4 צפייה בגלריה
(חוגגים את ניצחון הליכוד בבחירות, נובמבר 2022. השבוע ניסו בלשכת נתניהו לאסוף מודיעין לגבי אפשרות של הדחה ׀ צילום: יריב כץ)
1. אין תאריך, יש עיתוי
המלחמה ללא שם, שתציין השבוע חודש, חריגה לא רק בממדי ההפתעה והאבידות, לא רק באורכה, אלא גם בהיבט נוסף שכמותו לא היה עד היום: היא מתנהלת כשרוב מכריע בציבור מביע חוסר אמון בממשלה. אהוד אולמרט ועמיר פרץ נהנו מתמיכה של 80 אחוז עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ולאורך רוב ימי הלחימה, וכך גם אריאל שרון בחומת מגן. סרטוני דובר צה"ל מביקור גולדה מעבר לתעלה מעידים שגם היא הייתה פופולרית מאוד כל עוד התנהלה לחימה.
הצלילה, שמתחילה בדרך כלל עם הפסקת האש, פקדה את ממשלת נתניהו מהיום הראשון. כשראש ממשלה מתרסק בסקרים, זו בעיה שלו. כשזה קורה בזמן מלחמה, הבעיה היא של כולם.
זו הסיבה שצירוף המחנה הממלכתי היה חיוני כל כך עבור המדינה. בניגוד לפנטזיות של האגף הבלתי מאופק בקרב מתנגדי נתניהו, ניסיון להחלפת ממשלה תוך כדי לחימה היה כולא את ישראל בלימבו מסויט של המלצות אצל הנשיא ומשא ומתן קואליציוני במקום ניהול המערכה, והיה נגמר במקרה הטוב מבחינתם בישראל כץ או ביריב לוין כראשי ממשלה.
כניסת גנץ לממשלה סייעה להצלת המדינה, אבל לא תביא להצלת הליכוד ביום שאחרי. ב־2006, אחרי שישראל עזבה את עזה, הליכוד ירד לשפל היסטורי של 12 מנדטים. כניסת עזה אלינו מאיימת להביא את הליכוד לאזורים דומים. זו, לפחות, ההנחה של שרים בליכוד. השבוע לפני שנה נהרו תושבי הדרום אל הקלפיות במספרים עצומים כדי להחזיר את נתניהו לשלטון – והשבוע רבים מהם היו נשארים בבית, למי מהם שיש לו עדיין אחד כזה.
אין טעם להתרשם כרגע מקריאות המרד, שכן מרד דורש אומץ, והסתתרות מאחורי "גורמים בכירים" משדרת פחדנות. מה גם שאין עדיין תאריך שבו תתפרץ המערכה הפוליטית. תאריך אין, אבל יש עיתוי: זה יקרה ביום שבו יניחו הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ את מכתבי ההתפטרות שלהם. רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים, דוד אלעזר, התפטר אחרי פרסום דוח ועדת אגרנט, חצי שנה אחרי המלחמה. הרצי הלוי, אהרון חליוה ורונן בר לא יחכו לדוח, ולו מהטעם שבקצב הנוכחי של ועדות חקירה יסתיימו כהונותיהם המקוריות לפני שלב המסקנות.
סביר להניח שזה יהיה במתכונת כרמי גילון: ראש השב"כ קיבל אחריות על הכשל שקדם לרצח רבין אחרי שלושה חודשים, מיד בתום מבצע החיסול של המהנדס יחיא עיאש. כאשר ראשי מערכת הביטחון ירגישו בטוחים דיים להעביר את השרביט, זה יהיה האות למערכה בכנסת.
ממשלות לא פופולריות – והנוכחית הייתה כזו עוד לפני המלחמה – נוטות לשרוד יותר זמן משנראה במבט ראשון, ולו בגלל החשש מהליכה המונית הביתה. בשל ממדי האירוע ניסו בלשכת נתניהו לאסוף מודיעין באשר לאפשרות של הדחה על ידי אי־אמון קונסטרוקטיבי: 61 ח"כים שבוחרים ראש ממשלה אחר ואת כל שרי ממשלתו. לא חמישה דרושים, אלא לפחות 15: האופוזיציה הציונית מונה 46 חברים. האם יש מספר כזה של ח"כים בליכוד שהיו רוצים לראות חילופי שלטון? ייתכן. האם הם מסוגלים להתאחד סביב מועמדותו של בכיר אחד בליכוד? קשה מאוד לראות זאת כרגע.
היום שאחרי המלחמה יביא גם שינוי נוסף, משמעותי: חזרת השיח המדיני־ביטחוני וירידתו המסתמנת של נתניהו מהבמה מאותתות על חזרת מחנה הימין המקורי, לרבות גדעון סער, זאב אלקין ואביגדור ליברמן. ירידת הרפורמה המשפטית מעל הפרק מחזירה את קווי התיחום של הגושים למה שהיה פעם. מאחורי הקלעים נערכים ניסיונות להגיע לנוסח מוסכם על עילת הסבירות מטעם הליכוד והמחנה הממלכתי, שימנע עימות ציבורי נוסף, הפעם סביב פסק הדין של בג"ץ שצפוי בעוד חודשיים לכל המאוחר.
