף האזרחי.
"אני לא מסתיר את הדעה שלי. אני קצין ומפקד, ובצבא לימדו אותנו לקחת אחריות. אנחנו לא רואים את המנהיגים עושים את זה. יש לי רצון שהם יגידו 'אני אחראי, אני אשלם את המחיר', אבל אין לי כבר ממש ציפייה. שמים את זה בצד ומתעסקים במשימה".
יכולות ניהוליות בעורף ובשטח.
"הכל מתחבר. הנה, כיוון שהמהות של העסק שלנו זה איסוף מידע מהרשת, תוך ימים הרמנו אתר עם ריכוז של פוסטים נגד ישראל ויכולת לדווח עליהם ישירות, וכל אחד תורם את הכי טוב שלו. פה לגמרי מרגישים את זה. אני עכשיו יושב ליד בכיר מרפאל, ובצד השני יושב אחד הבכירים של גוגל בישראל, וכל הגדוד מורכב מאנשים יוזמים וטובים כאלה. יש לנו בדיחה: 'תאתגרו אותנו במה שאתם רוצים – אנחנו נשיג את זה'. אנחנו יושבים ועושים סיעור מוחות, יש יוזמות שיצאו מפה וכבר נכנסו לתוך צה"ל, אני כמובן לא יכול להרחיב עליהן".
ומה הדיבור ביניכם, המנכ"לים?
"שכולנו מוכנים ולא משנה מה המחיר, שצריך לתת לנו לעשות את העבודה, וכן, אני יודע שיש שיקולים מדיניים, אבל יש גם מאות אלפי אנשים שגויסו והיכולות קיימות, ואנחנו לא רוצים לחזור לפה בעוד שנה שוב. אם אנחנו כבר פה, עם כל החששות, צריך לעשות מה שצריך לעשות, עד שנהיה מדינה שקטה אחת ולתמיד".
אתה מדבר על זה שאתם מוכנים למות.
"בסדר. לא חייבים לייחל לזה, אבל הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להיות פה שוב עוד שנה מהיום, זו המוטיבציה של כולם. גם ככה אנחנו פה כבר ביום ה־12 ויכולנו להשיג יותר. חבל".
אחד הדברים הטובים, אומר לנצ'נר, הוא שיש במקום שהוא נמצא קליטה מסוימת לאינטרנט, אז המפקדים והחיילים מצליחים להתעדכן, והלב שלהם מתחמם נוכח ההתגייסות האזרחית בעורף, גם של הציבור וגם של ארגונים שהיו פעילים במלחמה על הדמוקרטיה, כמו אחים לנשק שהקימו מרלו"ג בגודל של עיר קטנה ומטפלים בכל מה שאפשר להעלות על הדעת. לפני סיום השיחה הוא מבקש: "תכתבי את הכתבה עם אופטימיות, כי אנחנו באמת מרגישים סופר חזקים ועם המון ביטחון", ואני כמובן לא מצליחה לעצור את הדמעות. איזה אנשים יש במקום הזה.
"מבינים שזו מלחמת קיום"
"מאז שאני כאן בשטח, אנחנו מקפידים בהנהלת החברה בישראל, שאני המנכ"ל שלה, על זום יומי של חצי שעה, מתפקסים על הבעיות ומנסים לייצר המשכיות עסקית. למרות שאני כאן מפקד בשטח, אני מנסה להתחבר כמה שיותר לפגישות כדי לנהל, כי אי־אפשר להשבית לנו את היומיום. צריך להמשיך את העבודה הגלובלית עם כמה שיותר לקוחות — אז אונה אחת הולכת לצבא ואונה שנייה לעבודה", אומר משה ליפסקר, 51, מנכ"ל אימפרבה ישראל, וקצין מטה בכיר במילואים. חברת אבטחת המידע אימפרבה (imperva), מפעילה 17 אתרים ברחבי העולם (שניים בישראל) ומונה מעל ל־1,400 עובדים. לאחרונה היא נמכרה לחברת תאל'ס הצרפתית ב־3.6 מיליארד דולר.
