ישראל לא תתגעגע ל־2023 המסתיימת בשבוע הבא, ואין צורך לנמק מדוע. קשה עד בלתי אפשרי להיות אופטימי בסיומה. אבל צריך להתאמץ ולנסות. אני אנסה: להלן כמה תחזיות לא מאוד פסימיות.
1. מלחמת חרבות ברזל תימשך, לפי תוכנית הלחימה שהציג צה"ל כבר במחצית אוקטובר, עד הסתיו הבא. תפשוט צורה, תלבש צורה. יום הניצחון יוכרז, אולי סימבולית, ב־7 באוקטובר 2024. וניצחון זה יהיה; עד אז חמאס יובס, יפורר והכוח הלוחם שלו ייכנע ויתמוטט. סיום המלחמה יבוא בדיוק בזמן כדי לאפשר לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן לגבור על דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות. כדי להיבחר מחדש צריך ביידן ניצחון ברור לפחות באחת משתי המערכות הצבאיות שבהן ארה"ב מעורבת עמוקות, באוקראינה ובעזה – ושעלותן למשלם המסים האמריקאי גבוהה. במקביל תיפתח הדרך לחידוש התהליך המדיני הישראלי־פלסטיני וגיבוש מתווה לעתיד חדש למזרח התיכון ב"יום שאחרי".
2. המחיר האנושי של המלחמה יהיה כבד, מחניק. אף שמעגל הדמים בין שני העמים החולקים חבל ארץ צר מהירדן עד הים גואה כעת, סגירתו חיונית לקיומנו. כפי שכתב המשפטן מיכאל ספרד, מועקה כפולה ומכופלת רובצת על הציבור; אני מאמין ומצפה שהיא תתחיל להתפזר במרוצת 2024.
3. עוד לפני סיום הלחימה יושג הסכם על שליטה ברצועת עזה, יתייצב הסדר בגבול הצפון ויהיה מהפך בהנהגה הפלסטינית, פוסט אבו־מאזן, פוסט־סינוואר. בהתערבות פעילה של ארה"ב, אירופה והגוש הערבי המתון תתחיל הכלכלה הפלסטינית, אחרי 55 שנות חיבוק דב, להתנתק לגמרי מאיתנו. להשתקם ולהתפתח בלי מעורבות ישראלית כלכלית־אזרחית כלשהי, כהצעתו של הכלכלן פרופ' צבי אקשטיין.
4. כל הערכה האם, מתי וכמה חטופים יחזרו הביתה היא בשעה זו בגדר הפקרות גמורה – אך זה יהיה המבחן של ישראל 2024. אם חלילה ניכשל בו, יהיו לכך השלכות לאומיות ופוליטיות דרמטיות.
5. כבר במעבר משלב לשלב במלחמה תתרחש ההתאוששות של המשק הישראלי והיא תהיה מרשימה, כפי שחוזים כלכלני ה־OECD. זה יקרה הודות להפחתה מתמשכת בעלויות הצבאיות, שחרור מחצית מאנשי המילואים ושיבתם לעבודה יצרנית ושיקום נזקי המלחמה העסקיים. לפי האוצר, הגירעון בתקציב 2024 יהיה בסדר גודל של 5.7% מהתוצר המקומי. קהיליית הכלכלנים ממליצה לממשלה לצמצמו ל־4.7% מהתוצר. הפער לא זניח – קרוב ל־20 מיליארד שקל – אבל גם לא בלתי ניתן לגישור. חציו יכוסה מהכבדת המסים, היתר מקיצוצים ומהתייעלות בהוצאות. ממשלות ישראל בעבר ידעו לבצע תיקונים תקציביים בסדרי גודל כאלה, ואפילו מורכבים יותר.
6. התנהלותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במהלך השנה היוצאת לא הפתיעה את קוראי "ממון". כשאמצעי תקשורת אחרים עוד קשרו לו כתרים כ"שר ממלכתי העובד מצוין עם הדרג המקצועי שלו", נטען בעיתון זה שיעדיו של השר החדש הם פוליטיים־רעיוניים ובראשם הגשמת תפיסת עולמו המשיחית. מעשיו והחלטותיו שיקפו את סדר עדיפויותיו האמוני: חתירה למדינת הלכה בארץ ישראל השלמה ותמיכה במפלגות הקואליציה השותפות למטרה זו. ובכל זאת, מול צורכי המלחמה והסיוע הממשלתי העצום לנפגעים ולמילואימניקים לא תהיה לו ברירה. הנסיבות ייאלצו אותו לפגוע כלכלית גם באחיו ואחיותיו לאמונה. במידת מה; רוב הציבור יסבול יותר. רמת החיים הריאלית והשכר הריאלי יירדו בשנה הבאה, נטל המסים הישירים והעקיפים יעלה, השקעות ממשלה בתשתיות ייחתכו ויידחו, פריון העבודה יצלול. מאזן התשלומים הבינלאומי יהיה עדיין חיובי מפני שהיבוא יצטמצם יותר מהיצוא.