זו הסיבה שעדיין לא נסתם הגולל על צירוף אביגדור ליברמן לממשלה. על השנאה בין יו"ר הליכוד ליו"ר ישראל ביתנו מיותר להרחיב. אבל ביום שאחרי המלחמה ספק אם לליברמן יש מה לחפש עם יאיר לפיד ויאיר גולן, ולימין אין עתודות מנדטים נוספות. חזרתו חשובה גם לציבור, מטעם נוסף: אתגר מתוך קבינט המלחמה לתפיסות המקובלות. אם לא יועיל, בטח לא יזיק.
האם יש 15 ח"כים בליכוד שהיו רוצים לראות חילופי שלטון? ייתכן. האם הם מסוגלים להתאחד סביב מועמדותו של בכיר אחד בליכוד? קשה לראות זאת כרגע
2. למי נמסור את עזה
ממש ערב המלחמה השלים נתניהו פרק נוסף, שאמור היה לחתום את הביוגרפיה שלו, "סיפור חיי", שפורסמה אשתקד. הפרק הזה עסק בניצחון בבחירות האחרונות ובחזרה ללשכת ראש הממשלה. לא עלה אז על דעתו שהרגע המכונן של חייו הפוליטיים עוד לפניו.
אבל הביוגרפיה שלו כוללת גם התייחסות נרחבת לרצועת עזה. מילותיו מציירות את הרצועה כפי שנצפתה מלשכת ראש הממשלה: מטרד מציק, כאב כרוני שלא עובר, פצע שטעון סחיטת מוגלה וחבישה, לא ניתוח פולשני. הן מלמדות על הלך הרוח שלו, על מה שהשתנה ומה שלא. ישפטו הקוראים את הדברים בדיעבד. ועוד דבר: אוטוביוגרפיה נועדה להחמיא לכותבה, ולכן, כשנתניהו כתב את הדברים, הוא העריך שרוב מכריע של קוראיו יעמדו מאחורי התפיסה שביטא.
על מבצע עמוד ענן ב־2012: "חיסול חמאס יחייב הכנסת כוחות חי"ר גדולים לעזה, פעולה שעלולה להביא למאות הרוגים שלנו ולאלפים רבים בצד הפלסטיני. כאן עלתה גם השאלה: למי נמסור את עזה על שני מיליון תושביה לאחר שנכבוש אותה? לא היה שום גורם זולת צה"ל שישלוט בה לאחר הכיבוש, והשליטה הזאת יכולה להימשך שנים. האם היה לי עניין לכבול את צה"ל לזמן בלתי מוגבל לרצועת עזה, כשהאיום הגדול יותר נשקף מאיראן, ואולי גם מחזית אפשרית עם סוריה? התשובה החד־משמעית הייתה: לא. היו לנו יעדים צבאיים חשובים הרבה יותר. בתום מבצע עופרת יצוקה מתחתי ביקורת חריפה על ממשלתו (של אולמרט) בנוגע לאופן ניהול המערכה. לא יכולתי לצפות לכך שאזכה לגורל אחר".
על מבצע צוק איתן ב־2014: "מהמודיעין למדנו שחמאס חפר עשרות מנהרות טרור מתחת לגדר הגבול. הוא גם אימן כוח מיוחד להגיח מן המנהרות ולהסתנן לשטחנו בהפתעה גמורה כדי לרצוח ולחטוף חיילים ואזרחים. כאן כבר היה מדובר באיום בסדר גודל אחר, מלחמת מנהרות לכל דבר. חמאס התכוון להפתיע אותנו ולהחדיר לישראל בו זמנית מאות מחבלים שייכנסו לגנים ולבתי ספר, ירצחו ישראלים ויגררו איתם עשרות בני ערובה בחזרה לרצועה דרך המנהרות. אילו הצליחו בתוכניותיהם, התוצאה עלולה הייתה להיות קטסטרופלית".
על ההתנתקות, שבעדה הצביע שש פעמים עד ההצבעה נגד וההתפטרות: "כתבתי לשרון במכתב ההתפטרות שאינני מוכן להיות שותף למהלך שמתעלם מהמציאות ומתקדם בעיוורון להקמת בסיס טרור איסלאמי שיאיים על המדינה. אינני מוכן להיות שותף למהלך חסר אחריות שמסכן את ביטחון ישראל... ברגע שתאפשרו הקמת בסיס איסלאמיסטי בעזה, הרקטות מעזה יגיעו לאשקלון ולאשדוד. למעשה, אזהרות יום הדין שלי היו מאופקות".
על שיתוף הפעולה בזמן מלחמה: "זימנתי את שר הביטחון בוגי יעלון ואת הרמטכ"ל בני גנץ למשרדי בקריה בתל־אביב. שלושתנו מהווים את משולש הברזל, אמרתי להם. יהיו הרבה אתגרים, הרבה ביקורת והרבה האשמות. אני מצפה לכך שאלה יבואו לא רק מחו"ל אלא גם מבפנים. כל עוד שלושתנו עומדים יחד, אף אחד לא ישבור אותנו, וננצח במלחמה הזו...