מה אומרים העובדים השותפים והלקוחות מעבר לים?
"בעיקר מביעים דאגה, מבקשים שנשמור על עצמנו, נחרדים ונזעקים ממה שראו בחדשות, מהטירוף, ובעיקר מציעים לנו תמיכה נפשית בעוד אנחנו עונים שאנחנו חזקים, שהופתענו, אבל לא נוכרע. ובמקביל ממשיכים לעבוד. צריך לזכור שאנחנו מיומנים בחירום, עברנו קורונה, מלחמות, אנחנו יודעים לעבוד מרחוק ולנהל את החברה בצורה מרוכזת על ידי צוות מצומצם שמוציא הנחיות, ויודעים גם לתת תמיכה נפשית לעובדים שלנו, בעיקר מי שיש להם מעגל ראשון ושני מהנרצחים והנפגעים".
החברה, הוא אומר, גמישה ועוטפת את העובדים שקשה להם לעבוד עכשיו, ומנתבת אותם לאפיקי התנדבות, העיקר להכניס את האנשים לעשייה של משהו חיובי ולהסיח את הדעת מהזוועות. "אנחנו שומרים על קשר יומיומי עם כולם, עושים שולחנות עגולים וגם תמיכה אחד על אחד, כדי להסתכל לאנשים בעיניים ולראות מה הם צריכים".
ומה אתם מדברים ביניכם, הלוחמים בשטח. יש לצידך עוד רבים שעזבו את שולחן ההנהלה וירדו להגן על המדינה.
"כולנו מבינים שזו מלחמת קיום על המדינה ושאין לנו ברירה אלא להילחם. לכולנו יש ילדים שרוצים לגדול פה, אין דילמה בכלל".
ספר את זה לכל מי שקראו לכם בוגדים.
"אני וכל מי שסביבי כאן בשטח אומרים דבר אחד: השבת של 7 באוקטובר הייתה קו פרשת המים של מדינת ישראל. כל מה שהיה לפני זה לא קיים, זה לא רלוונטי מי בעד ומי נגד הרפורמה. קיבלנו את הסטירה של החיים, אנחנו במצב של להיות או לחדול ואף אחד לא מתעסק בנושא הישן הזה".
אולי הלוחמים לא. אבל הפוליטיקאים עדיין בפוליטיקה הישנה והקטנה.
"אני מגויס ולא יודע מה קורה בעורף. פה בשטח מי שמנהל זה צה"ל, והניהול הוא ברור וחדור מטרה. אנחנו בלי טלפונים ורוב הזמן עסוקים בעשייה. עברנו ממרחב הבעיה למרחב הפתרון, ואנחנו הולכים קדימה, מה שחשוב זה איך לנצח", הוא מדבר בטרמינולוגיה שמוכרת לנו משני העולמות — הצבאי והעסקי, שזה בדיוק מה שחסר כרגע לדרג הפוליטי, שעוד עסוק בלגזור קופונים על המצב וטרם לקח אחריות למעט בודדים מבין חברי הממשלה.
נטפליקס של ההסברה
עשרה לוחמים איבדה היחידה המובחרת שדוד נזרי משתייך אליה ביום הראשון של הלחימה, "ויש לנו גם 23 פצועים, חבר'ה שקפצו מהבית ישר כשראו את הסרטונים הראשונים. לא המתנתי, באתי ליחידה, וירדנו להילחם כצוות, שהתגייס לפני 15 שנה ומאז לא נלחם ביחד. חזרנו ואנחנו נלחמים בתור צוות".
ובדיוק בגלל זה אין עלינו.
