לפני שנה, באוגוסט, אבא שלי נפטר, אבל אמא ידעה להישאר חזקה. היא פנתרה, היא אספה את הרסיסים של הלב שלה, של כולנו, והמשיכה. היא ואבא הכירו בגרעין נח"ל – היא הייתה בכלל תל־אביבית והוא רמת־גני, אבל הם הגיעו לניר עוז ונשארו שם. זה קיבוץ יפהפה, גן עדן. לא נשאר ממנו כלום.
בשבת ההיא אמא חשבה שזה עוד בוקר רגיל של ירי, ונכנסה לממ"ד. ב־8:40 דיברתי איתה, והיא אמרה שיש מלא יירוטים, ושיש שמועה על מחבל ליד המרפאה. היא אמרה לי שזו שמועה, אבל אני חושבת שהיא כבר הבינה שזו לא שמועה. היא עוד הספיקה לשלוח ווטסאפ לשכנה שלה ולכתוב 'אפשר כבר לפתוח את ועדת החקירה', ואז נותק איתה הקשר. בערב התקשר אלינו נציג של הקיבוץ עם אנשי צבא שעשו סריקות בין הבתים. הם פתחו את הממ"ד והיא לא הייתה שם. היה דם, והבנו שהיא נפצעה ושהיה מאבק, היא נלחמה. היא לא הופיעה באף אחד מהסרטונים של חמאס, ולא היה אפשר לאכן את הטלפון שלה, אז לא ממש ידענו מה קרה לה. אבל לפני שבוע עידכנו אותנו שיש מידע מודיעיני שלפיו היא לא נעדרת, אלא חטופה. מעבר לזה אנחנו לא יודעים כלום, אין לנו שום מידע, גם לא מה המצב שלה. היא אישה חזקה, אבל היא בת 75, יש לה אסתמה, היא צריכה משאפים. אם טיפלו בה בפציעה ודואגים לה לטיפול לאסתמה, אז אני בטוחה שהיא בסדר. היא הייתה גם חובשת בצבא, היא יודעת להסתדר.
צריך לעשות הכל בשביל להחזיר את כולם הביתה – תינוקות, ילדים, אמהות, אבות, חיילים, סבתות וסבים. העולם צריך להתעורר, דחוף".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
