קשה מאוד להפיג את החושך והתוהו ובוהו הגדול שכיסה את שמי ישראל ב־7 באוקטובר. נקודת אור אחת קטנה, שבימים אלה נהפכת גדולה יותר ויותר, נמצאת דווקא מעבר לים – בצפון אמריקה. יהדות ארה"ב וקנדה התגייסה מאז תחילת המלחמה למפגני תמיכה אדירים, כאלו שעצימותם לא נראו עשרות שנים.
דווקא בעידן שבו נהוג לטעון שהיחסים בין הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם לישראל נמצאים בירידה – מאות אלפים יוצאים לרחובות, משתתפים במפגני הזדהות, תורמים מיליונים על מיליונים של דולרים ומזועזעים, עד עמקי נשמתם, מהאלימות הפושעת נגד יהודים דווקא בארצם.
"ישראל לא צריכה מאיתנו רק משאבים ותמיכה הומניטרית", מספר אריק פינגרהאט, נשיא ומנכ"ל ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA) – "היא צריכה גם תמיכה מהקהילות שלנו, עזרה מאיתנו כדי שישראל תוכל להילחם עד הסוף. אם אין תמיכה פומבית של הקהילות היהודיות בישראל, התמיכה בקונגרס ובבית הלבן לא תימשך. אנחנו מגייסים את הקהילות באמצעות הפדרציות. קיימנו בשבוע הראשון ללוחמה 120 עצרות תמיכה בישראל, כל אחת כללה לא רק יהודים, אלא גם בכירים. ננסי פלוסי דיברה באחת מהן".
אך התמיכה שמקדמים יהודי אמריקה למעננו היא לא רק בבית הלבן – אלא גם ברחוב. "יש את סיפור הפיצוץ בבית החולים בעזה. אנשים מאשימים את ישראל, ואנחנו יודעים שזה לא נכון", מוסיף פינגרהאט. "חייבים לקרוא בכל קהילה לגבות את ראש העירייה שתומך בישראל, להגיד לו 'ראית את הסיפור הזה, אבל הוא לא אמיתי'. כל פדרציה קשורה במרכזים קהילתיים, הם יושבים עם ראש העירייה המקומי ועם חברי הקונגרס של האזור. צריך להשפיע עליהם".
146 הפדרציות, שכל אחת מהן מרכזת קהילה יהודית בצפון אמריקה, תרמו לדברי פינגרהאט כמות אדירה של כספים למען ישראל: "הצבנו מטרה של 500 מיליון דולר. אחרי תשעה ימים גייסנו כבר 388 מיליון דולר, והמספר יגדל. 50 מיליון דולר כבר חולקו".
ולאן הכסף היהודי־אמריקאי הולך?
פינגרהאט: "המטרה הדחופה כרגע היא דיור ומחסה לאלו שפונו, טיפול בטראומה, סיוע למקרי חירום, בתי חולים וכל המוסדות שדואגים לאנשים. לאחר מכן גם השיקום, כל צורכי הטראומה ימשיכו הרבה זמן".
ומה לגבי המיעוט של יהדות ארה"ב שלא תומך בישראל? ראינו הפגנה עם מאות עצורים שקראו נגד מה שחלקם כינו "ג'נוסייד" בעזה.
"אני רוצה להיות ברור – 'קול יהודי לשלום' (הארגון המרכזי שהוביל את ההפגנה בוושינגטון) – הוא לא חלק מהקהילה היהודית. העובדה שהם משתמשים ב'יהודי' בשם שלהם היא בזויה, הם לא חלק מהקהילה שלנו ולא מייצגים שום דבר. זה אחוז קטנטן, צריכים לגנות אותם".
השינוי המהיר אי פעם
עד פרוץ המלחמה היה נראה שיהדות אמריקה מתרחקת מישראל – בעיקר בקרב הדור הצעיר. סקר מכון פיו משנת 2020 מצא כי רק כמחצית מהיהודים מתחת לגיל 30 ציינו קשר רגשי לישראל בעוד בקרב מבוגרים יותר המספר עמד על מעט יותר משני שלישים. אבל נראה שהתמונה משתנה בקצב מהיר ביותר בעקבות המלחמה. "בפעם הראשונה צעירים יהודים נתקלים בשנאה גסה – בנוגע לסיטואציה שנראית כל כך ברורה, ברור שזה לא מוסרי לרצוח יהודים", מספר עמיאל הירש, רב בית הכנסת ע"ש סטיבן ווייז במנהטן. "עבור הרוב הגדול של יהודי אמריקה זו נקודת שינוי".
