אנחנו לא במלחמה בין ישראל לחמאס. אנחנו במלחמה בין העולם החופשי לבין האסלאם הפוליטי, הרדיקלי, הרצחני, שכולל את כל הגופים שנמצאים במרחב שבין איראן, דאעש, טליבאן, בוקו חראם, החיזבאללה וחמאס. זו העמדה של ישראל. ולשם שינוי - זו גם העמדה הנכונה. מצעד המנהיגים שמגיעים לישראל ממדינות העולם החופשי מצביע על אותו כיוון, וכמעט כולם גם משמיעים הצהרות ברורות על אותה מלחמה.
העובדה שנושאות מטוסים אמריקניות מגיעות לאזור, ונשיא ארה"ב הרעים בקולו שוב ושוב את ה"DON'T", היא עוד הוכחה, למי שזקוק לה, שלמרות המחאות של החזית האדומה-ירוקה, של שמאל קיצוני ותומכי ג'יהאד ו-BDS, העולם החופשי עדיין עם ישראל. ועדיין, עם כל הביקורת עליו, מבחין בין טוב לרע. בהתחשב בסלחנות של העולם החופשי לאיראן, ובהתחשב בתמיכה של רבות ממדינות המערב בעמותות שתומכות בטרור - אנחנו ברגע מכונן. יש התחלה של התפכחות. יש אפילו עצירת תקציבים, מצד חלק מאותן מדינות, לעמותות שמשרתות את הנרטיב הפלסטיני, ששולל את זכות קיומה של ישראל.
כרגע מדובר בקואליציה רופפת. גרמניה, שהחליטה לאחרונה לאסור על כל פעילות שקשורה לחמאס, נמצאת במקום נכון יותר לעומת צרפת, שתמכה לפני שבוע בהחלטת עצרת האו"ם, שלא היה בה שמץ של גינוי לחמאס. והקואליציה הזאת רופפת, גם משום שכוחם של פעילי החזית האדומה-ירוקה רב להם. יש להם אחיזה בפוליטיקה, ובוודאי שבכלי התקשורת.
ודווקא משום כך, ישראל צריכה לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לשמור על הקואליציה הזאת, רופפת ולא לגמרי החלטית ככל שתהיה. וכדי להישאר בקואליציה הזאת, של העולם החופשי, הגיע לכאן מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, פעם רביעית מאז השבת השחורה של 7 באוקטובר. הוא בא כדי לתמוך. הוא בא כדי להיות כאן בדיוק כאשר מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, השמיע את הנאום החלול שלו, שעדיין לא ברור אם היה נאום הרגעה או נאום הרדמה. ימים יגידו.
בלינקן בא כדי לחזור על ה"DON'T", מילת הרתעה שתיכנס ללקסיקון של מלחמת 7 באוקטובר. ותבוסה של חמאס היא תבוסה של ציר הרשע. משום שיוקרתה של ישראל בעולם הערבי נפגעה, ואם היא לא מסוגלת להיאבק בטרור של האסלאם הרדיקלי, הוא ירים ראש במדינות ערביות.
כדי לשמור על הקואליציה חייבת ישראל להקשיב לדברים שאמר בלינקן. חלק מהדברים שהשמיע לא נעמו לאוזניים ישראליות. הוא דיבר על הסבל של חפים מפשע בצד השני. "ראיתי ילדים פלסטינים מוּצאים מהריסות בתים", אמר. "כשאני רואה אותם - אני רואה את ילדיי". כן, צריך להזכיר שוב שאלה התמונות הקשות שרואים בערוצי הטלוויזיה בעולם הערבי ובמערב, אבל לא רואים בישראל. אז נכון, זה בגלל שחמאס "מנצל אותם באופן מפלצתי כמגן אנושי", כפי שהוסיף בלינקן. אבל הוא מבין מה שרבים מדי אצלנו, גם בצמרת, מסרבים להבין. הוא מבהיר שהתמונות הללו פוגעות בקואליציה, פוגעות בתמיכה בישראל ובסופו של דבר יובילו לפגיעה גם ביכולת הלחימה שלה.
במסיבת העיתונאים ביום שישי נחשפה מחלוקת קשה בין בלינקן לבנימין נתניהו. בלינקן דרש הפסקת אש והפוגות. נתניהו ענה בשלילה מוחלטת. בסופו של דבר, בשבת דווקא הוכרז שתהיה הפוגה הומניטרית. היא הוכרזה משום שישראל רוצה שאזרחים חפים מפשע יצאו לדרום הרצועה, וזה חמאס שמונע מהם לצאת, גם על ידי ירי פצמ"רים על המעבר.
אבל צריך לשאול: מדוע יש בכלל צורך בלחץ אמריקני? הרי מדובר באינטרס ישראלי. ומדוע, צריך לתהות, ישראל מתעקשת ליצור את הרושם שהיא מתנגדת להפסקת אש? שוב ושוב השמעתי את הדעה שישראל צריכה להכריז על הפסקת אש, ובתנאי שחמאס לפחות יאפשר ביקור של נציגי הצלב האדום אצל החטופים. הרי עמדה כזאת רק תחזק את הקואליציה. עמדה כזאת תאפשר למנהיגי המדינות שביקרו כאן להמשיך בתמיכה. עמדה כזאת תסייע לממשל האמריקני מול הדמוקרטים, שמתחילים לנוע בחוסר נוחות לנוכח התמיכה החד-משמעית בישראל.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאז למה, לעזאזל, אנחנו מתעקשים על נחרצות שכולה איוולת? הרי אנחנו יודעים מראש שחמאס יסרב להצעה ישראלית להפסקת אש, אז ממה בדיוק אנחנו נבהלים? מה יש לנו להפסיד?
השינוי בדעת הקהל כבר כאן. תמונות ההרס, החורבן והמוות מהרצועה כבר משפיעות. ישראל לא צריכה לוותר על המשך הלחימה. אבל היא צריכה להבין, חייבת להבין, שהתמונות הללו שבלינקן דיבר עליהן והעולם רואה אותן הן חלק מהמערכה. חלק חשוב. כדי שהשפעתן תהיה קטנה יותר, ישראל יכולה לשנות את הרטוריקה ולהעביר את האחריות לחמאס. זה מה שביקש בלינקן. בקשה של ידיד. הסירוב להבין את זה הוא איוולת. והאיוולת הזאת לא פוגעת בחמאס; היא פוגעת בתמיכה הבינלאומית. היא פוגעת בקואליציה. היא פוגעת בישראל.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
