דודו מיכאלי פונה כבר בעבר מהמשק שלו ביישוב גדיד בגוש קטיף, ועכשיו הוא עומד מול ההרס והחורבן של המשק לחקלאות אורגנית שהקים במקומו לפני 18 שנה ליד זיקים. "אין לי כוח להתחיל פעם שלישית אם חס וחלילה המשק יקרוס", הוא אומר בכאב. "אנחנו נלחמים כדי לשרוד, לאחוז בקרש הצלה בתוך המלחמה".
קרש ההצלה הגיע בתחילת השבוע בדמות עשרות מתנדבים, שהגיעו מכל רחבי הארץ כדי לעזור בעבודת הקטיף בעקבות פוסט נרגש שהעלו בניו דרור ואורן לפני כניסת השבת האחרונה: "אנחנו משק חקלאי בקיבוץ זיקים שבעוטף עזה, שממש ממש חייב עזרה בשתילה, בקטיף ובמיון בבית האריזה. מבקשים מכל מי שיכול לבוא לעזור".
1 צפייה בגלריה
yk13649055
yk13649055
(צילום: דנה קופל)
מיכאלי הופתע לראות כבר בשעת בוקר מוקדמת את המתנדבים הראשונים, שמספרם גדל והלך והגיע לכ־80 איש שהגיעו מכל רחבי הארץ והצטרפו למספר עובדות בדואיות מיישובי הנגב.
מיכאלי הודה למתנדבים: "אני מאוד נרגש שהגעתם למרות שפה מסוכן ויש עדיין אזעקות". הוא הגיע להבנה עם צה"ל, שהכריז על האזור שטח צבאי סגור, לאפשר למתנדבים להגיע לעבודה במשק. מיכאלי מתדרך אותם כיצד לשלוף את החסה, הקולרבי והשומר מהאדמה, ולהניח בארגזים שפוזרו בצמוד לערוגות. עשרות מתנדבים עירוניים, שהקשר היחיד שלהם לחקלאות זה אולי העציץ בבית, התפזרו והחלו לקטוף בהססנות, אבל ככל שחלפו השעות הם עשו זאת כבר במקצועיות כאילו הם חקלאים ותיקים.
ליאור אקנין, בן 50 מתל־אביב, כורע על הברכיים בין הערוגות וקוטף קולרבי. "לקחתי יומיים חופש מהעבודה בשדה התעופה והגעתי לעזור בקטיף, זה המעט שאני יכול לתרום למדינה ולחקלאים". לידו עובד ארי נתיב, בן 70 מרעננה. "קפצה לי מודעת העזרה של המשפחה, ובשעה שבע בבוקר כבר הייתי בשטח. קברתי אחיין, סרן בסיירת נח"ל שנפל במלחמה לפני שבועיים, והחלטתי שאני מגיע לתרום בעוטף".
מדובר במצב מורכב שכולל סיכון ביטחוני. עדות לכך קיבלו המתנדבים אתמול בבוקר כאשר לא פחות מ־120 מהם הגיעו לעזור - אבל לא הורשו להיכנס בעקבות הסריקות הביטחוניות בזיקים.
מיכאלי: "ההתגייסות של עם ישראל לנסות להציל את מה שנשאר באדמה שלי מדהימה ומרגשת. למעלה מ־40 תאילנדים עזבו את העוטף וחלקם טסו חזרה הביתה. עבודת האדמה זאת הנשמה שלנו. לא מסוגל לחשוב שבפעם השנייה המשק שלי יימחק ואצטרך להתחיל מחדש, אבל עדיין לא הרמנו ידיים".
מיכאלי מעלה את טון הדיבור: "לעומת המתנדבים, ההנהגה במדינה שלנו וגם השלטון המקומי אפילו לא שואלים 'חברים, מה צריך, מה אפשר לעזור'. גם היום, יותר משבועיים אחרי שמחבלים רצחו וזרעו הרס וחורבן, שרי ממשלת ישראל וההנהגה שלנו מנותקים. אני מצפה לטלפון או ביקור של שר החקלאות אבי דיכטר. עד היום לא קיבלתי את הפיצוי ממבצע מגן וחץ".

יורם קם מהשבעה על בנו וחזר למטע

שחר קדמן (34) ז"ל ממושב ישע נרצח ב־7 באוקטובר בכניסה לקיבוץ ניר עוז, אחרי שנמלט ממסיבת טבע ליד קיבוץ נירים. שחר הוא בנם של רונית ויורם קדמן, חקלאים ותיקים ומוכרים באזור ממושב ישע, ולהם יש 125 דונם של מטעי רימונים. למרות האסון הכבד, מיד בתום השבעה קם אביו וחזר לעבוד בקטיף. "צריך להמשיך הלאה. זה הדבר הכי נכון. זה מה ששחר היה רוצה", אמר.
שחר, שעבד בחברת "טרה", היה נשוי לאיילת ולזוג לא היו ילדים. הוא נרצח בזמן שהוא היה על קו הטלפון עם אמו. רונית שיחזרה את רגעי האימה: "שחר עוד הספיק לצלצל אליי מהמסיבה ואמר לי 'אמא, אני במסיבה, יורים עלינו'. אמרתי לו 'תעלה לכביש'. הוא קצת התברבר בין המטעים של האבוקדו באזור, ואז הוא אמר לי 'אני רואה שלט לניר עוז'. הוא התקדם לקיבוץ ואני כבר שמעתי ברקע צעקות בערבית. שחר כבר לא ענה לי, אבל הטלפון שלו נשאר פתוח. שמעתי צעקות בערבית, צעקתי 'שחר, תענה לי, תענה לי'. אחרי חצי שעה על הקו עוד שמעתי קריאות 'יא שבאב' ושמעתי אותם רצים".

ג'רבי מסייע ומוחה

מי שעומד מאחורי יוזמה מחממת לב הוא אופיר ג’רבי, שהקים חמ”ל עם עשרות מתנדבים שמסייעים לחקלאים שאיבדו את בתיהם בעוטף. "אחרי הזוועות שהתרחשו בדרום הקמתי חמ”ל של מתנדבים שירדו לעוטף כדי לסייע לחקלאים שם. הם איבדו הכל ברגע, וגם העובדים הזרים עזבו, לכן היינו חייבים להניע אנשים כדי לסייע לקטוף, להשקות ולתת יד בחלקות החקלאיות”, הסביר. ג'רבי, שמתגורר בחדרה והקים את הקבוצה "חקלאים וסוחרים תוצרת חקלאית'', הוסיף בטון ביקורתי: “במשך שנים אין במשרד החקלאות לא ראש ולא זנב. הם בעד הכנסת תוצרת חקלאית ממדינות זרות ובטוחים שזה מה שייתן מענה למחירי הירקות, ומה שקרה בעצם הוא בדיוק הפוך. המדינה חייבת להבין שהחקלאים הם הפתרון ולא הבעיה. המון משקים בעוטף נלחמו במשך שבועיים כדי לנסות להמשיך לקטוף ולהציל את מה שאפשר. היום הגיעה השבירה של רבים מהם לאחר שהצבא הודיע שאי־אפשר להכניס יותר מתנדבים כדי לעזור בעבודות. הצלחנו לרתום את עם ישראל היקר להתנדבות, הגיעו אלפי אנשים לעזור, וזה נתן קצת תקווה שהמשקים יוכלו לשרוד עד שמשרד החקלאות יבין את גודל האירוע, וזה פשוט לא קרה. פשוט אין להם תשובות".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.23