במארס 2021 חתמה סין על מגה־הסכם עם איראן, שלא עסק רק באנרגיה אלא גם בביטחון. לפי ההסכם, סין אמורה להשקיע סכומי עתק בפיתוח תשתיות באיראן, בתמורה לכמויות אדירות של נפט במחיר מוזל. ההסכם עוסק גם בפיתוח אמצעי לחימה. אחת מתוצאותיו מגיעה לצלע השלישית, רוסיה, שבמלחמה עם אוקראינה כבר משתמשת בנשק איראני.
עברו שנתיים, ובמארס 2023, חתמה סעודיה על הסכם עם איראן. סין הייתה השושבין. זה היה הישג לציר של רוסיה, סין ואיראן, שהלך והתגבש בשנים האחרונות. אחת המטרות של הציר הזה, כפי שפורסם ב"פוריין פוליסי", היא לדחוק את רגליה של ארה"ב מהמזרח התיכון. סעודיה הייתה ונותרה עם רגל בחוץ. היחסים עם איראן לא התחממו. מיותר לציין שהסכמי אברהם הם בעיה אסטרטגית לציר הרשע האיראני־רוסי־סיני. ארה"ב לא נותרה אדישה. זו הסיבה שהיא החלה לעבוד בקדחתנות על מגה־דיל עם סעודיה, שיכלול הסכם הגנה, וכדי לחזק את הסכמי אברהם, גם נורמליזציה בין סעודיה לישראל.
זו הייתה תחילתה של תפנית אסטרטגית. ב־9 בספטמבר הכריז ביידן, בוועידת ה־G20, על פרויקט שאפתני במיוחד, מסדרון שיכלול רכבת, שיעבור בין הודו, איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל, לצורך העברת סחורות ואנרגיה, ויגיע לאיחוד האירופי. עברו פחות משבועיים, ויורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, השליט בפועל, הכריז, בתגובה לשאלה על הנורמליזציה עם ישראל, שההסכם "מתקדם מדי יום". הוא לא רק אמר. באותם ימים, לראשונה, קיבלו דיפלומטים מישראל אשרות כניסה לסעודיה, ובעקבותיהם גם שני שרים.
ציר הרשע לא קפא על שמריו. החשש מההסכם ההולך ומתקרב הטריד את מנהיגי רוסיה, סין ואיראן. הרי מדובר בהסכם אסטרטגי, שהיה מחזיר את האזור להשפעה אמריקאית. אחד ההיבטים החשובים של ההיערכות האסטרטגית החדשה הוא תחום האנרגיה. משום שמדובר במסדרון אספקה במסלול דרומי, שפוגע במסלול האספקה הצפוני, מרוסיה, שספג פגיעה בעקבות המתקפה של רוסיה על אוקראינה. מדובר גם בהסכם שיבטיח אספקת נפט נוחה יותר למערב.
בנקודה הזאת נוצר מפגש בין האינטרסים האסטרטגיים של סין ורוסיה, לבין האידיאולוגיה האנטישמית, של איראן. כך שהמטרה הייתה להכשיל את המגה־דיל האמריקאי־סעודי־ישראלי. והסיכול הפך לדחוף, משום שהוא היה אמור להתממש, גם בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של ביידן, לקראת חודש מארס 2024.
ומי נבחר לממש את הסיכול? חמאס. לפי פרסום של "הוול סטריט ז'ורנל", "לוחמי חמאס התאמנו באיראן לפני 7 באוקטובר". מדובר במאות לוחמים, גם מהג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שאוּמנו על ידי "כוח קודס" - הזרוע הבינלאומית למשימות מיוחדות של משמרות המהפכה. לפי עוד פרסום של ה־WSJ, האור הירוק של איראן למתקפת חמאס ניתן בפגישה שהתקיימה בביירות, ביום שני, 2 באוקטובר, חמישה ימים לפני הפעולה.
תשומת הלב והנשק
במשך עשרות שנים הג'יהאד היה האויב של רוסיה, גם על רקע האיסלאמיזם שהתפשט למוקדים מוסלמיים, כמו צ'צ'ניה ודגסטן. המלחמה של רוסיה נגד המורדים הייתה עקובה מדם. לא פחות מהמלחמה נגד דאעש. במהלך שני עימותים בשנות ה־90 גרמה רוסיה להרס, לחורבן ולעשרות אלפי הרוגים בצ'צ'ניה. חמאס, מצידו, פירסם כרוז שבו מופיעים זה לצד זה אחמד יאסין, אוסאמה בן לאדן, אמיר חטאב ושאמיל בסאייב, שהיו מנהיגי המרד האיסלאמיסטי. הם חוסלו. בהמשך, הצליחה רוסיה להשליט על צ'צ'ניה את אחד ממנהיגי המורדים, אחמד קדירוב, שבנו, רמזן, הוא שליט צ'צ'ניה היום ובעל ברית של פוטין. בשבוע שעבר קרו שני דברים: משלחת חמאס, בראשות מוסא אבו־מרזוק ובאסם נעים, התקבלה בכבוד מלכים במוסקבה, ושר החוץ הרוסי לברוב התקבל אחר כבוד בטהרן לפגישה עם הנשיא ראיסי. הושלמה התפנית שמחברת את רוסיה לציר הרשע. הרווח של רוסיה נובע גם מכך שתשומת הלב עוברת עכשיו לקונפליקט במזרח התיכון, כמו גם העובדה שייתכן שהסיוע לאוקראינה ייפגע.
