באוקטובר היה חרוט בלב של עודד חרמוני עוד לפני שהפך לתאריך לאומי. ב־7 באוקטובר 50 שנה אחורה, במלחמת יום הכיפורים, נפל אביו עודד חרמוני, שאת שמו קיבל. זה קרה עשרה ימים לפני שנולד חרמוני – היום מייסד ושותף מנהל של קרן ההון סיכון האמריקאית J-Ventures – וקשר אותו לתמיד למקום הזה, גם כשבעשור האחרון הוא מתגורר בלוס אלטוס, קליפורניה.
"השנה באותו תאריך היינו בערב סוכות אצל חברים, והרגשתי בקישקע שמשהו קורה", מספר חרמוני, "לא יודע, פשוט הרגשתי שאני לא יכול להיות שם. ביקשתי סליחה מהחברים ואמרתי שמשהו עובר עליי כרגע ויצאתי הביתה. כשהגעתי הביתה ראיתי בחדשות שהתחילו הטילים בארץ. זה קרה כמעט באותה שעה שבה אבא שלי נפל לפני 50 שנה. עשרה ימים אחר כך חגגתי 50 ולא הבנתי איך אפשר לחגוג במצב כזה, אז אשתי פשוט לקחה אותי לחוף ים במרחק שעה וחצי מפה, שאין בו קליטה. שלוש שעות היינו במקום בלי חדשות – אחרי עשרה ימים שנון סטופ הייתי בשיחות עם חברים מישראל ועם חברות שהשקענו בהן. אנחנו מרגישים פה מאוד את המצב למרות המרחק. בקבוצה הכי גדולה של הישראלים בסיליקון ואלי מישהו פירסם הדרכות לשימוש בנשק למי שיש לו רישיון. בשבוע שעבר חשבנו איך אפשר לצאת למסיבות האלווין כשכל החג הזה הוא סביב בתי קברות וגופות. יש מסעדה באזור שלי, 'לוס אלטוס גריל', שישראלים אוהבים לאכול בה, והיא הייתה ריקה לגמרי בימים הראשונים של המלחמה. לי קשה לצאת החוצה כאילו הכל כרגיל כשאני רואה שיש אזעקות בארץ".
גם לילדים שלך, שגדלו בארה"ב?
"הילדים שלי בני 14 ו־11 ומאוד ישראלים באופי, למרות שגדלו פה. אנחנו מדברים עברית בבית. אשתי עשתה עלייה והייתה קצינה בצבא, ולפני שבוע לראשונה כשהיינו מחוץ לבית, הבן שלי פחד מאוד שאני אדבר בעברית. הוא ממש בעט לי ברגל ואמר לי 'תפסיק לדבר בעברית אבא, זה מסוכן'. ליד כל המקומות של הפעילויות של הילדים, כמו הצופים, יש עכשיו משטרה. לחבר שלי בארץ יש בן שנחטף, והוא ביקש שאסייע לו להגדיל את המודעות לזה בראיונות כאן בתקשורת. פרצתי בבכי אחרי השיחה איתו, והבן שלי ראה אותי ובכה יחד איתי. הילדים היהודים כאן מדברים בינם לבין עצמם הרבה על זה. לא היה כאן בסן־פרנסיסקו אף אחד שהותקף, אבל חוסר הביטחון מורגש".
זה תפס אתכם בהפתעה או שתמיד ידעתם שהאנטישמיות שם, רק מסתתרת?
"לגמרי בהפתעה. מעל עשר שנים אני פה ובחיים לא נתקלתי בביטוי אנטישמי, ועכשיו זה מכל הצדדים. ומצד שני, זה הציף הרבה תמיכה, קיבלתי מאות הודעות מכל המשקיעים שאני מכיר והחברות שאני עובד איתן, וכולם שואלים איך המשפחה שלך ואיך אפשר לעזור. אבל גם יש לנו אוכלוסיות שלמות של חברים שפשוט נעלמו".
"הממשלה הישראלית לא מורגשת"
חרמוני הוא לא עוד יזם בסצנה הטכנולוגית הישראלית בסיליקון ואלי – הוא השריף שלה. או כמו שהוא יעדיף לקרוא לזה, מזכ"ל הקיבוץ. הוא נולד בירושלים, התחיל כעיתונאי טק בקבוצת "הארץ", ובגיל 32 הפך ליזם אחרי שהקים יחד עם חברו אתר למציאת עוזרות בית, שנמכר לדפי זהב. הוא לא מנהל הון הסיכון הרגיל. לא גדל בעולם הפיננסי או העסקי, לא עשה MBA באוניברסיטה יוקרתית, ולא המשיך לטפס במעלה הקריירה בקרנות השקעות שגרתיות. האופי השיתופי שלו הוביל לכך שבארץ הוא הקים את איגוד תעשיית ההייטק הישראלי, ואחרי שעבר לוואלי, אליו הגיע כשותף בקרן רודיום של דניאל רקנאטי, הסתכל סביב וסימן עוד מטרה שיתופית: חיבור בין יהדות ארה"ב לישראלים בארץ באמצעות השקעות.
