הקמפיין הזה התחיל עבור אלון חזן ונבחרת ישראל באופטימיות לא זהירה בכלל. דרג שני בהגרלת הבתים של מוקדמות היורו, יריבה סבירה בהחלט מהדרג השלישי כמו רומניה ורשת ביטחון בדמות פלייאוף ליגת האומות, שמעניקה אפשרות נוספת להשלים את המשימה. הזדמנות מצוינת לבנות את הנבחרת מחדש, לוותר על הקפטן הוותיק ביברס נאתכו, לא להתעקש על שחקנים כמו מונס דאבור, דיא סבע, עומר אצילי וערן זהבי, שוויתר כל אחד מסיבותיו על המדים הלאומיים. אחרי הכל, יש לנו דור צעיר ומוכשר שייכנס לנעליים הגדולות שלהם ויקפיץ את הנבחרת קדימה. ההצלחות של נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה בקיץ האחרון רק הצדיקו את המהלך ונתנו תקווה לעידן חדש בכדורגל הישראלי.
ואז העניינים התחילו להשתבש. קודם כל הפציעות של ליאל עבדה, דולב חזיזה, סתיו למקין והכוכב הגדול מנור סולומון - ועכשיו הגיעה המלחמה שהקשתה עוד יותר וקבעה שני דברים: נבחרת ישראל לא תוכל לארח משחקים בארץ עד לסיום הקמפיין, כולל כנראה בפלייאוף ליגת האומות, והיא ניצבת בפני לו"ז מטורף של ארבעה משחקים בתוך עשרה ימים בחודש הבא. העלייה הבטוחה ליורו כבר לא כל כך בטוחה, אבל היא עדיין אפשרית בהחלט.
אז מה מחכה לחזן בתקופה הקרובה, מה היתרונות ומה החסרונות של הסיטואציה ומה הוא צריך לעשות? נתחיל עם הבעיות, ותחילה אובדן הביתיות. נכון שיותר כיף לשחק מול אצטדיון ביתי גועש ורועש, אבל עד עכשיו זה לא היה פקטור משמעותי: תיקו מאכזב עם קוסובו וניצחונות דחוקים על בלארוס ואנדורה. המשחק הטוב ביותר של ישראל בקמפיין היה דווקא בחוץ, מול רומניה. הלו"ז הצפוף עלול להוות בעיה, אבל גם הזדמנות. חזן חייב לזמן לארבעת המשחקים סגל רחב מאוד, שיהיה אפשר לתמרן איתו בין המשחקים ולשמור כוחות. מאמנים לאומיים מתלוננים על כך שהשחקנים עומדים לרשותם לזמן קצר בלבד וקשה ליצור ביניהם כימיה, אז עכשיו הם שלו לשבועיים לפחות כדי להטמיע אצלם מה שצריך. על נאומי מוטיבציה הוא יכול לוותר, היא כבר קיימת.
בצד של היתרונות אפשר לשים קודם כל את היריבות, ובעיקר רומניה שעושה כל מה שאפשר כדי לירות לעצמה ברגל. אחרי שחילצה נקודה בשווייץ היא איבדה שתיים בבית נגד בלארוס. גם שווייץ לא הצליחה לנצח בבית את הבלארוסים, כך שישראל תלויה בעצמה ויכולה לסיים אפילו ראשונה בבית. ועוד לא דיברנו על זהבי. אין מה לעשות, החיסרון שלו (ובעיקר של השערים שלו) הורגש בקמפיין הנוכחי. עכשיו הסקורר הענק חוזר, וזה בהחלט נותן סיבה לאופטימיות.
ברמה האישית, חזן נהנה מפריבילגיה שלא הייתה לאף מאמן נבחרת בעבר. יש לו שכפ"ץ בדמותו של יוסי בניון, שמתעסק בפוליטיקה מסביב ובשחקנים ממורמרים כאלה ואחרים, ונותן לו את השקט להתמקד בכדורגל נטו.
מאמני נבחרות מתלוננים על כך ששחקנים עומדים לרשותם לזמן קצר וקשה ליצור ביניהם כימיה, אז עכשיו לחזן יש אותם לשבועיים לפחות