"כן, אנחנו עם חזק, וננצח, אין לנו ארץ אחרת", אומר נזרי, 33, קצין ולוחם ומנכ"ל של חברת הייטק, שנמצא כרגע בחזית הדרומית. הוא גר בנופית, נשוי, אבא לשלושה (תאומים ותינוק). נזרי הוא הבעלים של מותג הספות "ספפי" וגם מנכ"ל ומייסד של FINGEL, אפליקציה למעצבים ומפתחי אתרים. לפני המלחמה החברה הייתה בשיאה של השלמת סבב גיוס מול שתי קרנות מובילות. רגע לפני חתימה התהליך הוקפא.
ומה קורה במשרדים?
"יש לי שותפים חזקים והחברה בנויה טוב. אני קרוע בין המשפחה, הצבא, עם ישראל והעסק, ומג'נגל בין העולמות. כולנו פה ככה. יש כאן הרבה מפקדים שהם מנכ"לים, יזמים שגייסו הרבה כסף, ואני מרגיש ביטחון שהם לידי".
אתם יותר לוחמים או יותר מנכ"לים, או שזה אותו דבר?
"זה אותו הדבר. לי יש בעסק שותף שמכסה עכשיו את הפערים, אבל יש כאלה שהם לבד והם מסיימים פעילות מבצעית ומתפנים בלילה להתעסק כמה שעות בחברה שלהם".
ומה הדיבור ביניכם.
"את צריכה לראות מה שקורה פה, אין דבר כזה. אנשים שאיבדו את החברים הקרובים ויודעים שזו לא עוד מלחמה, זו מלחמה על הבית. כל מי שיודע להחזיק נשק, בלי קטגוריה של גיל, מי שיכול וכשיר נמצא פה. לקחנו את האחריות ואנחנו ננצח — זה הווייב. אנשים היו יכולים גם לא להתגייס, להישאר בבית ולדאוג לעסק שלהם, אבל הם פה בלי שאף אחד קרא להם כי הם חוד החנית בצה"ל. אני גאה ביחידה שלי ואנחנו ננצח כי אין לנו ארץ אחרת".
תמיכה בלתי צפויה קיבל נזרי מהמפתחים האוקראינים שעובדים אצלו בחברה. "אנחנו בקשר שוטף, הם מוודאים כל יום שאני בסדר ודואגים לי", הוא אומר. "זה צוות שאני עובד איתם הרבה זמן, אמנם מרחוק, אבל הם אנשים שלי ואני מקבל מהם הרבה חום ואהבה. האוקראינים למודי קרבות כמונו, הם עברו ועוברים מלחמה ארוכה כמו זו שאנחנו נכנסים אליה עכשיו, והם מנהלים חיים תוך כדי מלחמה, כך שהם ממש איתנו ורוצים לראות את עם ישראל מנצח. מבחינתם, מדינת ישראל זה המותג הכי חזק שקיים היום, מותג של כוח והשפעה טכנולוגית ועוצמה צבאית, והם לא רואים שום מצב אחר חוץ מאשר שישראל מנצחת במלחמה. הם רוצים לראות את ישראל תוקפנית ומחזירה מלחמה לטרוריסטים. אני כמפקד מסביר להם שלמרות מה שחווינו, אנחנו עדיין מתפללים שיבוא השלום ונוכל לחיות בשקט, ואני סומך על המנהיגים שלנו שיידעו לעשות את המהלכים הנכונים".
אתה באמת סומך.
"אין לי יכולת כרגע להשפיע על זה, בואי נדבר כשהכל יעבור, את תראי דור אחר שבועט קדימה. עכשיו אסור שיהיה קרע בעם, הניצחון צריך להיות חד ומוחץ בכל גזרה. שכל אחד יעשה את התפקיד שלו וחשבון הנפש יהיה אחרי. אני מפקד ולוחם ביחידה והתפקיד שלי הוא שכל הלוחמים יחזרו הביתה בשלום אחרי שהשלמנו את המשימה", אומר נזרי, שבין לבין, גם הרים ביחד עם המתכנתים האוקראינים שלו ושאר עובדי החברה מערך הסברה שמאגד את כל הסרטונים שמעלים הישראלים לרשת. הוא קורא לזה בחיוך "נטפליקס של ההסברה".
