עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל", חשיפת ממדי זוועות טבח 7 באוקטובר ופינוים של רבבות תושבים מדרומה ומצפונה של ישראל, פתחו קבוצת "ידיעות אחרונות" וארגון "פתחון לב" במבצע "הלב בחזית" – קמפיין סיוע לכוחות הביטחון, לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום. במסגרת המבצע מעניקים "פתחון לב" והמרס"ל (מרכז סיוע לאומי) סיוע ישיר לאזרחים ולחיילים: סלי מזון מכובדים למשפחות שנקלעו לעין הסערה, חבילות ציוד לחיילים בחזית ועוד. הפרויקט יימשך עד שתסתיים הלחימה ותושבי הדרום יוכלו שוב לעמוד על רגליהם, דבר שלמרבה הצער ייקח כנראה זמן רב. העשייה כולה עצומה ומרגשת ולא ניתן לתאר את כולה בכתבה אחת, אך ניסינו לאסוף מדגם מייצג שימחיש את הפעילות.
5 צפייה בגלריה
(החיילים עם חבילות הסיוע | צילומים: פוני מסיקה; יוסי אלתרמן; אלבומים פרטיים של המצולמים)
תקופה לא כלה: ניב חורי (26) ממעלות תרשיחא ובת־חן בקירלי (24) מגן יבנה התארסו לפני תשעה חודשים, ובשבוע שעבר היו אמורים להתחתן באולם מפואר בחיפה לצד בני משפחה וחברים רבים. המלחמה קטעה את התכנונים. "ניב הוקפץ למילואים ומיהר להצטרף לחברים בסיירת גבעתי", סיפרה בת־חן, "חתונה היא בכל מקרה אירוע מלחיץ, אבל כאן לא היה ברור אם ואיך היא תתקיים אז זה היה קשה יותר. אבל יותר מכל: הכאב על מה שקורה במדינה היה בלתי נסבל. האבידות קרעו אותנו".
המשפחה והחברים ניסו לעודד. "כתבו לי שהכל יהיה בסדר, 'בקרוב נחגוג לך'. אבל די מהר הבנו שהמצב הרבה יותר קשה, שזו מלחמה", היא מספרת, "ביומיים הראשונים קיבלתי את הבשורות על הטבח בצורה מאוד קשה. בכיתי המון. אחר כך השקעתי יומיים בלמצוא אלטרנטיבות לחתונה, ואז החלטתי שזו השעה לתת משהו מעצמי". בת־חן ראתה את הפרסום על מבצע הגיוס המשותף לארגון "פתחון לב", "ידיעות אחרונות" ו־ynet, והגיעה יום לפני חתונתה להתנדב למען כוחות הביטחון ותושבי הדרום. "הכנו סלי מזון, העמסנו לרכבים, פיזרנו סלים בבתים של אנשים מבוגרים", היא מספרת, "כולם היו מקסימים, המתנדבים וגם מי שקיבלו את הסיוע. זו הרגשה עילאית כשיש לך את הזכות לתת מעצמך".
החתונה נערכה בתאריך שנקבע, עם המשפחות המצומצמות בלבד. "ניב ביקש מהמפקד לצאת לפני החתונה ומיד אחריה כבר יצא חזרה לעוטף, להיות עם אחיו הלוחמים", סיכמה בת־חן.
נלחם בכל החזיתות: סיפורו של רועי שוורץ בן ה־31 מרעננה הוא סיפורם הנוכחי של ישראלים רבים, שנלחמים על המדינה ועל טובת הכלל, ובמקביל צריכים לנהל מאבק כדי שהעסקים שהקימו לא יקרסו בשל המצב. "לי ולשותף שלי יש חברה שמתעסקת בפתרונות תקשורת לתיירים. שנינו הוקפצנו בצו 8, ונאלצנו לסגור את העסק", סיפר רועי, "כבר החודש הייתה ירידה של 150% בפעילות החברה. המלחמה גם פגעה במשאים ומתנים שהיו באמצע, והכל כרגע בהקפאה". הוא מילואימניק בגדוד שריון המוצב בדרום. במרכז החירום של "פתחון לב" בראשון־לציון הועמס רכבו בארגזי ביגוד, הלבשה תחתונה, ציוד חורף וסלי מזון עבור היחידה שלו. "גם אשתי הוקפצה למילואים", סיפר, "היא הרבה יותר רצינית ממני, עוד מעט רב־סרן במילואים. מאז 7 באוקטובר ראיתי אותה אולי כמה שעות, ויש הרבה געגועים. אבל המטרה והסיבה שלשמן אנחנו נלחמים מאוד ברורות לנו, אז עושים כל מה שיכולים". רגע לפני שנסע, סיכם שוורץ: "חשוב לי להגיד לכל האנשים שתורמים ומתנדבים: מה שאתם עושים עבורנו לא פחות חשוב מללבוש מדים, לקחת נשק ולצאת להילחם. השרשרת הזו, שמתחילה באותם אנשים שתורמים כסף, ציוד, חבילות מזון, דברים שמגיעים לחייל בשטח לפני שהוא הולך להיכנס ללחימה – היא קריטית. כל תפקיד במעגל הזה חשוב להצלחה שלנו".