מה גרם לשינוי הזה לדעתך, שלא יכולנו לדמיין לפני שבועיים?
הרב הירש: "הרבה דברים קרו שלא יכולנו לדמיין, גם בישראל. יש פה התעוררות של הרוב המוחלט. הסיבה להתעוררות היא ההבנה שיש סכנה קיומית ליהדות העולם. יהדות אמריקה עברה טראומה – יש בני משפחה של יהודים אמריקאים שנהרגו ונלקחו כבני ערובה. ישנם מאות אלפי יהודים באמריקה שיש להם חברים ומשפחה בישראל. אבל זה מעבר לזה – זו גם התגובה האנושית למה שקורה, וגם הטראומה ההיסטורית – כל הטראומה של פוגרום, גירושים, שואה, השמדה – הם חשבו ששרידי העבר לא יופיעו מחדש, בטח לא בארה"ב".
אנטישמיות.
"כן. יש עלייה אדירה באנטישמיות ובשיח שנאה נגד מוסדות יהודיים. אפילו בבתי ספר אנשים רואים את זה, הם פוחדים שמשהו יסודי בתרבות המערב נמצא בסכנה. אנחנו מתמודדים נון־סטופ עם אנשים בטראומה, הורים שדואגים לילדיהם, אנשים בכאב ובאבל. התפקיד שלנו זה לנחם אותם, לתת להם תקווה, להבטיח שננצח בסוף. צריך לזכור שרוב יהודי אמריקה נמצאים בבתי הכנסת, התפקיד של רבנים כיום בקהילה היהודית האמריקאית הוא חיוני".
ד"ר זהר רביב, סמנכ"ל החינוך העולמי של תגלית, רואה הזדמנות בהתקרבות המפתיעה כמעט של יהודי אמריקה: "אני עוד לא רוצה להתנבא על סוג של מערכת יחסים ארוכת טווח, אבל כן צריך לומר שזה היה wake up call שניער יהודים לכל אורך הספקטרום האידיאולוגי באמריקה ובכל העולם. האסון הנורא הזה יצר המון בלבול, כעס וזעם, אבל הוא גם יצר - וזה מאוד חשוב - חידוד מוסרי חסר תקדים".
מסר למשפחות החטופים
"אין מילים", אומרת אנג'לה וורניק בוכדל, הרבה של בית הכנסת "סנטרל" במנהטן ואחת מהמנהיגות הדתיות המובילות ביהדות ארה"ב, בדרשה שלה שהכתה גלים גם בישראל: "איך יכולות סתם מילים לתאר את הברבריות של מאות טרוריסטים מחמאס שנוהרים לתוך ישראל ללא כל מטרה מלבד לצוד ולרצוח יהודים – בביתם, בתחנות אוטובוסים, בפסטיבל מוזיקה".
באותה דרשה, שנשאה בקבלת שבת בשבוע שעבר, יצאה בוכדל נגד הניסיון להגן על הטרוריסטים בכינויים כגון "לוחמי חופש", ביקרה נשיאי אוניברסיטאות באמריקה שלא גינו באופן חד־משמעי רצח יהודים והביעה זעם על אלו ש"האשימו ילדים חסרי הגנה, בני נוער בפסטיבל מוזיקה או ניצולי שואה ברצח שלהם – פשיטת רגל מוסרית וצביעות שלא יכולתי להאמין שקיימת".
הופתעת שהדרשה שלך עוררה התייחסות בישראל?
הרבה בוכדל: "האמת היא שרק הבוקר התחלתי לקבל תגובות מישראלים. זה היה ויראלי באמריקה – ויראלי לדרשה – מאוד מהר. היו מעל 70 אלף צפיות עד עכשיו – לדרשה זה הרבה. ידעתי שזה התרחב כשלארי סאמרס, נשיא הרווארד לשעבר, אמר לי שהוא צפה בדרשה". סאמרס, שכיהן גם כשר האוצר האמריקאי, הביע ביקורת קשה על השתיקה של האוניברסיטאות כלפי הטבח של חמאס.