"לירן היא העורף שלי"
ביום הראשון ללחימה גיא גיאור פשט את חליפת המנכ"ל והדוגמן שהוא בדרך כלל מסתובב בה, ועלה על מדים. מאז הוא בעוטף עזה, מפקד על פלוגה שמחלצת פצועים. גיאור, 43, נשוי לאושיית הרשת לירן כוהנר, אבא לשלושה, הוא המייסד והמנכ"ל של Easy2Give, שמספקת שירותים לאלפי זוגות שמתחתנים, כמו ניהול המוזמנים, שירותי הושבה באירוע, וניהול המתנות מהאורחים על גבי אפליקציה ואתר. "יחד איתי, עוד שני סמנכ"לים בכירים שלי גויסו. החברה כמובן לא פעילה כרגע, חתונות נדחו או התבטלו, וכל מה שעשינו זה לתת ללקוחות שירות חינמי כדי להודיע על כך לאורחים. היום פעם ראשונה דיברנו, ותכלס, אין לאף אחד מאיתנו זמן להתעסק כרגע בבעיות של העסק. נעשה את זה ברגעים הראשונים שתהיה הזדמנות".
אז העובדים בחל"ת?
"הם שוחררו לחופש, הענף כרגע נדם. אין מכירה קדימה של אירועים ו־90% מהחברה, כולל מנהלים בכירים, עסוקים בלחימה, כל אחד בגזרה שלו. זה מה שחשוב עכשיו. סיירתי בעוטף, ראיתי הכל, בגלל זה אני פה בגיל 43, בהתנדבות. יש פה 150% גיוס. הדבר היחידי הטוב שאפשר להגיד על הסיפור הזה הוא שאחרי שהעם היה מפורק במשך עשרה חודשים, בא חמאס ואיחד אותנו מתוך כאב".
ומה בבית? לירן, הילדים?
"בבית בהתחלה היה נורא קשה, הלם. אבל לירן אספה את עצמה והתחילה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב, שזה לשדר חשיבה חיובית ולעזור. היא עברה עם הילדים לבית של ההורים, ועכשיו היא מחזקת אותי, היא העורף שלי".
מג'נגל בין העולמות
איך מנהלים חברת בנייה עם מאות עובדים ואלפי פועלים בשטח, כשאתה במלחמה וחצי מהחברה במילואים? שמגר ואקנין, 37, מנכ"ל משותף של חברת הנדל"ן גשם החזקות — מהנדס מחוז צפון בפיקוד העורף, צוחק לפני שהוא עונה: "קשה, אבל שלוש שנים של קורונה חישלו את כולנו. למדנו לעבוד בצורה מבוזרת, הבעיה היא שחלק מהעובדים בבית עם הילדים, חלק מגויסים".
וחלק פלסטינים שלא מגיעים לאתרי בנייה.
"וסינים שלא מוכנים להגיע בלי מיגון, והרבה חברות כוח אדם שהחזירו את הפועלים למדינות המקור, וצוותים שלא מגיעים".
הפלסטינים יחזרו לעבוד פה בבניין?
"תהיה הפסקת אש והם יחזרו לעבוד. אנחנו יודעים איך זה".
שמענו על השיפוצניק מנתיב העשרה שסימן את כל בתי היישוב במשך שנים והיה מרגל של חמאס.
"ברור שחמאס החדיר לארץ מרגלים בתור אנשי עבודה, הוא משתמש בכל הכלים שיש לו. מה נעשה? נתחיל עכשיו לתשאל כל אחד? את זה שהמודיעין יעשה. בטוח שיהיה ריענון כוחות מסיבי בכל מה שקשור לנהלים".
