דפנה היא סמל לניצחון. את שתי הבנות הבאנו בטיפולי הפריה, אבל דפנה היא הראשונה, ובאמת כנגד כל הסיכויים. כל חיי חלמתי להיות אמא והיא עלתה על כל הציפיות ומעבר. היא בת 15 עכשיו, ילדה מהממת עם נפש כל כך טובה. היא אוהבת טיקטוק, להתאפר ולסדר את השיער - כל מה שילדה בת 15 עושה. היא שרה מדהים, והלוואי שהיא תפתח את הכישרון הזה ותעשה עם זה משהו.
אלה, לולי, היא הבת הקטנה שלי, רק התחילה כיתה ג'. בגן הייתה לה גננת שהדביקה לה את הכינוי אלונת עכברונת, וזה מדויק - היא פיציקית, עם קול גבוהה ומתוק, אבל היא לא פראיירית. היא מאוד חזקה ועקשנית, אם היא החליטה משהו - זה מה שקורה. יש לה כישרון מיוחד בריקוד, היא מדהימה, ובינתיים היא בחוג בקיבוץ.
בשבת ההיא הבנות היו אמורות להיות אצלי, אבל היה את חג המשק שהן נורא אוהבות, והן ביקשו להיות אצל אבא שלהן, נועם, בקיבוץ. ראיתי אותן בשישי בנתב"ג, הן בדיוק חזרו מחו"ל. דפנה נתנה לי איזה חיבוק של טינאייג'רית ואלה יותר התמסרה, אבל לא הספקתי לשמוע חוויות. למחרת בבוקר, כשראיתי שיש אזעקות בנחל עוז, סימסתי לנועם אם הם בממ"ד ואם אלה בלחץ כי היא מאוד חרדה מהאזעקות. הוא ענה לי שהן בממ"ד והיא בסדר, ומאז לא ענה לי יותר. אחר כך גילינו שנועם, בת הזוג שלו דקלה ובנה תומר נרצחו.
אחותי התקשרה בצהריים ואמרה שיש לה בשורה לא טובה: שחטפו את הבנות והן כנראה נמצאות בעזה. לא הבנתי מה היא רוצה, צעקתי עליה שהבנות שלי בממ"ד ושלא תבלבל את השכל. היא שלחה לי בווטסאפ תוך כדי השיחה תמונה של דפנה עם כיתוב בערבית, שבה רואים שהחליפו לה את הבגדים לבגדי תפילה והיא בוכה על מזרן. עדיין חשבתי שאולי זה פוטושופ, אבל אז היא שלחה לי עוד תמונה שבה רואים גם את אלה, עם תחבושת מאולתרת על היד.
רק עכשיו חוזר לי הקול אחרי שצרחתי על נציגים מהמדינות באו"ם. הם אשמים גם. כל העולם צריך להרגיש אשם על זה שריחמו על חמאס ולא טיפלו בעזה. עכשיו זה על הידיים שלהם - הם צריכים להחזיר לי את הבנות שלי”.
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
