בספטמבר כולם דיברו על עזה. טוב, לא "מקבלי ההחלטות" - הם היו עסוקים בפניות קודמות עד 7 באוקטובר - אבל יוצרי וצרכני תרבות דיברו בהתלהבות כמעט רק על 'ואלס עם שאנן' - הסינגל הבולט והמסחרר מתוך האלבום החדש של הדג נחש, 'דג לייף', שבו שאנן סטריט, סולן הלהקה, החזיק את הלב המדמם שלו בידיים חשופות וסיפר על טראומות השירות הצבאי.
"מי שהיה קרבי בניינטיז יכול לספר כמה חרא הוא אכל בעזה", הוא פותח את השיר. ובכן, קאט לחודש וחצי אחר כך, וגם מי שבקושי נולד בניינטיז יכול להוסיף כמה מילים. שאנן סטריט הוא לא הראשון לכתוב שיר על הלם קרב, בטח לא בשנים האחרונות, אבל 'ואלס עם שאנן' קיבל תוך שניות מעמד של כבוד בגלל כל מה שהפך את הדג נחש למה שהם - נוקבים, בלתי מתפשרים ומשתמשים בכל הכוח של הז'אנר שלהם כדי להעביר מסר. הם לא כאן לחיבוקי ולא לאסקפיזם. הם באו לשנות.
זה היה הגרנד פינאלה של הכתרת 2023 כשנת הראפ וההיפ־הופ הגדולה של המוזיקה הישראלית. "אין מקום טוב למחות בו מארץ האבות" הכריזו הדג נחש כבר באחד הסינגלים הראשונים שלהם, ומשם הניחו את היסודות של בניין מפואר שבנייתו הושלמה בשנה האחרונה והוא מורכב מזמרים מצליחים כמו עדן דרסו, פלד, אקו ואחרים, ובפנטהאוז שלו גרים בכיף טונה ופלוטניק.
הראפ התאים לישראל 2023 כמו כפפה ליד: מדינה סוערת וטעונה במחאה, רק שלא ידענו עד כמה זה רק חימום לאיך נרגיש סביב תחילת 2024. במעין שיר נבואי קוסמי, מאוד לא עליז, שנת הראפ כאילו הכשירה את הנפש שלנו למצב, והבינה מה נצטרך מהמוזיקה אחרי שטיפה נתאושש: ערכים של תודעה קולקטיבית, זעם ורצון להפוך את המציאות.
אנחנו נצטרך שם את 'בומים' של ג'ימבו ג'יי, תושב העוטף, שיצא לפני חודשיים, אבל לא בתור מבט על מה שהיה, אלא בתור קרי־אה לפעולה על מה שיהיה. נצטרך שם את הכוח הקולקטיבי שהיה למסות בהופעות של פלוטניק וטונה. נצטרך שם את הדי־אן־איי המחאתי של הדג נחש ועוד ועוד ועוד. "בממלכת ה־15 שניות אין זמן להיפים", אומר ג'ימבו ג'יי באותו השיר ומתייחס לזמן הקצר שיש לתושבי העוטף להתגונן מרקטות. ומי שירצה 15 דקות תהילה במקום לבטא את מה שאנחנו באמת מרגישים יגלה שגם כלפיו נגמרה הסבלנות.