"ב־2016 הקמנו את קרן J-Ventures (האות J באה מהמלה Jews – ט"ג) כמועדון אנג'לים ופלטפורמה שמחברת בין יהודים וישראלים. 46% מהיהודים במפרץ סן־פרנסיסקו לא מרגישים קשר לישראל, כי הם לא פגשו ישראלים. אז קודם כל רצינו לייצר מפגש. כדי שכשהם ישמעו ידיעות שנוחתים טילים בישראל, הם יחברו את זה לאנשים הישראלים שהם מכירים", הוא אומר.
היום מדובר בכ־460 משקיעים מ־40 קהילות יהודיות ברחבי העולם, שמנהלים יחד 75 מיליון דולר בג'יי ונצ'רס גרופ, שתחתיה פועלות קרן J-Ventures וכן קרן J-Impact שאותה מנהל חרמוני יחד עם ערן סנדהאוס. עד היום הקרן השקיעה בכ־40 חברות. בין המשקיעים נמצאים 160 שותפים בקרנות הון סיכון, 100 יזמים סדרתיים ו־200 מנהלים בחברות גדולות. "יש 40 משפחות יהודיות חזקות שמיוצגות בקרן, ואפילו שני רבנים כי ככה נראתה העיירה הקטנה בפולין (צוחק). השותף שלי בג'יי ונצ'רס הוא ג'ים קושלנד, אחד הבעלים של ליוויס ויו"ר קרן התרומות של אוניברסיטת ברקלי. לאורה לאודר, אחת מהנשים החזקות בעולם היהודי, עזרה לי לבנות את החזון".
מה עם המשרד הממשלתי שאמור לחבר בין התפוצות לארץ?
"הממשלה הישראלית לא מורגשת גם פה. לא מרגישים כאן לא את משרד התפוצות ולא אף משרד ממשלתי. לאחרונה ניר ברקת ביקש להיפגש כאן עם אנשי עסקים יהודים ואמריקאים, אבל מעבר לזה אין נוכחות. את עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, אף אחד מאיתנו לא ראה".
האופי השיתופי של קרן ג'יי ונצ'רס מתבטא בכך שכל חברי הקרן מעורבים בהשקעות שנעשות ובתהליכי בדיקת הנאותות של החברות, בשונה מקרנות רגילות שבהן ההחלטה נעשית על ידי השותפים המנהלים. כמה מהשמות המוכרים ב"קיבוץ" של חרמוני ושותפיו הם משקיע ההון סיכון אורן זאב, איש ההייטק דדי פרלמוטר ובכירים כמו נשיא חברת ההייטק box, מנהל פלטפורמת הענן של גוגל, ומנהלים באינטל, בנייס ובמטא. "יש לנו 40 מיליארדרים בקבוצה, אבל כסף זה לא חסם הכניסה, כי כשאתה רוצה קיבוץ אתה רוצה שכולם יהיו שווים. הקריטריונים לכניסה היו לפי איזה בן אדם אתה. האם אתה מענטש".
כך או כך, משתלם להיות מענטש. בקרן הראשונה שנפתחה ב־2016, ג'יי אנג'לס, עשו שישה אקזיטים מתוך 17 השקעות. "זה עודד אנשים להישאר ולהגדיל את הקהילה. המודל היה קיבוץ קפיטליסטי, של קרן שפועלת כקהילה. גייסנו לקרן הזאת מעט מאוד כסף בכוונה, שני מיליון דולר, כדי לראות באיזה סוג של חברות אנחנו משקיעים ואיך עובדת הדינמיקה. השקענו בעיקר בחברות שהיו בשלבים מוקדמים, לצד קרנות חזקות וטובות, ורק 100 אלף דולר בכל חברה. זה היה רק ניסיון לבדוק אם המודל של קיבוץ משקיעים עובד. וזה עבד. ב־2020 עשיתי את תוכנית וקסנר האמריקאית (תוכנית המנהיגות של קרן וקסנר – ט"ג) ושם נחשפתי יותר ליהדות ארה"ב, שגם היא בתוכה לא מכירה – היהודים בסן־פרנסיסקו לא מכירים את היהודים באטלנטה, שלא מכירים את אלו בפנסילבניה. שם החלטתי שאני רוצה לעשות משהו אחר, שמחבר בין יהודים ליהודים ובין יהודים לישראלים. היום אנחנו קרן לכל דבר. אנחנו רואים כ־2,000 חברות בשנה, כולן כבר מגובות הון סיכון על ידי הקרנות הגדולות בעולם כמו אנדריסן הורוביץ, לייטספיד וגם הישראליות פיטנגו, s קפיטל וגלילות. אנחנו אף פעם לא המשקיעים הראשונים".
