בר עבד במסיבה ברעים באבטחה, ללא נשק. בשבת בבוקר, כשהתחילו האזעקות, סבתא שלו דיברה איתו, והוא אמר לה שבגלל הטילים הם מקפלים הכל וזזים. זאת הייתה השיחה האחרונה שלו עם מישהו מאיתנו, את כל השאר אנחנו יודעים רק מעדויות של אנשים: מיד אחרי נפילת הטילים בר ועוד חבר הלכו לפתוח את הציר לכביש 232, כדי שהחבר'ה מהמסיבה יוכלו לצאת וכדי להגיד לאחרים לא להגיע. בזמן שהם פתחו את הציר, הגיעו מחבלים מחופשים לשוטרים, במכוניות משטרה, והתחילו לירות. בר, במקום להציל את עצמו, עזר לפנות פצועים ולטפל בהם – הוא התנדב לפני כן כחובש – וככה הוא שם למישהי חוסם עורקים והעלה פצועים על טרקטורים. אחרי זה הוא חזר לחדר הפיקוד של האבטחה במסיבה, ואז התחילו להגיע מחבלים בכמויות, על האמרים, עם מכונות ירייה. בר ומי שהיו איתו לקחו את הנשק מהשוטרים שנהרגו, אבל בקושי היו להם מחסניות. אחר כך הגיע מחבל עם אר־פי־ג'י וירה עליהם – ומכאן והלאה אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה. סביב הצהריים הגיע אלינו סרטון מהטלגרם, שרואים בו את בר קשור בידיים וברגליים, עם חבל סביב הצוואר. מישהו משך לו את החבל למעלה, ובר צעק את השם שלו. למחרת קיבלנו את ההודעה הרשמית שהוא חטוף.
אנחנו כולנו גמורים מזה. בר הוא ילד מקסים, בן בכור למשפחה עם ארבעה אחים, מפרנס לבד את הבית מאז התאונת דרכים של אבא שלו, בחור אהוב עם המון חברים, מאוד אוהב לשחק כדורגל או בסוני עם האחים שלו. אנחנו לא יודעים אם הוא מתחת לאדמה או מעל האדמה, אם הוא פצוע או לא – אבל אנחנו יודעים שהוא חייב לחזור, ואנחנו מאמינים בלב שלם שהוא יחזור. הלוואי שמראים להם שם עיתונים, ושהוא יראה את זה.
ממשלת ישראל אחראית למה שקרה, והיא צריכה להחזיר את כולם – ילדים, גברים, נשים, חיילים. כולם ביחד. שלא יהיה מצב שמטפטפים את החטופים. אם יש איזושהי אפשרות לעסקה, גם אם זה אומר להחזיר מחבלים עם דם על הידיים, חייבים לעשות את זה. העיקר שיחזירו אותם עכשיו, שלא יהיו פה עוד רון ארד או גלעד שליט".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
