שושן, אחות של אבא שלי, נולדה בבארי. היא הקימה את ארגון Fair Planet, שנועד לסייע לחקלאות במדינות עולם שלישי. בעלה, אבשלום - אבשל, דוד שלי - נרצח בשבת בבוקר. הם גידלו יחד בקיבוץ שלושה ילדים - עדי, יובל ושקד. עדי עזבה את בארי לפני שלוש שנים עם בעלה טל וילדיהם נווה ויהל, בגלל המצב הביטחוני. בשבת ההיא הם היו בקיבוץ כי הם באו לחגוג את סוכות. היא פסיכולוגית, והיא באמת אישיות מטפלת כל כך ואמא אכפתית ומדהימה. יש בה משהו טהור. היא וטל ביחד כבר 15 שנה, וגם הוא מטפל. נווה, הבן שלהם, הוא ילד מיוחד, מקסים וטוב לב. אין בו ביישנות, הוא כולו מתמסר, וכל פעם שאנחנו באים הוא רץ אלינו ומחבק אותנו. הוא נורא אוהב כדורגל, והדבר היחיד כמעט שנשאר מהבית של שושן ואבשל זה נעל הכדורגל שלו, והכדור שלו. יהל, אחותו הקטנה, היא ילדה מצחיקה ויפהפייה עם תלתלי זהב. היא אוהבת שאני מקריאה לה ספרים, וכל פעם שהיינו מגיעים לקיבוץ אבשל היה פורס מחצלת על הדשא והיינו שוכבות שם בשמש, מדברות. היא ילדה כובשת, כל אחד מתאהב בה.
לפני בערך חודשיים חגגנו יום הולדת ללילך - האחות הקטנה של אבא שלי ושל שושן, שנרצחה עם בעלה אביתר והמטפל שלו פול. זאת הייתה הפעם האחרונה שהייתי בקיבוץ. בשבת הנוראה ההיא, 7 באוקטובר, היינו כולנו במתח. אמא שלי הסתמסה עם לילך ושושן מ־7.30 בבוקר עד אחרי 9:00 ומאז נותק הקשר. לא שמענו מהן כלום. אחרי זה אמרו לנו שכל בני המשפחה שלנו מוגדרים כחטופים, ואז גילינו שפול נרצח, ואז אביתר, ואז אבשל. בזמן שהיינו בשבעה על אביתר, הגיע קצין לעדכן על לילך.
זו תחושה קשה של חוסר אונים, בלי לדעת כלום. ואני פשוט מתגעגעת למשפחה שלי, רוצה אותם פה, ועכשיו. זה לא התפקיד שלי לדעת איך לעשות את זה, וזה הזוי שאני צריכה להיאבק על זה. זה צריך להיות ברור לכולם - החזרת החטופים היא בראש סדר העדיפויות".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