הרבה בוכדל, כפי שהיא עצמה מעידה, לא מרבה להתראיין. אבל הפעם היה לה חשוב לומר לעם בישראל – אתם לא לבד: "תמיד ידעתי שהעם היהודי חולק טקסטים משותפים והיסטוריה משותפת. אבל המלחמה גורמת לי להבין שאנחנו גם חולקים ייעוד משותף – שהוא כבול וקשור יחדיו, בדרך שאני לא חושבת שהערכתי בעבר ושיהודי אמריקה העריכו בעבר. העתיד שלנו קשור זה בזה באופן מאוד מציאותי. אנחנו איתכם. אנחנו המשפחה שלכם ואוהבים אתכם. ניתן לכם את התמיכה ואת כל מה שיש לנו, את הכסף שאנחנו יכולים לתת, ואת התפילות – כי אנחנו עדיין עם אחד (שנינו היינו בדמעות בנקודה זו)". על שחרור שתי החטופות האמריקאיות: "אנחנו אסירי ואסירות תודה על החזרה של האמא והבת. אנחנו יודעים שמשפחה אחת סוף־סוף תוכל לנשום, אבל לא נפסיק להתפלל ולהתחנן עד שכולם ישוחררו".
רצית גם לומר משהו במיוחד למשפחות החטופים, שהזכרתם בתפילה ביום שישי.
"נכון. בערב שבת כולנו היינו חלק מקמפיין תמיכה שבמסגרתו אנחנו לובשים סרטים כחולים על דש הבגד עד שהחטופים יחזרו הביתה. בערב שבת, אלף מתפללים ומתפללות, שרנו ביחד את התפילה 'אחינו' למען שובם. אנחנו מתפללים למענם וזוכרים אותם, ומזכירים אותם לעולם, באמצעות הסרטים שאנו עונדים והתמונות של החטופים שהצגנו בתפילה".
את חוששת שיש סיכוי שישראל לא תתקיים?
"כן. אני דואגת. ישראל היא נס מלכתחילה. אם לא הייתי דואגת, לא הייתי שמה לב".
איך את מסבירה את ההתקרבות המדהימה של יהדות אמריקה לישראל בימים אלה?
"זה מעניין – אפילו תנועת המחאה נגד המהפכה המשפטית הייתה 'נקודת כניסה' לאנשים להבין – 'אה, יש הרבה ישראלים שנלחמים על סוג של ישראל שגם אני רוצה לראות'. לפתע, אנשים שהיו פחות קשורים לישראל מצאו דרך להיות יותר קשורים. זה החל עם תנועת המחאה נגד המהפכה המשפטית, וזה נמשך. איך שהמתקפה הזאת קרתה, הבן שלי אמר לי – אמא, לא הבנתי, כשאני רואה את ישראל ככה, אפילו לא ידעתי כמה אכפת לי, כמה אני כועס. אנשים שמים דגלי ישראל במדיה החברתית. יש תחושה של חיבור עמוק שכמעט לא ראיתי בחיי".
יש משמעות לזה שהחברה היהודית־אמריקאית היא ליברלית יותר?
"כן. כאן זה המקום שבו יש קצת חוסר קשר בין שתי הקהילות. בזמן המחאה שמעתי כל כך הרבה ישראלים שאומרים – 'אני מאמין בערכים החילוניים שלי, לא היהודיים', והייתי מבולבלת מזה – שוויון, חופש לנשים, להיות פרו־להט"ב – מבחינתי אלו ערכים יהודיים. יהודים בישראל מרגישים שזה לא ערכים יהודיים ולכן הם צריכים להיות חילונים. זה מעציב אותי שזה לא יכול להתקיים עוד, שיהדות זה להאמין בזכויות לכולם. אלו הם ערכים יהודיים. אפשר למצוא את כולם בתורה".
איציק שמולי, מנכ"ל פדרציית ניו־יורק בישראל: "אנחנו הגב שלכם ואנחנו לא הולכים לשום מקום עד שישראל תנצח. בתוך שבוע בלבד גייסה הקהילה היהודית בניו יורק כחצי מיליארד שקל כדי לתמוך ביישובי העימות בדרום ובצפון, בבתי החולים ובארגוני ההצלה והחירום ובכוחות הביטחון, וזו רק ההתחלה".
לפי הליגה נגד השמצה, ביום תחילת הלחימה חלה עלייה של כ־488 אחוז בהודעות מאיימות ואלימות כלפי יהודים, ישראלים וציונים בערוצי טלגרם. מאז ה־7 באוקטובר ועד ה־16 בחודש חל זינוק של 24 אחוז בתקריות אנטישמיות שתועדו באמריקה בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, חלה עלייה של 470 אחוז בתקריות אנטישמיות שקשורות בישראל (9 בשנה שעברה, 43 השנה). בסקר שנערך עוד לפני המלחמה נמצא שלפחות 10 מיליון אמריקאים הראו רמות גבוהות של אנטישמיות. בזמן שישראל נלחמת, גם יהודי ארה"ב נלחמים למעננו, ועל עצמם. ראוי שנילחם גם אנחנו, ככל האפשר, למענם. •