סיוע חוץ: לא רק ישראלים נרתמו למאמץ. שגרירות טייוואן בישראל תרמה לפרויקט "הלב בחזית" 70 אלף דולר לסיוע הומניטרי בתקופת המלחמה. שגרירת טייוואן בישראל, אבבי יא־פינג, אף הגיעה למרכז סיוע החירום של "פתחון לב" עם עשרות ארגזי ציוד וביגוד שהכינו אנשי השגרירות. "טייוואן הייתה אחת מהמדינות הראשונות להביע סולידריות עם ישראל", אמרה, "השתתפותנו בפרויקט היא דוגמה לרוח של טייוואן, שנרתמת לסייע לבני אדם בשעת צורך, ללא הבדל בין דת, מין, או מוצא אתני".
מתוק זה טעם החיים: מאז שהחלה הלחימה, חברת "מקס ברנר" העבירה אל הפרויקט 10% מסך כל רכישות המארזים שלה. בנוסף תרמה "מקס ברנר" ארגזים מלאים בממתקים. איציק סדי, שהוקפץ בצו 8 למילואים, הגיע לאסוף ביגוד, מוצרי טואלטיקה וסלי מזון עבור החיילים בבסיסו, וחזר אליהם גם עם מארזי שוקולד. בערב הכריחה אותו את מחיילות הבסיס לצלצל לאנשי הקשר ב"פתחון לב", וקראה לתוך הרמקול בטלפון שלו: "איזו הפתעה כיפית! אין כמו שוקולד, במיוחד בימים קשים כאלה. אתם אלופים".
"מתפללת שתחזרו בשלום": לצד הלוחמות והלוחמים, גם תושבים ביישובי הדרום זקוקים לסיוע רב. חלקם היו במצב כלכלי קשה עוד לפני המלחמה, אולם במקרים רבים מדובר באנשים שהם או משפחותיהם נפגעו במתקפת חמאס או בהפגזות הבלתי פוסקות, כאלה שבעבר קרוביהם תמכו בהם ואינם יכולים לעשות זאת עוד, וכדומה. מאות מתנדבים הגיעו בשבועות האחרונים לבתיהם, העניקו חבילות סיוע – וגם חיבוק, אולי הדבר הכי חשוב בימים אלה. סימה זגורי־אשטיוקר (73) מאופקים זכתה לביקור כזה. היא סיפרה למתנדבים כי לפני 20 שנה איבדה את בעלה, אהרון ז"ל. לפני שנתיים וחצי נפטר בנה הבכור, יורם ז"ל, בגיל 48 בלבד. היא עצמה סובלת מבעיות בריאות. "בבית שלי אין ממ"ד. כשיש אזעקות אני לא תמיד מספיקה לרדת את כל הקומות מהדירה למקלט, וזה הופך את ההתמודדות למלחיצה ומאוד לא נעימה", אמרה. בתום הביקור היא בירכה: "שאלוהים ישמור על כל המתנדבים ועל חיילי צה"ל. אני מברכת את כולכם, את עם ישראל, ומתפללת שתחזרו בשלום".
מחממים את הגזרה: רבים מחיילי המילואים שהוקפצו בצו 8 לצפון לא העלו בדעתם כמה קר שם. הבקשות לביגוד חם זרמו, ובימים האחרונים חולקו במוצבי צה"ל בצפון ערכות חורף מגוונות עם חם־צוואר, גופיות, גרביים ולבנים, פליזים ומעילים. חם בגוף, חם בלב.
