לפני 287 שבועות, כשהחלו אנשי חמאס להשתולל ליד הגדרות, החלטנו - אנשי "מסדר הדר" - להזדהות עם אנשי הדרום ולעזור להם. כך יצרנו משפחה מורחבת מופלאה של נשים ואנשים, קבוצה בעלת מיקוד ומטרה. בחרנו לעמוד ליד אנדרטת "חץ שחור" מול עזה. האנדרטה נקראת על שם פעולת התגמול בפברואר 1955, שבה נקבעו הערכים המרכזיים של צה"ל: מבצעים את המשימה ומביאים את כל החיילים חזרה, חיים, פצועים ומתים. הלוחמים ספגו אבידות כבדות, ביצעו את המשימה והביאו את כל החיילים בחזרה לשטח ישראל. החיים הביאו את הפצועים ואת המתים.
ל"חץ שחור" נזעקו אנשים מכל הארץ שביקשו למחות על כך שצה"ל ומדינת ישראל אינם מחזירים משדה הקרב של צוק איתן את סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי ואת סמל ראשון אורון שאול מגולני. אנשי "המסדר" הבינו כי מי שמפקיר לוחמים שיצאו להגן עליהם, מחריב את ערך הרעות. עמדנו בחמסינים ובקור, כשחמאס ירה רקטות, שרף שדות וצלף על חיילי צה"ל. קבוצה כזאת של אנשים שאתה רוצה לראות סביבך. ימין ושמאל, צעירים ומבוגרים, חקלאים ועירוניים, אנשי קיבוץ ומושבים, אנשי עמל באדמה ובהייטק, צעירי תנועות הנוער וצעירי המכינות. אנשי גוש קטיף שהקימו עצמם מחדש, אנשים משדרות, נתיבות, אשקלון, ירושלים, באר־שבע, כפר־סבא ורעננה. עמדנו שם במשך חמש שנים וחצי, זועקים את האמת הזאת, ורואים בעינינו איך החברה הישראלית מתרחקת מערכיה הבסיסיים, ממשיכה להפקיר את חייליה ומתפרקת לגורמים.
הבנו כי אנו התקווה של מדינת ישראל, שאנו ממלאים תפקיד היסטורי. צור, אחיו התאום של הדר, התעקש להשמיע תמיד את מילותיה של חנה סנש: "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות". בעשרות נאומים, היינו הגפרור שיצית לבבות, ויביא את החברה הישראלית אל ערכיה בחזרה. הבנו כי הדרישה להשבת הדר מציגה בפני העם וההנהגה את הדרישה לערבות הדדית, והבנו כי ההפרה המכוערת של הברית הזאת תגרום לצרות בעתיד. כל מי שדיבר, דיבר על זה. בעברית ובאנגלית. בכל דרך. מיה, מיכל, הרב איתמר. ראינו בעיניים כלות את ההנהגה ננעלת בתוך קונספציה הרסנית של "מעל הכל - שקט!"
× × ×
נחרדנו מהאתנן שישראל שילמה למרצחים, למרות שהחלו השריפות והחלו הצליפות. נסוגונו מהשדה שמול הגבול, לשביל הלבן. נטשנו את השביל הלבן לאחר שרקטה נורתה מעזה ופגעה באוטובוס ריק מחיילים. נכנסנו לתוך החורשה ושם עמדנו וסירבנו לסגת עוד. מולנו התחזק חמאס והלכה ונבנתה החומה, "המכשול הבלתי עביר". הפילוג הפך לנחלת הכלל, מגפה החלה, בחירות חוזרות ונשנות הרסו את החברה הישראלית, והדר ואורון, אברה והישאם נותרו נטושים מאחור.
בכל יום שישי, שעה לפני המועד, הגיעו נחום וארנה. הזוג הזה מניף את הדגל, תולה את השלטים ושם שני קומקומים ענקיים, האחד לקפה שאין בלתו, והשני תה. נחום, מעל 80, הקים את מושב שדות ליד ימית, גורש משם והקים את עין הבשור. איבד בן במלחמת לבנון הראשונה, ובנו יואב היה בכיתת הכוננות שהרגה את רוצחי חמאס שהסתערו על עין הבשור והניס אותם.
הגיעה משפחת טוויל משדרות, בנם איליה רוצה להיות כמו הדר, תלמיד חכם וצייר. הגיע בן שמונה וכבר חגגנו לו בר־מצווה. איליה הביא את המורה שלו שאמר, "להיות ביום שישי ב'חץ שחור', זה כמו ללכת למקווה לפני שבת".
