מלחמה גורמת לך לעשות חשבון נפש, להתאפס, לחזור לערכים הכי בסיסיים של החיים ולוותר על האגו. כשאתה רואה את כל אזרחי ישראל מתגייסים למאמץ המלחמתי, זה גורם לך לחשוב איפה אתה יכול לתרום וגם להסתכל פנימה ולתהות מה אתה צריך לתקן בעצמך.
ברור שהמחשבות הללו עברו בראש של יוסי בניון, אלון חזן וערן זהבי, ולכן החזרה של האחרון לנבחרת לא מפתיעה. זה היה מהלך מתבקש, וטוב מאוד שהוא יצא לפועל. מה שעוד יותר טוב הוא שהמהלך התבצע בלי מו"מ דרך התקשורת, בלי שמועות ולכלוכים, זה היה קצר ומהיר, מה שמעיד על כך שכל הצדדים הבינו שטובת המדינה מעל הכל. זהבי, בניון וחזן שמו את השיקולים האישיים בצד לטובת הקמת "ממשלת החירום" של הכדורגל. לא מובן מאליו.
שלושתם, אגב, מהווים דוגמה ומופת מאז תחילת הלחימה, הם מגיעים לכל פינה בארץ כדי לשמח ולעודד את מי שצריך. הכדורגל הישראלי כולו הראה רוח התנדבות יוצאת דופן, קשה שלא להתרגש מכך. בכל יום יש יוזמה חדשה, והתחושה היא שכולם נותנים מאה אחוז מעצמם. בין אם זה בהסברה ברשתות החברתיות ובין אם זה בהתנדבות למען ילדי עוטף עזה, הכדורגל הישראלי לא נשאר בבית.
יש משימה לעמוד בה, הכרטיס ליורו נמצא על הרצפה וצריך רק להושיט יד ולאסוף אותו. היריבות של ישראל גרמו למשימה הזאת להיראות אפשרית, אולם המלחמה טרפה את הקלפים מחדש והציבה מכשול חדש. הנבחרת אולי קיבלה יריבות נוחות, אבל גם לוח זמנים שכולל ארבעה משחקים בתשעה ימים, וביטול יתרון הביתיות. מדובר באתגר שספק אם נבחרות טובות בהרבה מישראל יכולות לעמוד בו.
מבחינה מקצועית אין בכלל ספק כי ווינר כמו ערן זהבי יכול לסייע לנבחרת, וטוב מאוד שכולם התגמשו למען המדינה והמשימה הלאומית – כדורגל הוא הסחת הדעת הטובה ביותר והישג יכול לרומם את מצב הרוח של כל המדינה.
עכשיו צריך, במילותיו של ברק בכר, להראות לעולם שאף אחד לא ישבור את עם ישראל והרוח הישראלית – ולעלות ליורו.
טוב מאוד שכולם התגמשו למען המשימה הלאומית. כדורגל הוא הסחת הדעת הטובה ביותר והישג יכול לרומם את מצב הרוח של כל המדינה. עכשיו צריך, במילותיו של בכר, להראות לעולם שאף אחד לא ישבור את העם והרוח הישראלית – ולעלות ליורו