גשם החזקות היא חברת נדל"ן יזמית ומבצעת, בעלת צבר פרויקטים מהגדולים בארץ עם למעלה מ־26,000 יחידות דיור בשלבי תכנון וביצוע, כ־260,000 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה וכ־1,000 חדרי מלון ב־26 ערים שונות בארץ, וואקנין לא מבין למה לא נותנים לו להמשיך לבנות. "כרגע אף רשות לא מספקת היתרי בנייה, טופסי ארבע, ואפילו לא אישורים לחבר בניינים לחשמל, ובטח שלא רוצים לראות פועלים פלסטינים בארץ".
בצדק.
"אבל יש בדואים, דרוזים, מולדובים וסינים שעובדים באתר, למה לעצור את זה? כל אלה יכולים לעבוד מצוין. אפשר להגיד לא להעסיק פלסטינים, מקבל, אבל למה להשבית ענף שהוא 25% מהתמ"ג? תנו לנו לאכלס בתים חדשים".
מה אתה בתור מנהל אומר לעובדים?
"שזו תקופה קשה, אבל שנצא מפה מחוזקים ושצריך לחזור לבנות כמה שיותר מהר".
ומה אתה עושה בפיקוד העורף?
"אני אחראי על המיגונים של כל מחוז צפון, ואנחנו עושים הכל כדי לחיות בשגרת חירום, שאנשים יחזרו לעבוד, שהמשק יחזור לפעילות כמה שיותר מלאה, זו המטרה העליונה".
אז מה לדעתך צריך לעשות אופרטיבית כדי שתחום הבנייה יחזור לפעילות?
"למפות פרויקט־פרויקט איזה קבלנים יכולים להמשיך לעבוד ואיזה לא, גם ככה יהיה עיכוב של חודשים עד שנתניע הכל מחדש. מפעל שחטף פגיעות לא יתחיל ישר אחרי הפסקת האש לשלוח לי ציוד. צריך גם לזכור שכל המנופים והמובילים מרותקים לטובת הצבא ופיקוד העורף, כדי לבצע ביצורים ומיגונים והובלות של טנקים וציוד צבאי. אין לי מנהלים – רק מי שיש להם פטור ממילואים עובדים, וזה לא הרבה".
"תהיו מנהיגים"
יואב יזהר־פראטו הוא מנכ"ל ושותף מייסד של Skai, חברה טכנולוגית בינלאומית שעיקר לקוחותיה ושותפיה הן חברות גדולות בארצות־הברית בתחום האינטרנט, ומעסיקה מאות עובדים בשבעה מרכזים בעולם. הוא משרת במילואים כקצין ביחידה מיוחדת, ובימים אלה הוא טעון במיוחד על ההתנהלות של הדרג הפוליטי. "אנחנו נמצאים בשעת המבחן הקשה ביותר של מדינת ישראל. העם הזה מדמם, בוכה וכואב, אנחנו קוברים ונלחמים, יודעים שחלק מאיתנו עוד ייהרגו ונקבור ילדים ואת עצמנו – ואיפה אתם, המנהיגים שלנו? מה זה הספינים האלה? איך אתם מסוגלים להמשיך לשחק בפוליטיקה ולהופיע בחליפות ולעשות תנועות ידיים ולהעלות פוסטים וסקרים, במקום לעזוב את השטויות, לשים בגדי עבודה ולהקים ממשלה רחבה שמייצגת את העם", הוא מזדעק.
"כמנהל, כלוחם וכמי שעוסק הרבה בעניין של פוסט־טראומה, יש לנו משפט: 'לא משנה מה קרה, אלא מה עושים עם זה'. ומה שאתם עושים זה פשוט אסון. תפסיקו להפריע. תהיו מנהיגים, תהיו מנהלים. איפה כל התשתיות, איפה ערכים לדוגמה? ראיתם פעם עסק מצליח שלא מושתת על ערכים? והאכזבה והכעס הם מכל ה־120 שנמצאים בכנסת, מכל צידי הקשת. ומי משלם את המחיר? מובילי מערכת הביטחון, שלוקחים אחריות, שמנהלים את המצב באפס ציניות ובנכונות לעשות כל מה שנדרש, עד כדי לתת את החיים, בטח את השגרה והיומיום והעסקים שלנו. בניגוד לפוליטיקאים, הצבא כן מבין את גודל המשימה, ולכן אני רוצה שנתהפך על ההנהגה שלנו ונכתיב להם — 'הנה זה מה שאתם צריכים לעשות עכשיו'. צריך שרשרת אנושית של כולם שתעלה לכנסת: ההייטקיסטים, הרבנים, הביטחוניסטים ולהגיד לכל ה־120 סתמו את הפה, תורידו את החליפות, תשאלו איפה אפשר לעזור ומשם נתחיל. ולהושיב אותם בכנסת מול התמונות של החטופים וההרוגים והאמהות והאבות ולהעיף מהם את החליפות של הציניות והפומפוזיות".