איך עובד תהליך ההשקעה?
"אנחנו מציגים שלוש חברות בחודש בפני ה'קיבוץ'. מנכ"ל החברה מציג אותה בעצמו, ואז עושים בדיקת נאותות עם האנשים הכי חזקים. זה נטוורקינג חזק מאוד ליזמים, אפילו במונחים של ארה"ב, כי יושבים שם מנהלים מהחברות הגדולות ביותר בעולם, כמו גוגל, מטא, אורקל, בוקינג ואחרות. 65% מהחברות שאנחנו משקיעים בהן לבסוף הן עם יזם ישראלי, שיושב בארה"ב. ואנחנו מביאים את כל הקהילה החזקה שלנו כדי לעזור לחברות. אנשים שלנו הופכים ליועצים, יושבים בבורד, הופכים למנטורים.
"חברי ג'יי ונצ'רס גם תרמו באופן אישי מיליוני דולרים בימים האלה לישראל ושלחו מטוסי מטען עם ציוד רפואי וצבאי. מהיום הראשון גם הקמנו חמ"ל וקרן תרומות של הקבוצה, שממנה נתרמו קרוב למיליון שקל לקיבוצי הדרום, בתי חולים, מטה החטופים וארגוני חוסן נפשי".
בטח לא פשוט לראות את אוזלת היד של המדינה.
"בשבועיים הראשונים אנשים כאן רק חיפשו למה לתרום, היה פסטיבל מטורף של תרומות, אבל גם לא תמיד אפקטיבי. שמעתי על מקרה שבו יהודים רכשו 400 אפודים שחורים, שלא היה בהם שימוש בצה"ל כי הם נראים כמו של חמאס. מרוב כוונות טובות היה כסף שסתם הלך. בהתחלה באמת היה קשה להאמין שיש חוסרים כאלה בצבא, ויהודים עשירים קיבלו טלפונים בבקשה לתרומות מהיחידות הכי קרביות בצבא. זה די הזוי, והעלה שאלות שיישארו גם אחרי המלחמה, אין ספק".
"פחות ליטופים ויותר עבודה"
משקיעים מעבר לים שהשקיעו בחברות ישראליות פוגשים בימים אלה סבך של בעיות שלא חשבו עליהן, וזאת כאשר מראש ההייטק הישראלי נכנס לאירוע כשהוא חבול מהדרמות הפוליטיות בישראל ומההאטה הכלכלית העולמית. "בכל החברות הישראליות שהשקענו בהן אנחנו רואים עכשיו גיוס של עובדים למילואים, כשחלק מהחברות מגיעות עד 30% מהעובדים במילואים", מתאר חרמוני. "חברי בורד אמריקאים לא יודעים כל כך איך להתמודד עם זה. הגישה שלי אומרת שצריך להתמקד ב־40% החברות הטובות בתעשייה המקומית, ולהצמיח אותן עוד יותר, ולא ב־60% החברות שקשה להן. כי השקעות לחוד ותרומות לחוד. יש לנו מנגנונים של תרומה, אבל השקעות צריכות להיות בחברות הכי טובות. זאת טעות לדעתי לנסות להציל חברות חלשות, כי חלקן לא יכולות להתקיים בשום סיטואציה, בלי קשר למלחמה.