"בגלוי תמך בנט בפלישה קרקעית מלאה. יעד זה היה כרוך בהרס חלקים נרחבים של עזה וברבבות הרוגים אזרחים. אחרי שישראל תחריב את שלטון חמאס, היא תיאלץ לשלוט בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת. לאור הדרישות הפומביות החוזרות ונשנות של בנט בתמיכת ליברמן, כינסתי את הקבינט. ביקשתי מהרמטכ"ל להציג את תוכנית הכיבוש הקרקעי ואת המחיר שתגבה בחיי אדם. לאחר מכן ביקשתי ממשרד הביטחון להעריך את המשאבים שיידרשו לניהול עזה בתום המלחמה...
"לאחר מבצע צוק איתן הוריתי לקבינט לאשר בניית מחסום תת־קרקעי לאורך 70 הקילומטרים של גבולנו עם עזה... המכשול התת־קרקעי, מצויד בחיישנים מתוחכמים, פעל באופן מושלם במבצע שומר החומות בעזה ב־2021. איום המנהרות נוטרל, אך לא היה לי ספק שנזדקק לחדשנות טכנולוגית מתמדת כדי לשמר את היתרון שהשגנו. מדינת ישראל חייבת תמיד להקדים בכמה צעדים את אויביה".
למרבה הזוועה, זה לא קרה בצעדה הארוכה אל זוועות 7 באוקטובר.
"האם היה לי עניין לכבול את צה"ל לזמן בלתי מוגבל לרצועה", כותב נתניהו, "כשהאיום הגדול יותר נשקף מאיראן, ואולי גם מחזית אפשרית עם סוריה? התשובה הייתה: לא"
3. ואם תפרוץ מלחמת עולם
בין התקפה בג'באליה להפגזות ליד בית החולים הטורקי שלח לי השבוע חוקר במרכז בגין, יואל חדד, קטע שכתב זאב ז'בוטינסקי. הוא נכתב אגב ההבלגה שנכפתה על היישוב העברי בשנות ה־30, עוד לפני שמלחמת העולם השנייה וההפצצות על דרזדן יוכיחו שצדק בתחזיתו.
"הבחירה אינה בין תגובה נגד המרצחים או נגד הציבור העוין בכלל: הבחירה היא אך ורק בין שתי האפשרויות המעשיות – או תגובה נגד הציבור העוין בכללו, או אי־הגבה כוללת", כתב. "אין זו בעיה חדשה. כל העמים עמדו לפניה, ואם תפרוץ עכשיו מלחמה חדשה, הם יעמדו לפני בעיה זו כל יום. במלחמת העולם היו הגרמנים מטיסים אווירונים וצפלינים להפצצת לונדון. במשך זמן ארוך נקטו האנגלים שיטת הבלגה, אולם בסוף הכריחם הלחץ של דעת הקהל להגיב בהתקפת נגד על ערים גרמניות. קרלסרוהה הייתה העיר הראשונה, אם זכרוני אינו מטעה אותי. ואין ספק שעת הם החליטו להגיב, היה ברור למחליטים כי ה'מתנות' המושלכות מן האוויר מוכרחות לפגוע גם בחפים מפשע, בנשים ואולי גם בילדים. האם מנע דבר זה מהם להמשיך ולשבור את ההבלגה? האם מסיבה זו הם החלו שוב בהבלגה?
"ואם תפרוץ מלחמת עולם חדשה, הימתינו להתקפה אווירית של האויב? האין זה נכון שבחברה הדמוקרטית של ימינו חובה קדושה היא להגיב על ערים הרוסות בהריסת ערים ועל רצח המוני של נשים וטף בתגובה שמוכרחה להביא לידי תוצאות דומות?"
התמונות מיום 7 באוקטובר לא העלו אפילו עזתי אחד שעמד עם שלט "לא בשמי", אפילו לא מחתרת אחת בסגנון הוורד הלבן של גרמניה הנאצית, אפילו לא כרוז אחד.
בכל מרחבי הרשת לא אותר אפילו פוסט אחד מהרצועה שמסתייג מהזוועות. הבלתי מעורבים לכאורה של 7 באוקטובר היו מעורבים מאוד: הם הצביעו חמאס, הם המליכו את חמאס, הם איפשרו את חמאס והם חגגו את הצלחותיו המזוויעות. עד לסוף השבוע חרבו כ־20 אחוז מבתי העיר עזה. כשתסתיים המלחמה, הנזק האגבי שלה צריך להיות חורבן עיר הרשע. לא הרג חסר הבחנה כמו בהפצצות הבריטים בדרזדן ובהמבורג, אבל בהחלט פליטות ואוהלים.
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12
לא נמצא אפילו פוסט אחד מעזה שמסתייג מהזוועות. הבלתי מעורבים לכאורה של 7.10 היו מעורבים מאוד: הם הצביעו חמאס, המליכו את חמאס וחגגו את הצלחותיו המזוויעות
