עוטף עזה הוא לא רק אסם הירקות של מדינת ישראל. כ־50 מפעלי תעשייה נמצאים ביישובי העוטף ובשדרות — חלקם בקו הראשון לגדר. הידועים והגדולים בהם הם דפוס בארי בקיבוץ בארי, מפעל הצבעים נירלט בקיבוץ ניר עוז, מפעל פולירון למזרנים בקיבוץ זיקים, מפעל כפרית לייצור תוספים לתעשיית הפלסטיק בקיבוץ כפר עזה, מפעל המעטפות של קיבוץ גברעם. חלקם מושבת לגמרי מאז השבת השחורה ומוכרז כשטח צבאי שהגישה אליו מוגבלת.
בין ההרוגים, החטופים והפצועים יש לא מעט מעובדי המפעלים ובני משפחותיהם. בכפרית, שהגיע למחזור של כמיליארד שקל ב־2022, אחד הנרצחים הוא נדב גולדשטיין, מנהל הפיתוח העסקי. נכון לעכשיו המפעל מושבת מייצור והצבא כמעט אינו מותיר תנועה למקום. אם כי לחברה קווי ייצור גם בחו"ל.
לא רחוק משם, בקיבוץ ניר עוז, שספג אבדות קשות, מפעל נירלט מושבת לגמרי. ב־7 באוקטובר נכנסו מחבלים למפעל והציתו בו שריפה. בגלל שהאזור הוכרז כשטח צבאי לא ניתן למערך הכיבוי להיכנס ונגרם נזק משמעותי. לפני שבוע קיבל המפעל מקדמה ראשונה ממס רכוש — 100 מיליון שקל. השיקום יארך זמן רב.
במפעל המעטפות של גברעם חזרו לעבוד. מנכ"ל המפעל, יפתח דקל: "אנחנו עובדים בהיקף מצומצם. הבעיה שהלקוחות שלנו הם משרדים ועסקים בעוטף ובאשקלון שעכשיו סגורים. אחד הלקוחות הוא דפוס בארי שעדיין לא חזר לפעילות מלאה. אנחנו עובדים גם עם אולמות אירועים שסגורים כרגע. פעילות נוספת של הקיבוץ היא מכירת מלגזות, וגם היא בירידה. עסקים לא משקיעים כרגע בציוד בגלל חוסר הוודאות. אנחנו בחצי כוח גם מבחינת הצוות, יש לנו עובדים שמגיעים ממקום הפינוי שלהם בים המלח".
מפעל השמן והדבש של יד מרדכי עדיין אינו פעיל כי המיקום שלו עדיין מוכרז כשטח צבאי. גם פולירון חזר לעבוד במתכונת חלקית בלבד. בקיבוץ בארי, שהפך בעל כורחו סמל לשבת השחורה, בית הדפוס היה הראשון שחזר לעבודה מכל מפעלי העוטף. עבור בן סוכמן, המנכ"ל ובן הקיבוץ, החשיבות הייתה קודם כל סימבולית – להראות "שלמרות הכל החיים נמשכים בבארי".
המפעל מייצר בין היתר את רשיונות הנהיגה של מדינת ישראל, פנקסי צ'קים לבנקים, כרטיסי אשראי וחשבונות לחיוב של חברת החשמל. בתחילה הוא נדרש על ידי הצבא להסיע את העובדים בשריוניות, כמו אלו שבשימוש ברינקס, שבנק מזרחי נידב להם. במעמד החזרה של המפעל לעבודה נכחו גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו. סוכמן אמר בפתיחה: "רבים מחברי בארי וחיילי צה"ל מסרו נפשם על אדמת הקיבוץ. אנחנו נדאג שמותם לא היה לשווא. אנחנו כאן ונישאר כאן". המפעל החל לעבוד עם 40 עובדים, וכעת סוכמן מדווח כבר על נוכחות קבועה של כ־100 עובדים.
אחת הבעיות המרכזיות של המפעלים בנגב המערבי — מלבד הטילים והגבלות הצבא — היא מחסור בעובדים, שהתפנו לירושלים, לאילת, לים המלח ולמרכז הארץ, רחוק ממקומות העבודה שלהם. גם תחושת הביטחון התערערה, ובאזור התעשייה של שדרות הצבא התבקש להקצות כוח שמסתובב באופן קבוע בין המפעלים, בין השאר כדי להעניק ביטחון לעובדים. מיכה אוחיון, ממפעל מ.ד.ק תעשיות פלסטיק לציוד רפואי בשדרות, מספר: "אנחנו המפעל הראשון שחזר לעבוד פה. אנחנו מייצרים צנרת לאינפוזיה ולמסכות חמצן. חזרנו אחרי שלושה ימים אבל בהיקף מצומצם. רוב העובדים פונו ואנחנו עושים הכל כדי שיחזרו לעבוד. הלקוחות שלנו בחו"ל אינם סלחנים ביחס למועדי האספקה. עבור חלקם אנחנו הספק היחיד".
איך מתמודדים?
"עברנו לעבודה במשמרות ארוכות. חלק מהעובדים הצלחנו להחזיר. אנחנו משלמים להם תמריץ שכר מאוד מכובד, זה יוצא כמעט משכורת כפולה לאדם. כרגע אנחנו על 70% מהעובדים. באזור התעשייה כולו יש הרבה מפעלים קטנים שבכלל לא נפתחו עדיין".
מפעל טופ גאם בשדרות, יצרן סוכריות גומי ותוספי מזון בצורת סוכריות גומי, שסובל גם הוא ממחסור בעובדים, ניסה לגייס כוח אדם מקרב המגזר החרדי — ללא הצלחה. כרגע המפעל עובד בהיקף חלקי. גם מפעל אסם בשדרות, המייצר בין היתר שקדי מרק, חטיפים מלוחים ורטבים, עובד במתכונת חלקית בגלל מחסור בעובדים, וברשתות השיווק מדווחים כבר על חוסרים בחטיפים מלוחים.
רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, אמר ל"ממון" בעת סיור במפעלים בשדרות: "יש בעיה דרמטית, חסרים עובדים בכל המפעלים. בשדרות הודיעו לתושבים שיתפנו, תוך הבטחה לתשלום שכר מלא גם בלי לעבוד, ופינו אותם למקומות רחוקים. לכן אנחנו מנסים לבנות עם האוצר מתווה שייתן תמרוץ לעובדים לחזור לעבודה. אנחנו יכולים להתגבר על הרבה מהמכשולים, אבל בלי האנשים לא נוכל לעבוד".
מפעל אסם בשדרות המייצר שקדי מרק, חטיפים מלוחים ורטבים, עובד עדיין במתכונת חלקית בגלל מחסור בעובדים, וברשתות השיווק מדווחים כבר על חוסרים בחטיפים מלוחים
