אנחנו שלושה אחים, רוני הוא הכי קטן, אבל הוא גם הכי גבוה. וזה מתאים, כי הוא בחור כזה שאי־אפשר לפספס אותו - יש לו אנרגיות חיוביות, פלפל כזה, קפיץ שלא יכול לשבת בבית, ואת החיוך שלו רואים ממרחקים. כל הזמן הוא מסתובב עם חברים, ומאז השבת ההיא אנחנו מגלים עד כמה, כי הם פשוט מופיעים אצלנו. אבא שלי אומר שלרוני יש חברים מקריית־שמונה עד אילת, וזה באמת פשוט הוא - חבר של כולם, שאפשר לסמוך עליו. ולמרות שהוא האח הקטן שלי, אני גם יודעת שהוא הגב שלי. כל דבר שאני צריכה - רוני מתייצב.
הוא חי את החיים, רק חזר מסבב פסטיבלים בקיץ האחרון, וכבר חיכה לו כרטיס לתאילנד לינואר. במסיבה ההיא ברעים הוא עבד בצוות ההגברה, והיה אמור לפרק את הציוד רק בשבת בצהריים, אבל הוא קפץ קודם כדי לראות חברים ולהצטרף אליהם קצת. אנחנו לא ממש ידענו איפה הוא באותו סוף שבוע, רק שהוא ירד לדרום לעבוד. ב־10:40 חברים שלו דיברו איתו, כי כבר היה ידוע שיש מחבלים שם, והוא שלח מיקום וכתב להם, 'אני שומע אותם, הם פה לידי' ב־11:00 חבר שלו ניסה להתקשר אליו, ומישהו ענה לשיחה, אבל שמעו רק צעקות בערבית. הוא קרא לו, 'רוני, רוניק, ובתגובה המחבלים חיקו אותו, צחקו, וניתקו את השיחה. לא היה לנו מושג מה איתו, לא ראינו שום סרטון. חמישה ימים אחר כך קיבלנו את ההודעה הרשמית מהצבא, שהוא נחטף. לפני כמה ימים ראינו סרטון שלו מהמסיבה, כשרק התחילו הטילים. רואים שם את כולם מתבאסים שהמסיבה נגמרת, ורוני עומד שם, רגוע, מחייך אליהם.
רוני חף מפשע. כל החטופים חפים מפשע. אסור לנו להשאיר אותם שם - צריך לעשות הכל בשביל להחזיר אותם. הם צריכים להיות בבית עכשיו".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
