עו"ד ג'ון דה פריס, יו"ר חוג אוהדי אברטון בישראל, הפנה לפני מספר ימים את תשומת לב המועדון לכך שמשפחת קוץ מכפר עזה - שנרצחה כולה במתקפת הטרור של חמאס - הייתה אוהדת הקבוצה. האב אביב והבנים יונתן ויפתח אפילו ביקרו בליברפול בחודש שעבר והצטלמו על הדשא בגודיסון פארק. הסיפור נגע לליבם של אנשי אברטון, שענו כי במשחק הבית הבא, ב־1 בנובמבר מול ברנלי בגביע הליגה, המשפחה תונצח בתוכנייה ועל מסכי הענק באצטדיון. אבל בעוד הכחולים של העיר החליטו לפתוח את הלב עם מחווה לאוהדים שנרצחו, האדומים עשו את ההפך המוחלט.
אברטון התארחה אתמול באנפילד אצל ליברפול לדרבי, והפסידה 2:0 מצמד של מוחמד סלאח. לא רק שביציעים הונפו דגלי פלסטין (למרות האיסור של הפרמייר־ליג שנגע גם לדגלי ישראל), אלא שרותם זמורה, אוהד ישראלי של ליברפול, סיפר כי המועדון מנע תליית שלט המנציח ארבעה אוהדים שנרצחו במתקפה ונהרגו במלחמה - רועי מונדר, נטע אפשטיין, יובל יפה ואורי טשרניחובסקי.
"דגל פשוט, לזכר חברים לקבוצה שנרצחו", צייץ זמורה. "אין פה פרובוקציה, אין אמירה פוליטית. כלום. דגל לזכרם. הדגל הזה הוחרם על ידי המועדון דקות אחדות לפני הפתיחה, עוד לא ברור באיזו טענה, אבל זה לא משנה. תכירו, מועדון של בוגדים. יאללה אברטון". בעקבות המקרה רבים מאוהדי ליברפול בישראל הגיבו בזעם ברשתות החברתיות.
בשיחה עם "ידיעות אחרונות" ו־ynet הוסיף זמורה: "אנחנו עובדים על זה כבר יותר משבוע עם חברים מאנגליה וחבר ישראלי שתלה את השלט. הכנסתו לאצטדיון אושרה על ידי האבטחה, מאחר שהוא עומד בכל התנאים שפורסמו על ידי המועדון. בשלב הראשון אחד מאנשי האבטחה אפילו אישר את תליית השלט, אבל לאחר שביקשנו להעביר אותו למקום אחר, העלו את הנושא להתייעצות עם האחראים - והוחלט שאסור לנו להניף אותו".
יצוין כי באנפילד וביתר משחקי המחזור עלו השחקנים עם סרטים שחורים וקיימו דקת דומייה, אם כי כזו שהוקדשה "לזכר הקורבנות משני הצדדים".
הפחדנות של ההתאחדות האנגלית
ומליברפול ללונדון. צ'לסי היא המובילה באנגליה בכל הנוגע למלחמה באנטישמיות, והמועדון פועל רבות בעניין, אבל כנראה שגם שם היה פחד להרגיז מישהו. נכון, צ'לסי אכן הוציאה סוג של הודעה מרוככת לפני כשבוע ("המועדון עצוב מאוד מאובדן החיים העצום במתקפות על ישראל"), אבל האירוניה היא שאחרי שקראה באותה הודעה להילחם באנטישמיות, הקבוצה ביקשה ממועדון האוהדים הישראלי להסיר את השלט הקבוע שלו בסטמפורד ברידג', או לעצב אחד חלופי ללא מגן דוד - ולכך האוהדים סירבו. בפייסבוק של מועדון האוהדים נכתב: "לצערנו, לאור העובדה שזו הוראה מלמעלה של הליגה, בצ'לסי אמרו לנו שהם יהיו צריכים להוריד את הדגל כל עוד ההוראה תקפה". נדגיש: מדובר בשלט שתלוי שם כבר שמונה שנים.
גם טוטנהאם מזוהה עם הקהילה היהודית בלונדון, אך ב"טיימס" דווח כי הקבוצה פנתה לאוהדיה וביקשה לא להביא דגלי ישראל למשחק מול פולהאם. זהו עוד מועדון שהוציא הודעה מכובסת (גינה את "האלימות הברוטלית נגד אזרחים" בלי להזכיר ספציפית את הישראלים שנרצחו), ומסתתר מאחורי החלטת הפרמייר־ליג.
הכל חוזר בעצם אל ההתאחדות האנגלית. היא שקלה להאיר את וומבלי בצבעי דגל ישראל לפני המשחק בין אנגליה לאוסטרליה, אבל כפי שפורסם, אנשיה ככל הנראה פחדו להביע הזדהות עם אחד הצדדים ואחרי ימים של דיונים פסלו את הרעיון. הקהילה היהודית, כמו גם התקשורת, הטיחו בהתאחדות ביקורות חריפות בעקבות זאת.
בסוף השבוע, כנראה משום שאנשי ההתאחדות לא ציפו לעוצמת התגובה, מנכ"ל ההתאחדות מארק בולינגהאם הסביר את קו המחשבה: "אני מבין שההחלטה הכאיבה לקהילה היהודית, שהרגישה שהיינו צריכים להביע יותר תמיכה. זו הייתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שנאלצנו לקבל, והדבר האחרון שרצינו זה להוסיף לכאב. אנחנו לא מבקשים מאף אחד להסכים איתנו, רק להבין אותנו. הכדורגל צריך לפעול למען שלום ואנושיות, ועלינו להביע חמלה כלפי כל הקורבנות התמימים של הסכסוך האיום הזה, במיוחד נשים וילדים. הסכמנו על כך עם כל גורמי הכדורגל באנגליה".
וכך, ההתאחדות והפרמייר־ליג הלכו בין הטיפות. חס וחלילה שמישהו בצד הערבי־מוסלמי, שמזרים הון לכדורגל, ייפגע ויחשוב שהאנגלים תומכים בזכותה של ישראל להתגונן בפני מחבלים או חשים צער על כך שילדים נטבחו בבתיהם. באנגליה גם קיימת אוכלוסייה מוסלמית אנטי־ישראלית עצומה – אבל זה גם קו המחשבה של פיפ"א ואופ"א. איש לא יודה בזה בקול רם, אבל לנוכח הדומיננטיות והכיסים העמוקים של קטאר, סעודיה והאמירויות, מי שמציב עצמו בצד "המרושע" של ישראל מסתכן בייבוש.