7. אז איפה האופטימיות? בתהליכים. ראשית, המגמות השליליות ייעצרו במרוצת 2024 עם דעיכת הקרבות. כאמור, במחציתה השנייה של השנה הבאה המדדים הכלכליים יתחילו לעלות מחדש ובעוצמה. ובל נשכח את הסיוע הצבאי האמריקאי המובטח: עד סוף 2024 הוא יפחית 60 מיליארד שקל מהנטל הביטחוני.
8. שנית, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ישרוד פוליטית את כעס הלוחמים, בלי קשר לתפקודו בעת המלחמה. אף ראש ממשלה בעבר לא שרד את כעסם בשובם מהקרבות. להערכתי, ישראל תלך לבחירות לפני אמריקה, בפסח או בקיץ 2024. הממשלה שתקום תהיה רב־מפלגתית ונטולת ביבי. כל השאר פתוח, אם כי סביר להניח שהבוחר הישראלי לא ייסחף אל השוליים המסוכנים של המפה הפוליטית ויעדיף מאלף ואחת סיבות את המרכז השקול.
9. תמונת התעסוקה תהיה מעורפלת, בשל הגיוס ההמוני, הפינוי של רבבות משפחות מאזורי הגבול והיציאה לחל"ת של עוד רבבות. יהיו תזוזות בין מקצועות, עיסוקים ומקומות גיאוגרפיים, אבל בתמונה הכוללת צפוי דווקא מחסור בעובדים.
10. ענף הבנייה יתאושש כי אוכלוסיית הארץ תמשיך לגדול, התחלות הבנייה ימשיכו להתכווץ והריבית תרד. זהו ענף דינמי, גמיש, יודע להתאים את עצמו לתהפוכות. לא אסתכן בחיזוי הבורסה של ת"א; זו משימתם של יועצי ההשקעות. רק אציין שבניגוד לרואי השחורות שביניהם, במרוצת 2023 לא הייתה מפולת במניות ולא נרשם גם שינוי משמעותי בשער השקל. התנודות בו נרגעו כשהספקולנטים הישראלים הורגעו.
11. נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, יחזיר בקרוב את קצב האינפלציה השנתי ל־2% ואט־אט יתחיל להוריד ריבית. בזהירות רבה, כי בעיתות מלחמה האינפלציה נוטה לברוח מעלה ומטה.
12. את 2023 החזאים הכלכליים המובילים פיספסו בגדול. איני מתכוון למלחמה והשלכותיה אלא לשלושת רבעי השנה שקדמו לה. על פי מרבית האזהרות שהושמעו אז בקולי קולות מעל כל במה אפשרית, זו הייתה אמורה להיות תקופה של משבר חריף בכלכלת ישראל, כמעט חסר תקדים. סימנים קלים לתפנית לרעה אכן נרשמו ברבע הראשון של השנה – וחלפו בהמשכה. גלי המחאות וההפגנות לא מצאו ביטוי משמעותי בנתונים מצטברים על המשק הישראלי שהפתיעו, שוב, לטובה. על סף השבת השחורה של 7 באוקטובר התכוונו לכן בנק ישראל והאוצר לעדכן כלפי מעלה את כל הערכותיהם על מצבנו הכלכלי ולהכתיר אותו כאיתן. המלחמה שינתה כמובן את כל התמונה הלאומית והכלכלית. הרבע האחרון של 2023 יירשם כאחד הקשים בהיסטוריה הכלכלית של ישראל. ואף על פי כן, בהתחשב ברקורד החזאים המקצועיים, גם היום מומלץ לקחת את הנבואות לשבר כלכלי ודאי שבפתח בסקפטיות בריאה.
13. זכורות הופעות האימה של כלכלנים אמריקאים ואירופאים שבביטחון של 80% ניבאו שפל חמור בכלכלת המערב ב־2023: אבטלה מעמיקה, שחיקת משכורות והכנסות, גירעונות ממשלתיים בלתי נסבלים ופשיטות רגל המוניות במערכות הפיננסיות. הם צריכים להתבייש; שום דבר כזה לא קרה. השנה הסתבר שניתן לכופף את האינפלציה בלי להגיע לריביות מטורפות, לרסן את הביקושים למרות שוק עבודה הדוק ולהגדיל את השקעות הממשלה בתשתיות למרות יחס חוב־תוצר גבוה. שוקי המניות, שהיו אמורים להידרדר לרצפה, המריאו לתקרה. המדדים בבורסות הגדולות זינקו ב־18% עד 25%, וגם מחירי איגרות החוב נחלצו מהבור. באשר ל־2024, חלק מהחזאים עדיין דבק בהערכות השחורות הקיצוניות, שתחילתן נדחה בשנה. האחרים למדו צניעות. מלחמות אזוריות, מתיחויות בין מעצמות ובין משטרים, מערכות בחירות הקורעות את העמים, גלי פופוליזם מימין ומשמאל – לדעתם, אלו יהיו גורמי ההשפעה העיקריים על ביצועי הכלכלות בשנה הקרובה. דעתי כדעתם.
14. אף שזה לא נראה כעת כאופציה מציאותית, הבה נאמין ש־2024 תהה לכולנו שנה נורמלית.