"הייתי לפני חודש אצל חבר מאחת מקרנות ההון סיכון הגדולות בארה"ב – הוא לא יודע אם ביבי הוא ראש ממשלה או נשיא ומה באמת קורה, כי זה לא אכפת לו, הוא לא משקיע בחברות ישראליות – הוא משקיע ביזמים טובים. אבל פתאום הרבה דברים שקודם לא היה אכפת מהם, כמו העובדה שהחברה רשומה בישראל, נעשים קריטיים. יש היום יותר ויותר דרישה של קרנות הון סיכון שמנכ"ל החברה שמשקיעים בה יישב בארה"ב, ולא בישראל. חוץ מזה ישראל הפכה למקום מאוד יקר להשקעות. ב־2006, במלחמה הגדולה הקודמת, ישראל הייתה מקום זול ויעיל להשקעה. שווי החברות היה נמוך והיכולת של משקיעים לגרוף רווחים הייתה גבוהה. עכשיו, כשהשווי של חברות בארה"ב יורד ועמק הסיליקון מתכנס פנימה – היתרון של ישראל יורד, עם המשכורות שמשלמים בארץ ועם הסיכון שנוסף עכשיו. יש היום יותר לחץ שהחברות יוקמו בארה"ב, קרוב לשוק, ושלא ייפגעו כל כך מזעזועים חיצוניים".
מתי ישראל תחזור להיות מדינה שמשקיעים מתלהבים להשקיע בה?
"יכול להיות שזה לא יימשך הרבה זמן, זה תלוי ביכולת של ההייטק להוכיח שהוא עמיד וממשיך לעבוד. אם זאת מלחמה קצרה, וישוקמו המוניטין של תעשיית הסייבר והטכנולוגיה הצבאית, שנפגעו כתוצאה מהכישלון של 7.10, וגם נראה כמה דברים מטורפים פותחו ביחידות האלה בזמן קצר במהלך המלחמה – יהיה אפשר לעשות לימונדה מהלימונים. המדינה צריכה לחשוב טוב איך היא נותנת ודאות כמה שיותר מהר בנושאי רישוי ומיסוי של חברות שפועלות בישראל. בינתיים מה שירגיע את המשקיעים זה מנכ"ל ישראלי בארה"ב כשחלק מההנהלה בארה"ב".
איך זה ישפיע על העובדים?
"ההייטק יצטרך להתעסק פחות בכל הליטופים כמו הסעדה ומשרדים מפוארים – ויותר בעבודה תכלס. השכר לא יהיה מה שהיה וגם לא התנאים, אבל הפוטנציאל נשאר. עדיין יהיה אפשר להיכנס לחברה שיש לה פוטנציאל להיות גדולה, להפוך לשותפים בבנייה שלה, ולהיות מתוגמלים כשזה יקרה. אומרים תמיד שבארה"ב החברות הכי טובות נבנו בשפל הכי גדול. אני מאמין שככה זה יהיה גם בישראל אחרי המלחמה".
מה לגבי מרכזי הפיתוח של חברות גלובליות בישראל?
"כרגע ממה שאני שומע הן ממשיכות לתמוך בפעילות המרכזים בישראל, אם זה אנבידיה, אינטל, מיקרוסופט, גוגל, מטא ואחרות. יש הרבה סובלנות. אם חלילה תהיה פגיעה בצוותי העובדים או בתהליכי פיתוח, הסבלנות תסתיים. ב־2006 ישראל הצליחה להראות שאין פגיעה בעקבות מלחמה, וזה יקרה גם הפעם אם המנהיגים של המדינה יבינו כמה חשובים מרכזי הפיתוח האלה. הם חשובים אפילו יותר מהסטארטאפים הישראליים, וצריכים לתת להם כל עזרה של המדינה – כמו הגדרה של משק לשעת חירום, כדי שלא תיפגע הפעילות שלהן. זה הבסיס של ההייטק שלנו היום – כל האמזונים והגוגלים והמיקרוסופטים שיש להם מרכזים פה מחזיקים באחוזים גדולים מהיצוא של ישראל".
האם יש באמת פגיעה בתדמית היחידות הטכנולוגיות של צה"ל בעולם?
"הדברים מאוד דינמיים. הייתה אכזבה מסוימת ששמעתי מקרנות הון סיכון מהכישלון לכאורה של הטכנולוגיה הישראלית בזמן אמת במלחמה. אני חושב שצריך לחשוף אותם לטכנולוגיות שהתפתחו במהלך המלחמה, ולהראות שזמנים כאלה הם הזדמנות מצוינת, ושישראל היא מרכז ניסוי לא קטן לטכנולוגיה בקרבות. קרנות הון סיכון שבעבר לא השקיעו בתעשיות שקשורות לביטחון – משקיעות בזה כי יש צורך בזה בשנתיים האחרונות, והצבא האמריקאי מוכן לשלם. בתוך כל הימים האלה אנחנו בג'יי ונצ'רס השקענו בשלוש חברות, אחת מהן ישראלית ועוד אחת ישראלית־אמריקאית. דה שואו מאסט גו און".
