זה כבר לא בלגן, ואי־אפשר כבר לכנות את זה "תיקונים קוסמטיים" בתוכנית כלכלית. מה שמתרחש בימים האחרונים במשרד האוצר הוא פשוט חוסר יכולת לנהל את האירוע ששמו "כלכלה בעת מלחמה". גם אחרי חודש ימים של מלחמה - באוצר עוד לא נכנסו לאירוע, והברדק חוגג. יכול להיות שזה גדול בכמה מידות על האיש שאמור לנהל את אחד משני המשרדים הכי חשובים במדינה.
אין מי שלא העביר ביקורת על התוכנית הכלכלית הראשונה שפירסם משרד האוצר. תוכנית שהשאירה את רוב העסקים והעצמאים מאחור. חלפו 12 ימים של מלחמה עד שפורסמה אותה תוכנית ראשונה, מלאת חורים, בלתי מאורגנת, חסרת כל סממן של תוכנית חירום לעת מלחמה. זאת, כאשר היה ברור לכל פוליטיקאי, כלכלן ואזרח במדינה, כבר ב־7 באוקטובר בערב, אחרי שהתברר היקף הזוועות, שמדינת ישראל נכנסה למלחמה קשה, ארוכה ומורכבת, שמעבר לנפגעים תפגע ותזיק קשות למשק ולכלכלת ישראל.
ראשי התאחדויות התעשיינים והקבלנים, בכירי המגזר העסקי וארגוני העצמאים, בכירי ההסתדרות, מאות אלפי העובדים שגויסו למילואים ואלה שנאלצו להישאר בבית עם הילדים סברו וקיוו שתוך ימים יהגו באוצר תוכנית חדשה, אחרי שיתעשתו ויבינו את המצב, והכל יתוקן.
תוכנית חדשה אכן נהגתה – אך האכזבה רק גברה. שוב לא היה בה מענה לעסקים שנקלעו לקשיים. שוב לא ניתנה תשובה הולמת לעובדים שנאלצו להיעדר מעבודתם, ושוב לא צוינו המקורות לעשרות ואולי מאות המיליארדים שתעלה מלחמת "חרבות ברזל".
ובעוד אנשי האוצר מנסים למצוא מקור תקציבי לתוכנית השנייה, שר האוצר מגיע אתמול לוועדת הכספים עם תוכנית שונה לגמרי. מדהים. אפילו בכירי האוצר שמעו עליה מכלי התקשורת, ואיש לא חישב כמה יעלה לצרף את באר־שבע ואשדוד לתוכנית הפיצויים.
איך אמר פעם יורם ארבל, "ככה לא בונים חומה". אז אדוני שר האוצר - ככה לא מתנהלים במלחמה. ברדק, חלם, קרקס, חוסר שליטה - תבחרו אתם את המילה שתתאר את המצב.