הגיע יעקב מורדיש מיד מרדכי, הביא קלמנטינות ושתק. רק לאחרונה סיפר פתאום כי במלחמת יום הכיפורים איבד את אחיו התאום. "היינו ארבעה אחים בלחימה, כשקרא לי מפקדי ואמר לי, 'אתה חייב לחזור כי אחיך נהרג', שאלתי, 'איזה אח?' נסעתי במשאית מפאיד לרפידים מבלי לדעת את מי איבדתי מארבעת אחיי". במלחמת שמחת תורה, ניצל קיבוץ יד מרדכי בשל לוחמה עיקשת על הכביש למחסום ארז.
משדי אברהם הגיעו סבתא וסבא של דניאל טרגרמן, הילד בן הארבע וחצי שנרצח במבצע צוק איתן. מאשדות יעקב הגיעה באוטובוס אורנה שמעוני הנאבקת מאז מלחמת לבנון על הערכים שלנו. קוראת להשבת החיילים והאזרחים בשם ערך הרעות, ונוזפת לשווא במנהיגות הקוברת אותו. ביום הולדתה שרו לה "יום הולדת שמח" חברות מ"נשים עושות שלום" עם "נוער ריבונות" שהגיעו עם מטר וקצובר מקריית ארבע. הגיעה משפחת כהן מכל הדרום שאבי המשפחה ציווה להם לפני מותו, לעמוד ולעזור למשפחת "מסדר הדר" ב"חץ שחור". הגיע עופר ברעם שאיבד את בנו אביב, בחור אמיץ שהגן על ביתו ומשפחתו בלחימה בכפר עזה. "מי בכלל יודע איך מספידים מלאך?"
הגיעו אנשי ניר עוז. יפעת ובתה שי־לי, אלעד ומרגלית. יפעת ניצלה מהטבח בניר עוז כשהיא נמלטת מביתה ההרוס, כשתמונתה של בתה היפה, נשארה ללא פגע. מרגלית, אלעד וכל משפחתו עדיין נעדרים.
הגיע גיורא אלמוג הגנן בעל אלף התלמידים שהפליא להעלות על נס את ערכיה של ארץ ישראל היפה, איבד את משפחתו בהתקפת הרצח על כפר עזה. הגיעו אנשי סעד, ובהם דורית וצבוק רידר מסעד, שבנם דור עמד עם הוריו ואנשי סעד רבים ב"חץ שחור" לפני שגויס, השתחרר לפני חודשיים, ונרצח בבארי. הגיעה נירה שפק שעמדה איתנו ימים רבים, ונלחמה עד כלות במחבלי חמאס בכפר עזה.
הגיעו שי ונתן, האחד איש ימין תומך הרפורמה, השני מאנשי המחאה המובהקים. ב"חץ שחור" הם עומדים כאחים. הגיע ניסים המורה, המוביל את מורשתו ממלחמת לבנון עד הנה. ועוד ועוד, משפחה רחבה.
× × ×
כעת צריך לבנות את החברה הישראלית מחדש. זה תפקידנו ההיסטורי. אנו הגפרור שיצית לבבות. נילחם עליה ובעת ובעונה אחת נחזיר את כל חייליה ואזרחיה שבידי חמאס, חיים ומתים. החל מאורון והדר ועד הנה. אם נצליח במבצע הצבאי ולא נביא את השבויים, לא תוכל החברה הישראלית להתקיים. אם ניכנע לתכתיבי האויב, לא תהיה חברה ישראלית. לאחר שנשיב את שבויינו וננצח את חמאס, נבנה את החברה הישראלית בכוח החזון של "חץ שחור". חברה אמיצה שתקדש את הערבות ההדדית ותפוגג את הפילוג. ברוחו של הדר. ברוחו של דור, ברוחו של אביב, ברוחו של גיא אדמוני מכפר עזה. אביו סיפר כי בנו קיבל לפני זמן קצר דרגות סרן ונאם בפני מטה מפקדת אמ"ן ואמר שחמישה אנשים התוו את דרכו בחיים, הדר הראשון שבהם. הבחור נרצח וזוהה בעזרת הקעקוע "עוז וענווה". הסיסמה שהדר רקם על רצועת רובהו.
מוקדש לזכרו של אופיר, אדם אמיץ ורחב לב
לאחר שנשיב את שבויינו וננצח את חמאס, נבנה חברה אמיצה שתקדש את הערבות ההדדית. חברה ברוחם של הדר ושל דור, אביב וגיא, שנרצח בכפר עזה וזוהה בעזרת הקעקוע "עוז וענווה" - הסיסמה שהדר רקם על רצועת רובהו
