נפתח בבוחן קצר מבלי להיעזר בויקיפדיה. כמה מכם יודעים מהן הסמכויות של משרד המודיעין? (התשובה – בפועל, אין). או, מהם גבולות הגזרה של פעילות משרד המורשת אל מול משרד ירושלים והמסורת? (וזה עוד לפני שמכניסים למשוואה את הרשות לזהות יהודית). ואולי, מה מפריד בין "משימות לאומיות" לבין "נושאים אסטרטגיים"? במבחן המציאות, כפי שמוכיחה היעלמותם של מרבית השרים בשעת החירום, ההבדלים זניחים. עם זאת, העלות לציבור – היא דווקא גבוהה. מאוד.
כעת, בממשלה מכהנים 37 שרים ועוד חמישה סגני שרים. זאת לאחר שאתמול אישרה הממשלה במשאל טלפוני דחוף את ביטול משרד ההסברה והעברת התקציב שלו, שעמד על כמעט 24 מיליון שקל, למינהלת תקומה לשיקום יישובי עוטף עזה. "הפעלת משרד ממשלתי היא עניין יקר, ועם ישראל זקוק לכל שקל", הסבירה לפני עשרה ימים את החלטתה להתפטר השרה גלית דיסטל אטבריאן. "כשאני רואה את משרד ההסברה שהתרוקן מהסמכויות שניתנו לו מלכתחילה – אין לי אלא להודות ביושר שכל יום בו הוא מופעל מעתה ואילך מהווה בזבוז של כספי ציבור. בקונסטלציה הנוכחית המשרד הזה לא יכול לתרום למדינה תרומה משמעותית, וטובת המדינה חשובה לי יותר מהכל".
הדברים שאמרה השרה לשעבר באומץ לב נכונים, כאמור, לעוד שורה של משרדי ממשלה מיותרים שתקציביהם, הנאמדים ביחד בכמיליארד שקל, יידרשו כעת יותר מתמיד כשישראל בתחילתה של מלחמה ארוכה ומורכבת. כך, למשל, אפשר להתחיל מסגירת משרדו של סגן השר במשרד רה"מ אבי מעוז, שמחזיק בתקציב של לא פחות 285 מיליון שקל לטובת הרשות לזהות יהודית. משרד מיותר נוסף הוא משרד המורשת בראשות עמיחי אליהו, שקיבל תקציב של 74 מיליון שקל לשנת 2023, וסכום זהה לשנת 2024. גם המשרד לעניינים אסטרטגיים של רון דרמר קיבל תקציב של 24 מליון שקל לכל שנה. דרמר ללא ספק שר מוכשר מאוד ומשמש אולי כיועץ הבכיר ביותר לרה"מ נתניהו, אבל בעת הזאת – אין צורך אמיתי במשרד שלו, והוא יכול להמשיך לעבוד מלשכת רה"מ ולחסוך עשרות מליוני שקלים. 134 מיליון שקלים ניתן להפנות גם מסגירת משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של אורית סטרוק, ומיליונים נוספים מביטול משרדה של השרה מאי גולן והפיכת הרשות לקידום מעמד האישה ליחידת סמך במשרד רה”מ.
גם מכינוס סמכויות למשרד החוץ ניתן לחסוך סכום לא מבוטל. כך, למשל, המשרד לשיתוף פעולה אזורי של דודי אמסלם נחשב כבר שנים למשרד מיותר, שניתן היה להפוך למחלקה במשרד החוץ עם חיסכון של כ־21 מליון שקל כל שנה. בנוסף, יש לא מעטים בממשלה שסבורים שגם משרדו של עמיחי שיקלי – משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי – הוא מיותר, וכי ניתן היה לחסוך 56 מיליון שקל בתפוצות ו־106 מיליון שקל בשוויון החברתי בשנה הבאה, ולהעביר את התפוצות והמאבק באנטישמיות למשרד החוץ. שיקלי עצמו הודה בראיון לגלי צה"ל שנבון לבטל משרדי ממשלה שלא מייצרים ערך. ההוכחה היא שמאז פרוץ המלחמה מבצע משרדו של שיקלי פעילות הסברה בעיקר בקהילות יהודיות בעולם ובדמות חמ”ל לעיתונאים בשדרות, וגם הוציא לחו"ל משלחות של משפחות חטופים – שום דבר שמשרד החוץ לא היה יכול לעשות בתקציב קיים. בתקופה הזאת עולה גם השאלה האם יש הצדקה לקיום המשרד לענייני מודיעין של השרה גילה גמליאל שקיימה מאז תחילת המלחמה מספר ריאיונות לתקשורת הזרה. זאת, כאשר תקציבו הוא כ־25 מליון שקל לשנה, בעוד הוא כלל אינו אחראי על אף אחד מגופי המודיעין בישראל.
מיליוני שקלים נמצאים גם במינויים הזוטרים יותר של שרים בתוך משרדים, ושל סגני שרים, שנעשו במסגרת חלוקת ג'ובים ודאגה לסקטורים שונים. כאן יש מקום לציין את לשכת סגן השר במשרד רה"מ אורי מקלב, את השר במשרד החינוך מטעם ש"ס חיים ביטון, ואת הפיצול בין הרווחה והעבודה שהביא שר נוסף לעולם, יואב בן צור, כשאין שום סיבה ששר הרווחה יעקב מרגי לא יהיה אחראי גם על זרוע העבודה. גם ביטול משרדיהם של חמשת סגני השרים יוכל להניב 15 מיליון שקלים. וכשזה המצב, נותר רק להחליט מאיפה להתחיל.
