החלטת אופ"א לא אידיאלית, אבל היא הברירה הכי פחות גרועה כרגע, כי חייבים לחזור לשחק כדורגל. גם אם נארח בחו"ל, גם אם הלו"ז יהיה לא נוח, זאת חובה לחזור. אפילו חובה מוסרית. אין צורך להתבייש בכך ש"מתעסקים בכדורגל", כי חייבים לחזור לנהל שגרה עד כמה שהדבר אפשרי. המעשה הלא מוסרי הוא לשקוע ולעזור לאויבינו לפורר את החיים האזרחיים. חזרה לעיסוק בכדורגל היא תרומה למאמץ הלאומי, לא פחות. אם כולנו נהיה עצובים כל הזמן ונתעסק רק במלחמה, לא ננצח.
הכדורגל הישראלי כבר רגיל לארח בחו"ל, זה קרה בימי האינתיפאדה השנייה לפני 20 שנה. מכבי חיפה אפילו אירחה בקפריסין את משחקי ליגת האלופות. אין ברירה אלא לקבל באהבה את החלטת אופ"א, ולהתחיל להתכונן למשחקי הנבחרת כבר עכשיו. יש עוד פחות מחודש עד המשחקים, ולא נראה שהליגה תחזור לפני סוף נובמבר. עד אז אפשר לכנס את שחקני הנבחרת, אלה שמשחקים בקבוצות ישראליות, ולהתחיל מחנה אימונים בחו"ל. יש הזדמנות לעלות ליורו, היא תהיה קשה יותר עכשיו עקב הנסיבות - אבל זה עדיין אפשרי ויהיה הרבה יותר מתוק אם זה יקרה. חשוב לתת לאוהדי הכדורגל סיבה לחייך.
ולכן, החלטת אופ"א לא מעציבה ולא פוגעת בכדורגל הישראלי, אלא מעוררת אופטימיות גדולה ועוזרת לו להתחיל לחשוב על העתיד ועל החיים לצד מלחמה שעשויה להיות ממושכת. הראש עכשיו לא בכדורגל, אבל הוא צריך להיות בכדורגל. חובה לשמור על השפיות שלנו, אפשר להתחיל להתווכח על מי ראוי לזימון לנבחרת והאם ערן זהבי צריך לישון בחדר לבד. אין הסחת דעת יותר טובה מכדורגל, ואנחנו זקוקים לה. גם אם זה בחו"ל.