דגסטן כדוגמה
אפשר להניח שאיראן ידעה שגם לאחר הצלחה מוגבלת של חמאס, ישראל תגיב בעוצמה. היא גם העריכה שתמונות ההרס יגרמו לתגובה נחרצת של דעת הקהל הבינלאומית. השלב הראשון התממש. הרצחנות האיסלאמו־נאצית אמנם גרמה להזדהות עם ישראל, אבל ההמשך היה קצת יותר מוצלח מבחינת איראן. כי התגובה הישראלית כבר מתחילה לשנות את התמונה. העוינות לישראל בעולם המוסלמי נמצאת בעלייה, כפי שראינו בכמעט לינץ' בדגסטן, ובהחלטת הפרלמנט בבחריין על החזרת השגריר ועל הקפאת הקשרים הכלכליים עם ישראל.
מבחינת ציר הרשע, תמונת הניצחון תהיה ביטול המגה־דיל המשולש של ארה"ב, סעודיה וישראל. מטרה נוספת, בעיקר של איראן, היא לערער את מעמדה של ישראל עד שלילת זכות קיומה. ככל שדעת הקהל הערבית והמערבית תהיה עוינת יותר לישראל, וככל שהמחאה העממית במצרים ובירדן תתעצם - סעודיה תתרחק והעסקה תסוכל.
כששהיתי בחודש ספטמבר בוושינגטון, וכפי שדיווחתי כאן, הופתעתי מכך שכל בכירי הממשל, מהמועצה לביטחון לאומי ועד מחלקת המדינה, כמעט שלא הזכירו את המשבר הפוליטי בארץ והתרכזו כמעט רק בהסכם המתגבש עם סעודיה. קשה להבין את התמיכה האמריקאית בלי להבין את התמונה הגדולה. זה לא מאבק רק של ישראל מול חמאס. זה מאבק גם של ארה"ב על אינטרסים גלובליים. וההתעקשות של ארה"ב על אי־פגיעה באזרחים לא באה לפגוע בישראל. להפך. היא חלק מהמאבק לסיכול המטרה האיראנית.
טירוף אסטרטגי
כדאי להקשיב לאיסמאעיל הנייה, שאמר השבוע: "אנחנו אלה שזקוקים לדם של הנשים שלנו, של הילדים שלנו, של הזקנים שלנו. הוא מחזק את הנחישות. הוא דוחף אותנו קדימה". אנחנו עסוקים בקרב. הנייה עסוק במערכה. הוא רוצה הרוגים. בעיקר נשים וילדים. הרוח הרעה שלו, הגזענית, האנטישמית, זכתה בשבועות האחרונים לזריקות עידוד מפחידות. ארגון איסלאמו־נאצי מבצע טבח בישראלים, וכוחות הקדמה הפרוגרסיביים תומכים בו.
חלקים מהעיר עזה בהריסות. חצי מתושבי הרצועה עזבו את בתיהם. זה לא ניצחון. זה הנשק של חמאס. יש לו פחות חיילים בשדה הקרב. יש לו יותר חיילים בשדה המערכה. אלה שמובילים את ההפגנות הם אנטישמים עד לשד עצמותיהם. הם היו אלפים בימים הראשונים. עשרות אלפים בסוף השבוע הראשון. ועכשיו הם כבר מאות אלפים. מה בשבוע הבא? מיליונים? לאחר שנים של תרומות עתק מצד קטאר באוניברסיטאות אמריקאיות - ההשקעה נושאת פרי. בקרב המרצים יש רוב ברור ל־BDS, שתומך בחיסול ישראל. הקמפוסים הפכו לחממה של אנטישמיות.
צריך לחשוף את הטירוף הזה שמשתלט על חלקים הולכים וגדלים במערב. זהו טירוף אנטישמי. טירוף אנטי־מערבי. טירוף ג'יהאדיסטי. טירוף שמאיים על העולם החופשי. טירוף שלא שואף לרווחה לפלסטינים אלא לחיסול ישראל. אבל אסור להתעלם מהטירוף הזה, שיש לו היבט אסטרטגי. הטירוף הזה הכריע אותנו כבר שלוש פעמים, כשיצאנו למבצעים קרקעיים. ואם נסתפק בקרב, ונתעלם מהמערכה - הטירוף יכריע אותנו פעם נוספת. ¿
מבחינת ציר הרשע, תמונת הניצחון תהיה ביטול המגה־דיל בין ארה"ב, סעודיה וישראל. ככל שדעת הקהל תהיה עוינת יותר לישראל, וככל שהמחאה במצרים ובירדן תתעצם - סעודיה תתרחק. כך שההתעקשות האמריקאית על אי־פגיעה באזרחים היא לא נגדנו