מה אומרים לך המשקיעים שלך?
"כל בורד המשקיעים שלי הוא מחו"ל. גם המשקיעים וגם אנחנו קודם כל חושבים איך לעזור לעובדים הנהדרים שלנו, ובגלל זה העבודה תהיה בסדר, כי האנשים טובים, אכפתיים, יש להם יכולות והם נותנים אחד בשביל השני. למזלנו, יש לנו גם משאבים לעזור לאחרים, ואנחנו פותחים דלתות וכיסים ולב ונותנים הכל. ולא רק אנחנו. כל מי שאני פוגש סביבי. ההתגייסות של האזרחים היא מטורפת. ולכן אני מודה על כך שיש עבודה, ולא מודאג מזה שאני פה והעסק ממשיך, כי יש לנו פשוט אנשים טובים במובן הכי בסיסי של המילה, שבניגוד לפוליטיקאים לא מחפשים טייטלים ולגזור סרטים אלא רק מחפשים לעשות. יש תקשורת, כנות, רעות – כשזה נמצא הכל מצליח, וכשזה איננו זה מסוכן, וזה מה שקורה לנו בהנהגה הפוליטית. אני נוסע עכשיו, כשאני מדבר איתך, מהשטח ללוויות, ועובר דרך השדות של המדינה. מדינת ישראל זה לא ביבי, זה הטבע, זה אנחנו, וצריך להקיא מעלינו את הציניות ואת הדברת, ולזכור איפה המצפן, האמת, הנכון, להמשיך ולא להתייאש".
אור לנצ'נר, ברייט דאטה: "אני מתרשם שבעורף האנשים בטראומה, אז אני רוצה לשלוח כוח לעורף. צריך לעבוד, העבודה חשובה. חשוב להיות ביחד, גם אם התפוקה יותר נמוכה, וכל עובד שצריך מקבל עזרה"
דוד נזרי, FINGEL: "את צריכה לראות מה שקורה פה, אין דבר כזה. אנשים שאיבדו חברים קרובים ויודעים שזו לא עוד מלחמה, זו מלחמה על הבית. כל מי שיודע להחזיק נשק בא. לקחנו את האחריות ואנחנו ננצח — זה הווייב"
דוד נזרי, FINGEL: "את צריכה לראות מה שקורה פה, אין דבר כזה. אנשים שאיבדו חברים קרובים ויודעים שזו לא עוד מלחמה, זו מלחמה על הבית. כל מי שיודע להחזיק נשק בא. לקחנו את האחריות ואנחנו ננצח — זה הווייב"
גיא גיאור, Easy2Give: "ענף החתונות נדם. אין מכירה קדימה, ו–90% מהחברה עסוקים בלחימה. אני בעוטף, בהתנדבות. יש פה 150% גיוס. אחרי עשרה חודשים שהעם מפורק, בא החמאס ואיחד אותנו"
שמגר ואקנין, גשם החזקות: "אף רשות לא מספקת היתרי בנייה, טופסי ארבע, אישור לחשמל. יש עדיין עובדים בדואים, דרוזים, מולדובים וסינים, למה לעצור ענף שהוא 25% מהתל"ג? איפה שאפשר צריך לעבוד"
